בתשובה לניתאי ארטנשטיין, 25/03/00 4:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפי אותו הגיון, גם צריכים לבקש מדרעי לחזור להנהיג אותנו. לא היה צריך הרבה לחץ ציבורי כדי לטפל בבעיה הזו: כבר רבין חתם על הסכם עם דרעי, שעם הגשת כתב אישום נגדו הוא יעוף מהממשלה. (הסכם שלא נדרש לבוא לידי קיום, שכן בג"ץ פסק שיש לפטרו כבר בעת הדיונים על הסרת חסינותו בכנסתף ועוד לפני הגשת כתב-האישום.) גם ברק קבע שהמורשע ד' לא ייכנס בצל קורתה של ממשלתו, וש"ס קיבלה זאת. (הפעם, תוך לחץ ציבורי מאסיבי.) כלומר, יש מקום להקשיח גב מול ש"ס, שלא יוביל בהכרח לקריסת המערכות שאתה מדבר עליה. ודרעי יוכיח, ממקום גלותו הפוליטית. (עד לערעור, שלאחריו ניתן יהיה, בעזרת השם יתברך, להכריז על מותו הפוליטי). את הרשת שלהם יש להבריא, כדי להסיר את החוליים של שוד כספי הציבור. ואין לתת להם סמכויות על רשת החינוך הזו (ע"ע משולם נהרי המובטל). עמידה נחושה על כללי משחק הוגנים בין ש"ס לעבודה, אשר במצב הפוליטי בישראל בסך הכל זקוקים זה לזה (ובזאת אני חולק על דימויי עולם החי שהובאו במאמר), יכולים לעמוד. רק עניין של נחישות. עם זאת, וכאן אני מכוון תשובה ליוסי גורביץ, את הכעס שאתה מפנה כלפיהם על "הקמת מערכת רווחה אלטרנטיבית" כדאי להפנות נגד מי שמתקצב את מערכת הרווחה המקורית. ואת מה שלא עושים לחינוך המסית החרדי מאז קום המדינה, אי אפשר לעשות לחינוך המסית של ש"ס. לא היום. אחרי השלום. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני, כמובן, מסכים - יש מקום להקשחת עמדות מול ש"ס, בדיוק באותו אופן בו יש מקום להקשחת עמדות מול הסורים, אם יותר לי להשוות. וכמו שממשלת ישראל זקוקה לסורים על אף ניגוד האינטרסים הבסיסי בין הממשלות, כך זקוקה הקואליציה לש"ס על מנת להשיג את יעדה המרכזי לקדנציה הנוכחית. כמובן שאסור בתכלית האיסור להכנע לכל דרישותיה של ש"ס, ויש לתמרן מולם על מנת לצמצם את כוחם הנוכחי למינימום. אך אין זה משנה את העובדה שברק זקוק לש"ס, בדיוק כפי שש"ס זקוקה לכספיו של ברק. ואני מעריך כי על אף שש"ס הצליחה להתאושש ממכת החלפתו של דרעי, ציבור בוחריה לא יסלח לה אם תזנח את הרב עובדיה יוסף באותה צורה. אני אף בספק כי המפלגה תהיה מסוגלת להתקיים מבחינה ארגונית - כאן יש להזכיר את נפילתם של גופים היררכים רבים אחרים, רובם דווקא ממדינותינו השכנות, לאחר שגורם הכוח המרכזי בהם הוסר וסגניו נותרו להתקוטט ביניהם. דוגמא טובה היא ארגון הג'יהאד האיסלאמי לאחר רצח פתחי שקאקי ב- 95' במלטה. כמובן שאם תמצא נוסחת פתרון לבעיה הנ"ל, אני בספק אם תמצא אדם שישמח יותר לראות את עובדיה מועמד לדין ממני. רק גזר דין קשה שיעשה דוגמה מהרב לכל שאר המסיתים הפוטנציאליים ימנע הישנות של מקרים כאלו בהם מנהיגים עממיים מנסים להגביר את האהדה כלפיהם על ידי קריאות לאלימות. כל אשר אמרתי בהודעתי המקורית בא בתגובה להנחתו הבסיסית של גורביץ, כי ש"ס היא נגע רע שיש לפעול לסלקו מהממשלה בהקדם האפשרי. אני מסכים עם החלק הראשון, וחושב שקיום מפלגה כמו ש"ס בכוחה הנוכחי מהווה תעודת עניות לציבור הישראלי, לדמוקרטיה הישראלית ולממשלת ישראל לדורותיה. אך הבחירה כאן היא פשוטה: או ש"ס ושלום, או לא ש"ס ולא שלום. בברכה, ניתאי ארטנשטיין |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגם שזה בשולי הנושא, אני מרשה לעצמי להתייחס להערה בדבר גזר-דין קשה לעובדיה יוסף. נראה לי, שההתמודדות העיקרית בדוגמה הזו היא לא עם הפוליטיקאי המסית, אלא עוד קודמת לה ההתמודדות עם אדם, שחסידיו רואים בו מורם מחוק. כלומר, עוד לפני שנכניס את המשפט להתמודדות חזיתית עם חרצובות לשונו המסיתה של המרן (איבר קטן, אדום ורך יש לו לרב; מרעיבו - שבע), עוד קודם לכן, נצטרך להוכיח שכבוד המרן יכול גם יכול לשבת מול קצין משטרה ולענות לשאלותיו באזהרה; וזאת מבלי שיישפך דם ברחובות. זהו אתגר גדול יותר, ואף נעלה יותר, מגזר דין קשה, ואף גדול יותר מהעמדתו לדין של ביבי או ליברמן. זה לא צריך לטשטש את השאלה האם הדרך החכמה לעשות את זה היא "כן, לשבור". אולי זה יוביל אותנו במסלול התנגשות עם בוחרי ש"ס שרק יעצים את הניכור בינם ובין הדמוקרטיה. הייתי מעדיף להימנע מכך. לא מן הנמנע, שזו הסיבה שהיועץ המשפטי לממשלה, שכבר החליט בעניינו של עובדיה יוסף (כך הודיע), מעכב את פרסום החלטתו. לפי העיתונות, ההחלטה היא כן לפתוח בחקירה. אם כך, סביר שההמתנה מיועדת לאפשר לרב לשאת במוצ"ש נאום שיגרום לרובינשטיין לשנות מדעתו. אין ספק שזו דרך עדיפה. אם תיכשל, נוכל להצדיק את הגישה החריפה – הגם שנזקה עצום, הימנעות ממנה תגרור נזק גדול עוד יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי פה בשבוע האחרון, אבל לפי העיתונים לפחות, היועמ''ש המתין עם הצהרתו כדי שלא יווצר חוסר של שוטרים (שעסקו באבטחת האפיפיור) אם אכן יפרצו מהומות בעקבות החלטתו. וגם הבנתי שעובדיה יוסף לא בדיוק ניצל את השבת כדי לפייס את רוחו של רובינשטיין... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולם כותבים פה על כמה שצריך להיכנס בש"ס למוסס אותם להקשיח עמדות מולם לצמצם את כוחם עד למינימום המקסימאלי והכל בשם שמירה על הדמוקרטיה ושלטון החוק. זה נשמע לי קצת אבסורדי. ש"ס היא המפלגה השלישית בגדלה בישראל, והיא הגיע למעמד הזה ע"י בחירה דמוקרטית. זה עצוב לומר אבל ש"ס היא המפלגה היחידה בקואליציה שלא עושה ויתורים מרחיקי לכת במצע שלה רק כדי לשבת בקואליציה. כולם מדברים על זה שהמפלגה שודדת את הקופה הציבורית. אם נעשים דברים לא חוקיים, צריך להעמיד את האחראים למשפט (ועובדה שכשאפשר לעשות את זה נעשה) אבל אי אפשר לבטל מפלגה רק בגלל שאתם לא מסכימים עם המצע ודרך הפעולה שלה. שלילת הלגיטימציה של המפלגה הזו מסריח מחוסר דמוקרטיה לא פחות מהפגנת תמיכה של בוחריה במנהיגם הרוחני. מפלגת ש"ס בונה את כוחה ממצוקה של אנשי עירות הפיתוח והשכונות. מה לעשות שזו המפלגה היחידה שבאמת מתייחסת לבעיות החברתיות בישראל (לפחות לאחת מהן) כל עוד תמשך המצוקה התנועה תתחזק ותגדל. לא צריך לבוא בטענות לישי או בן עיזרי הם בסך הכל פוליטיקאים שדואגים לעשות את מה שהבטיחו לבוחרים שלהם. צריך לטעון נגד ברק שנבחר על סמך הבטחה לטפל בעניינים חברתיים (הזקנה במסדרון, כסף למובטלים במקום ישיבות וגו') וליוסי read my lips שריד שלא ממש מקימים את ההבטחות שלהם לבוחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא נטפל בזה היום, לא יהיה שלום. או, לחילופין, ננצח בשלום ונפסיד את המלחמה: יהיה שלום פורמלי בין מדינת ישראל לשכנותיה, אבל מדינת ישראל לא תהיה דמוקרטיה. קודם כל, לשבור את ש"ס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לש"ס יש 17 מנדטים. שזה בערך חצי מליון בוחרים. חצי מליון זה די הרבה אנשים לשבור. ש"ס היא גם אחת המפלגות היחידות שפועלת למען ציבור הבוחרים שלה ולמען המטרות המוצהרות שלה. טיפוח רשת החינוך שלה קידום מעמד ההלכה היהודית במדינה. הבעיה היא לא בש"ס הבעיה היא פער המעמדות הגדל בחברה הישראלית, הבעיה היא חוסר ההשקעה בחינוך וברווחה. כל זמן שהמדיניות הכלכלית תהיה כזו ששוחקת את מעמד הביניים והמעמדות הנמוכים הכוח של ש"ס יגדל. הדרך לצמצם את כוחה של ש"ס היא פשוט ע"י התייחסות לבעיותיו של הציבור שבוחר בה בגלל שהיא היחידה שמתיחסת אליו. ציבור המצביעים של ש"ס מורכב מגרעין קשה של חרדים (כמה עשרות אלפים כלומר ארבעה או חמישה מנדטים) והמון אנשים שלא ממש מזדהים עם המצע ומצביעים למפלגה בעיקר בגלל רשת החינוך שלה. המעין התורני היא הדרך היחידה שבה משפחה שמתפרנסת ממשכורת מינימום יכולה לדאוג לאזשהו חינוך לילדים. (ועם כל דת-פוביה, חינוך דתי עדיף על חוסר חינוך בכלל). ריסוק מערכת החינוך של ש"ס בלי לדאוג לאלטרנטיבה יוריד מאוד את רמת החיים של האנשים הללו ויעלה את רמת הפשיעה. הפיתרון היחידי הוא מתן אלטרנטיבה וזה יוריד את את המניות של ש"ס משמעותית. הבעיה האמיתית היא שלאף אחד מהמנהיגים שאמורים ליצג אותנו לא באמת איכפת מספיק כדי לעשות משהו בנידון. הם רובם גנראלים שמעולם לא נאלצו להתמודד עם בעיות מהסוג הזה וחוץ מזה "יותר חשוב שלום". ואנחנו עסוקים בלעשות כסף, כולנו יודעים שתמיד פתוחות בפנינו אופציות להתחיל חיים חדשים במקום אחר (הרי אנחנו אינטלקטואליים מלומדים ודוברי אנגלית) וחלקנו אפילו מחכים לתירוץ טוב לעשות את זה. זה נורא נחמד לקטר אבל לעשות משהו חוץ מזה אין לנו זמן ואין לנו כוח ואנחנו שבעים מידי. אז בסוף תהיה פה מדינת הלכה, ומי שיצליח להסתדר בחו"ל יעשה את זה ומי שלא יאכל אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רבים וטובים כבר כתבו, שש"ס לא בדיוק דואגת למצביעיה: היא דואגת שהם ישארו תלויים בה, דואגת שילדיהם יקבלו חינוך שיכשיר אותם להישאר במעמד נמוך, ובקיצור דואגת שהם ישארו מצביעיה. ברור שזה לא טוב להם, ורובם, אני מאמין, גם לא באמת רוצים זאת. נכון שרוב המפלגות האחרות נטולות כל מדיניות חברתית, או בעלות מדיניות חברתית שלילית (להיטיב עם העשירים: ישראל אחת, בעיקרה; הליכוד, בעיקרו, כאשר הוא בשלטון; שינוי, יש להניח). אבל ישנה מר"צ, שבגמגום מה מאמצת מצע חברתי, ובעיקר ישנה חד"ש, שכבר שנים היא המפלגה החברתית האמיתית של ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תסלח לי על הבוטות הלא אופיינית, אבל אתה הרי אומר שטויות. מאיפה הכספים של ש"ס מגיעים? מנדבנים? מפילנטרופים? התקציבים של ש"ס הם הרי תקציבים ממשלתיים, שבאותה מידה היו יכולים להיות מופנים לחינוך החילוני והטכנולוגי, עידוד השקעות חוץ או יצירת מקומות עבודה. אמת, הטיפול של מדינת ישראל בנושא הרווחה היה לקוי במהלך שלושים השנים האחרונות, ממספר סיבות שבהן יהיה מעניין לדון מאוחר יותר. אך ש"ס היא לא הפתרון למצוקה הכלכלית במדינה, היא פשוט עוד סימפטום לבעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום יוסי, בפני תומכי השמאל החילוני ניצבים שני יעדים מרכזיים: השגת שלום במזרח התיכון וחיסול השפעתם של ש"ס והמפלגות האנטי-דמוקרטיות. במקרה זה, ניצבת בפנינו שאלה פשוטה אחת: איזה מהיעדים נבחר להשיג קודם, והאם, לאחר שהשגנו אותו, נוכל להשיג באותה קלות את היעד השני? בהערכה מהירה, קל לראות כי את השלום עם סוריה ניתן להשיג במהירות גבוהה בהרבה מחיסולה של ש"ס. היעד הראשון, ויש רבים שלא יסכימו עימי, עוסק בבעיה שטחית שלמעשה כבר נפתרה עם בחירתו של אהוד ברק לתפקיד ראש הממשלה (יש מורכבויות במישור הפלסטיני, אך להערכתי, הפלסטינים חלשים מדי על מנת להתעקש על הסוגיות הקשות באמת), כאשר המכשולים היחידים העומדים בפני השגתו הם התמיכה הקואליציונית באהוד ברק ומשאל העם. היעד השני, לעומת זאת, כרוך בבעיות עמוקות הרבה יותר, בעיות שהורשו להתעצם זה 30 שנה.ניתן, כמובן, לחסל את ש"ס מיידית - אין שום בעיה להדיחה מהקואליציה ולמנוע זרימת תקציבים אליה. אך בעיתוי הנוכחי, דבר זה יגרום לשני דברים: ראשית, לא תתאפשר השגת שלום בקדנציה הנוכחית של אהוד ברק, מסיבות שצוינו בהודעתי הקודמת. שנית,קהל בוחריה, לאחר שיחדל מתמיכה במפלגה, יפלט (אם מפלגות השמאל לא ינקטו בפעולות מיוחדות, ועל פי עברן המביש לא נראה כי יעשו כן) לידיו האוהבות של הליכוד, שישתמש בו על מנת לקדם את צרכיו המדיניים ויטרפד את הסכמי השלום גם בעתיד הנראה לעין. אם כן, דעתי היא כי צריך לשאוף להשיג בתחילה את היעד הראשון, ורק לאחר מכן את היעד השני. שכן לאחר שמצבה המדיני של ישראל יוסדר והנושאים הכלכליים יהפכו לנושאים העיקריים על סדר היום, אין סיבה מדוע, לדוגמא, "ישראל אחת" לא תחבור ל- "איחוד הלאומי" בהשגת יעדיה, או מדוע אני ואנשים נוספים הליברלים בהשקפתם לא נצביע לליכוד. במצב החדש שיווצר, ש"ס כבר לא תהיה הכרחית על מנת להטביע את החותמת שלה על החלטות הממשלה, כבר לא יהיה הכרח להעביר תקציבים למוסדות המפלגה,וכל המנגנון הפנדמנטליסטי שנוצר בישראל על ידה יגבע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם נטפל בשלום עם סוריה, אתה אומר, אחר כך עם הפלשתינאים, ואז נתפנה לטפל בש"ס. יש משהו בעייתי בגישה כזו לפוליטיקה, אפילו שנדמה שאולי היא גם מנחה את אהוד ברק וראשי ממשלות קודמים (ואולי לא, כי אני חושב שבפוליטיקה כמעט שום דבר הוא לא כמו שנדמה). יותר מאדם אחד ששמעתי לפני בחירות 92 אמר שהוא יצביע בשביל העבודה (בראשות רבין, כזכור), כדי שיוציא אותנו מיהודה ושומרון, שמה בכלל אנחנו מחפשים שם, ובבחירות הבאות יצביע ליכוד כדי לשמור על הגולן (שמה פתאום שנחזיר אותו, למהמימת). ומה קרה? בפועל, ממילא די מעט, מדשדשים פחות או יותר באותן ביצות, אבל בוודאי היו רגעים במשך אותה קדנציה שאותם מצביעים היו מוכנים לאכול את פתקי ההצבעה שלהם. הבעיה היא שיש עוד גורמים חוץ ממני, ממך ומהממשלה שלנו: אסד, הפלשתינים, ש"ס בעצמם, ועוד ועוד, וממילא לא ברור כל כך שאותו אדם שבחרנו בו רוצה את מה שנדמה לנו שהוא רוצה. בקיצור, הדברים לא בהכרח עובדים לפי תוכניות מסודרות כאלו. לכן, קשה לי מאוד לחכות בסבלנות עד שברק יגמור לפתור את כל בעיות החוץ שלנו לפני שיתפנה לטפל בבעיות החברתיות. למען האמת, אני אסתפק בלדעת שהוא רוצה בכלל לטפל בהן באיזשהו אופן שתואם את השפקת עולמי - וזה ממש, ממש לא ברור לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום ירדן, אני אנסה להגיב בקצרה. נכון שלא אתה ולא אני יודעים מה עובר בראשו של אהוד ברק ומה השקפתו המדינית האמיתית, וכי יש הרבה דרכים לבחון את הבעיה. אבל הפעם הבעיה היא די פשוטה - ברק הציב לעצמו שני תאריכי יעד נפרדים לסיום הסכסוך הישראלי-ערבי: ה- 13 בספטמבר (התאריך הסופי לחתימה על הסכם הקבע עפ"י הסכמי שארם א-שייח') במישור הפלסטיני, וחודש יולי (הנסיגה מלבנון) במישור הסורי. אמת, ההגעה להסכמים עד לתאריכים אלו היא בעייתית מאוד. במישור הסורי, לא בטוח בכלל שהימורו של ברק בנוגע לנסיגה מלבנון יעבוד. במישור הפלסטיני, ברק יאלץ להגיע להסכם, שיכיל, אין דרך להימלט מכך, מספר וויתורים בנוגע לירושלים המזרחית, ואז להעביר אותו בקואליציה.אבל לפחות כרגע אנחנו יודעים דבר אחד: אם עד ה- 13 לספטמבר לא יהיה שלום, זה יהיה הזמן לשקול מחדש את עמדותינו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |