|
||||
|
||||
אלכס, אני מסכים לחלוטין. הכתיבה של עופר היא אחד מהדברים המעניינים ביותר שקראתי באייל מזה זמן רב. סוף סוף ניתן לשלוח מבט ישיר, בשפת יום יום ובכלים ההתבטאותיים הפשוטים ביותר (כפי שתיארת "זרם שוטף של תת מודע") אל הפסיכה של "לוחם ישראלי מודל 2001". זהו מבט מרתק ומפחיד כאחד; אינני מסוגל לרדת לעומקו של אותו "עופר" ולאור פרישתו החד-כיוונית מהדיון, דומני שאצטרך להתמודד עם הטקסטים שהשאיר לנו בניסיון להגיע להבנה של המניעים הנפשיים שלו. הניתוח שלך לאישיותו נשמע לי סביר מאוד עד מדויק להפליא. |
|
||||
|
||||
צר לי אבל אני לא מקבל את עמדתך, מה שעופר רשם הוא דעה אישית שלו ולא של לוחמי ישראל. אני לא יודע אם היית לוחם ואם הדבר היה מזמן או לא, אני יודע שבתור אחד שהיה לוחם הדעות של עופר אינן של כלל הלוחמים (יתכן שיש כאילו שכן אבל מעטים). הוא כותב הרבה דברים שחלקם הקטן נכון (והגבתי לו על חלק משרשם) וחלקם הגדול לא מדויק או לא בדוק ואו נכון. זכותו לחשוב כך אבל אין סיבה להכליל את דעותיו על סך החיילים הקרבים בארץ. |
|
||||
|
||||
חבר קרוב שלי היה לוחם בלבנון עד לנסיגה, ולאחר מכן שירת בשטחים. הוא לא היה דומה בדבר למה שעופר מתאר. היו לנו שיחות ארוכות על המשמעויות המוסריות של הרג, על ההשפעה של פעילותו הצבאית על אמונותיו, דעותיו ונפשו, וכן על היחס בינו כלוחם לביני כג'ובניק. הוא לא היה "מכונת מלחמה", ובעוד שהוא מילא את תפקידו על הצד הטוב ביותר, הוא לא ראה במלחמה משחק. מכיוון שלפנינו, אם כן, שתי אנקדוטות מנוגדות, הייתי אומר שעדיף להמנע מהכללות על לוחמי צה"ל. אני מאמין שבסופו של דבר, מה שחשוב הוא החינוך שאדם הגיע איתו לצה"ל, ולא השיבוץ שלו בתפקיד זה או אחר. כמובן שהיה מעניין לחקור את עופר על ההיסטוריה שלו, אך דומני כי הוא עצמו לא יסכים למחקר פסבדו-פסיכולוגי שכזה. ואני לגמרי לא מסכים עם הניתוח של אלכס. החל מכל שאני מאמין שעופר הוא בסדיר ולא בקבע (ולכן גם בן כ-20, ולא כ-25), וכלה במיני היסקים על היות הוריו גרושים או נדידדתו בגיל מוקדם מהקיבוץ לעיר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |