בתשובה לאיציק ש., 24/08/05 0:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא. זה באמת לא שמחה לאיד. ממש לא. זה יותר כעס על עצמי על ההזדהות שהם מעוררים בי - ובעיקר כשאני חושבת על כל הפלסטינים שגורשו ועדיין מגורשים במשך כל השנים האלה, בלי פיצויים ובלי חיבוקים, בלי פסיכולוגים או עובדים סוציאליים, בלי אפשרות דיבור או צעקה... כל המצבים האיומים האלה שבטלוויזיה שלנו כמובן לא מראים. וכיוון שלא מראים, אז מה שיש זו רק ידיעה עמומה ומעיקה ולרוב גם מודחקת. לא יודעת. זה מאוד מבלבל. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |