 |
חבר קרוב שלי היה לוחם בלבנון עד לנסיגה, ולאחר מכן שירת בשטחים. הוא לא היה דומה בדבר למה שעופר מתאר. היו לנו שיחות ארוכות על המשמעויות המוסריות של הרג, על ההשפעה של פעילותו הצבאית על אמונותיו, דעותיו ונפשו, וכן על היחס בינו כלוחם לביני כג'ובניק. הוא לא היה "מכונת מלחמה", ובעוד שהוא מילא את תפקידו על הצד הטוב ביותר, הוא לא ראה במלחמה משחק.
מכיוון שלפנינו, אם כן, שתי אנקדוטות מנוגדות, הייתי אומר שעדיף להמנע מהכללות על לוחמי צה"ל. אני מאמין שבסופו של דבר, מה שחשוב הוא החינוך שאדם הגיע איתו לצה"ל, ולא השיבוץ שלו בתפקיד זה או אחר.
כמובן שהיה מעניין לחקור את עופר על ההיסטוריה שלו, אך דומני כי הוא עצמו לא יסכים למחקר פסבדו-פסיכולוגי שכזה.
ואני לגמרי לא מסכים עם הניתוח של אלכס. החל מכל שאני מאמין שעופר הוא בסדיר ולא בקבע (ולכן גם בן כ-20, ולא כ-25), וכלה במיני היסקים על היות הוריו גרושים או נדידדתו בגיל מוקדם מהקיבוץ לעיר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש