בתשובה להאייל האלמוני, 24/08/05 0:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מסכים איתך לגבי שאט הנפש שגם אני הרגשתי למראה הטירוף שהם הפגינו. בזמן ההתנתקות הקפדתי לזפזפ גם ל-BBC ול-CNN ושם ראו את כל המראות אך היו להם כתבים גם בדיר אל בלאח. על פי הטלויזיה שלנו אפשר היה לחשוב שמפנים אותם מחולות ראשון לציון. ההפרדה שהם מפרידים בין גוי לאדם מקוממת אותי. אבל לא צריך להשפיל אותם ברגעים אלו. אמנם ידוע שהשימחה האמיתית היא השמחה לאיד.. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא. זה באמת לא שמחה לאיד. ממש לא. זה יותר כעס על עצמי על ההזדהות שהם מעוררים בי - ובעיקר כשאני חושבת על כל הפלסטינים שגורשו ועדיין מגורשים במשך כל השנים האלה, בלי פיצויים ובלי חיבוקים, בלי פסיכולוגים או עובדים סוציאליים, בלי אפשרות דיבור או צעקה... כל המצבים האיומים האלה שבטלוויזיה שלנו כמובן לא מראים. וכיוון שלא מראים, אז מה שיש זו רק ידיעה עמומה ומעיקה ולרוב גם מודחקת. לא יודעת. זה מאוד מבלבל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |