בתשובה ללודביג, 27/08/05 15:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש ויכוח ארוך ומעייף מהו הגורם החזק ביותר ביצירת זהותו של אדם, האם אלה הגנים (nature) או שמא החינוך (nutrture). שים לב שאת *שניהם* האדם האמור אינו בוחר... למילה יש השפעה (לא מוחלטת, אפילו לא מכרעת) על הזהות של הנימול, על תחושת השייכות שלו לעם היהודי, ושותפות בגורלו. אין זה מקרה שהביקורת הקשה ביותר על הטקס הזה מגיעה מאנשים שמבקשים להחליש את המוסרות שקושרות את הפרטים כאן לישות אמורפית ודביקה הקרויה "עם". כמו כן, אין זה מקרה שהתמיכה המשמעותית בטקס ה־branding הזה מגיעה מטעם מי שתומך בהמשך הרצף ההיסטורי היהודי ובחיזוקו. -- אין באמור לעיל משום תמיכה בחבלה בחסרי־ישע, אלא הכרה שהחבלה האמורה מחזקת את הלאום. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה שיש וויכוח שמציג רק את שתי האופציות המנוגדות הללו, לא מונע ממני לחשוב באופן משיקי לו. תמיד האמנתי שעל האדם להגדיר את זהותו (ומובן שיש אילוצים. להגדיר את עצמי כנפוליאון, אמנם יגדיר אותי כמשוגע, אך לא בהכרח כנפוליאון). אני תומך בדיכוטמיה הברלינית של חופש נגטיבי וחופש פוזיטיבי. הזהות נופלת בתחום החופש הפוזיטיבי. ישנן לדעתי אינטראקציות מעניינות בין שני סוגי חופש אלה, והייתי מפרסם כאן מאמר שלי על כך, אבל לו אעשה זאת זו תהיה התחייבות מצידי להשתתף ב-/להגיב ל- דיון שפוטנציאלית יתפתח, ואני לא בטוח שאוכל להקדיש לכך את הזמן הראוי. לגבי המשך דבריך. למיטב זכרוני הזמנים היחידים בהם חשבתי על ברית המילה במהלך "שנותיי המעצבות" היו: 1. כשלקחו אותי לטקסי ברית מילה של קרובי משפחה. 2. כשלימדו אותנו בתיכון על ברית בין הבתרים (אבל אולי אני טועה - זה היה די מזמן). לעומת זאת, וויכוחיי הבוסריים עם אנשים מאמינים, עוד מטרם גיל 13, היו בעיקר לגבי קיומו או אי-קיומו של אלוהים. לגבי הזהות היהודית, לימודיי בבית הספר, של היסטוריה יהודית (אמנם על חשבון כללית) ובהם של השואה, תרמו לי יותר לגיבוש אלמנט כזה בזהותי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |