|
שלום וברכה לכולם,
זו פעם ראשונה שאני מבקר באתר זה, בעקבות המלצה מצד משתתפת מפורום אחר. בכל אופן השתדלתי לקרוא כמה מאמרים שונים מהעבר, + תגובות עליהם, כדי להבין היכן אני נמצא, ואני מקווה שהתאפסתי נכון (גם אם לא, אז זה לא כל כך משנה...). בכל אופן, רציתי להוסיף תובנה משלי בעניין, אשר מבוססת על מחשבות שלי לאורך זמן (כמה עשורים של שנים, כאדם בוגר): א. בואו ננסה להשוות לרגע את מהלך חייה של האנושות (יותר נכון של החברה האנושית) למהלך חייו של אדם - לידה, ינקות, ילדות, נעורים וכן הלאה. ב. החברה האנושית, במובן שכולל יותר מאשר משפחה מורחבת/בית אב או שבט "משפחתי" (ולצורך העניין זה השלב הינקותי), החלה להתפתח לפני כ-10,000 שנה (פחות או יותר), דווקא באזור המזרח התיכון (באסיה זה היה קצת יותר מאוחר), כאשר האדם הפך מיצור מלקט/צד/אוסף, ליצור השולט - באופן יחסי - במקורות המזון שלו: חקלאות מבוקרת ויזומה, ביות בע"ח למשק בית ולמזון. זה התחיל את השלב הילדותי, שבו התארגנו חברות "עירוניות", התפתחה התמקצעות, והכל בגלל שהיה יותר זמן פנוי מעבר לצרכי הקיום היום-יומי, שאחריו באו במהירות יחסית (על כל פנים בתהליך שתפס תאוצה) השלבים הנעוריים והבוגרים-צעירים - איסוף ריכוז ושליטה בידע וטכנולוגיה (בסיסיים בהתחלה ויותר מורכבים בהמשך) וכד'. ג. לאורך התפתחות זו של החברה האנושית, התפתחו גם הצרכים ה"רוחניים" שלה, במובן של מחשבות וחיפוש תשובות; המקור הראשון לכל אלו היו כמובן תופעות הטבע לסוגיהן, כולל כל דבר שקשור ב"קיום" האדם ו/או העולם שסביבו (שהיתה להם השפעה כבדה על איכות ורמת חיי האנשים), שחייבו התייחסות והסבר. ד. צרכים אלו סופקו על ידי מיתולוגיה/דת/האלהה; בהתחלה, ה"רוחניות" (אני משתמש במרכאות, כי זה לא באמת היה זה - רק אח"כ זה נכנס יותר לתחום שאנחנו מדברים עליו) היתה ילדותית ופרימיטיבית, והיא הספיקה לרך העולל - אלי אש, גשם, רעם וברק, אלות יצירה ומוות, תבואה וכד'. ככל שהחברה "התבגרה", ההסברים האלה לא הספיקו, והיה צריך יותר מזה (נער בן 17 לא יכול לרכב על אופניים של בן 4...); וכך הגיע לעולם האל הטרנסצנדנטלי-רוחני-כולל הכל. מאחר ושלב הנעורים - כידוע לכולנו - הוא שלב מבולבל ומבלבל, במשך תקופה לא קצרה עדיין "חיו" בקרב החברה האנושית תפיסות מבולבלות של ילדות ובגרות ראשונית, וגם המונותאיזם היה עדיין מעורבב עם הפוליתאיזם והמיתולוגיה; חלק מהאנושות החליט שזה מספיק טוב בשבילו, והמשיך - בהצלחה - לשלב בין לבין; חלק אחר המשיך בחיזוק המונותאיזם. ה. כידוע, רוב האנשים מצליחים להתגבש באישיותם, בצורה כזו או אחרת; ככל שהאישיות יותר בוגרת/מבוגרת, היא נזקקת לכלים יותר חזקים, הן שיעזרו לה והן שיעמדו מולה (נורמות? מצפון? חוקים?), ולכן נדרשה גם "עליה" בעוצמתם של הכלים הדתיים ששלטו באנושות (מעניין להזכיר שהמשמעות הראשונית של המילה "דת" בעברית - ממקור פרסי/ארי קדום כנראה - היא "חוק", כמו למשל ב: "אחת דתו - למות"); המימסדים הדתיים, שממש לא היו טמבלים, הבחינו והכירו בכך, ולפיכך העלו את רמת ה"שליטה" והמעורבות של האל בחיי האדם. הכנסיה הקתולית למשל הביאה את זה לדרגת אמנות של ממש עד ובתקופת הרנסנס. ו. עם זאת, אדם מבוגר לא רוצה, ואולי אפילו עויין במידה מסויימת, רמה כל כך גבוהה של פיקוח ושליטה, במיוחד שהוא מתחיל להבין שיש לא מעט אינטרסנטיות מצד מפעילי השליטה (אנשי המימסד הדתי), ומתחילה תנועה נגדית שבהקשרנו הביטוי שלה הוא הופעת הפרוטסטנטיות מצד אחד, ותחילת המדע המנותק מדת מצד שני - חייבים להיות לדברים הסברים יותר "טובים" ויותר "נכונים" ממה שהדת מספקת. כך הפך - לתקופה קצרה יחסית, ובעיקר בעולם האירופאי-מערבי, המבוסס על העולם היווני-רומי/יהודי-נוצרי - המדע לסוג של דת חדשה - שכלתנית, מנומקת, ברורה יחסית. ז. אבל החיפוש לא הפסיק ולא מסתיים רק כאן; ראשית, תשובות מדעיות התחילו בצורה מגומגמת ולא קוהרנטית, ומדענים/הוגים בכירים, תמיד חיפשו תשובות אולטימטיביות וכוללות-כל; מעין "יהווה" של האלים. גם בלי להיות אדם דתי, איינשטיין נדחף לזה רק לפני 100 שנים, ועוד הרבה לפניו ניסה ניוטון (הדתי!) לרכז את "כללי המשחק" במס' חוקים מצומצם (אייזק אסימוב עשה את זה הרבה יותר מאוחר בדמיונו בתחום הרובוטיקה, ודי משעשע לחשוב שעבור עולם הרובוטים, אסימוב הוא ה"אלוהים" שלו...). גם קפלר רצה פרטיטורה מלאה של ה"מוזיקה השמיימית" שלו. שנית בכל הכבוד הראוי למדע, דווקא ככל שמצטברות תשובות ספציפיות בנושאים מסויימים (ולגבי חלק מהם אולי היה עדיף שהשאלות לא היו נשאלות מלכתחילה?), "בורחת" רחוק יותר אותה "תשובה כוללת" נכספת, ונולדות שאלות רבות אחרות. ח. עכשיו החברה האנושית מתלבטת: האם לחזור לדת כפתרון/תשובה מספקים? חלק ממנה בוחר בפתרון הזה. האם לדבוק בקרני המזבח של המדע? חלק קטן יותר בוחר בזה. האם לנסות/לחפש משהו חדש? חלק אחר הולך לשם - סינתזות של תפיסות המערבבות פאגאניות, "חזרה לטבע", התחברות לעקרונות מנחים של תרבויות (וגם דתות) אחרות וזרות יחסית, או כל דבר שיכול "להניח את הדעת" - כלומר: לספק משענת רוחנית/מוסרית. ט. ועכשיו תשאלו - למה בכלל אנחנו (כלומר החברה האנושית) צריכים את זה? מה זה החלק החסר בפאזל שאנחנו נטרפים ומוטרפים כדי למצוא אותו? או, אז אני אומר לכם: זה האב, או דמות האב, שאנחנו(האנושות) מחפשים (מי שירצה יכול גם לכלול בזה את האם/דמות האם, אבל לדעתי זו דווקא מלווה אותנו - את החברה האנושית - באופן רצוף וצמוד מינקותנו - זהו הטבע עצמו, כה"א, עולם החי והחקלאות, עונות השנה, כד'; לא לחינם העולם האלילי/אנימיסטי היה הרבה יותר עשיר באלות, שרובן היו אכן קשורות לטבע, ויש יותר מרמזים לכך שפעם ה"דת" היתה הרבה יותר נשית באופיה; ראו "האלה הלבנה" של רוברט גרייבס), כדי שילווה אותנו כמחנך, דמות לחיקוי, מכתיב נורמות ואוכפן, תומך, מלווה, קנה מידה להשוואה (ומקור לא אכזב לרגשי נחיתות..) וכו'. מכאן כל התכונות הפטרנליסטיות והפטרוניות שהודבקו/הוענקו ל"אלוהים" בכמעט כל המופעים שלו; מכאן המעורבות החזקה יותר של גברים הן בדת ומימסדיה השונים (וגם הפוליטיקה, שהיא יורשתה של הדת בתחום השליטה וההשפעה), והן במדע; לא לחינם ברוב הדתות יש התייחסות לאל היחיד כאל "אבינו" (מלכנו, שבשמיים, הטוב והמיטיב, שופטנו, וכו'), או בדתות עם פנתיאון אלוהי - לפחות כאל אב שושלת האלים. גם מנהיגים לאומיים "חזקים" נתפסים בעיקר מצד דמות האב/סמכות שלהם. י. בהפוך על הפוך, בחברה שהאורינטציה שלה גברית-פטרנליסטית, כבר אלפי שנים, היה ניתן לצפות שהחיפוש אחר ה"משהו" המשלים הזה, שיהפוך אותנו (הן כפרטים אבל בעיקר כחברה) ל"שלמים" יותר, ו"יסביר" לנו את תמונת העולם וההוויה (אירוני, אבל לא במקרה זה "יהווה" בשיכול אותיות!) שלנו יתמקד כבר לפני הרבה שנים, ובודאי בזמן האחרון, דווקא במרכיבים "נשיים" שאולי חסרים לחברה ולאישיות שלנו; יש לא מעט סימנים שחלק מהחיפוש אחר ה"רוחניות החדשה" אכן הולך בכיוון כזה, אבל דווקא בהיות החברה שלנו עדיין גברית באפיה, מה שנתפס כחסר/חשוב לנו יותר זה האב.
זהו, אנחנו כבר בגיל מספיק מבוגר כדי שנסכים ללכת לטיפול ש"יסדר" לנו את הראש; ועדיף טיפול זוגי. השאלה היא האם נדע למצוא את המטפל/ת המתאים/ה ושאלה גדולה עוד יותר - מי יסכים לקבל אותנו?
|
|