בתשובה להאייל האלמוני, 14/08/05 19:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
החשמל שבעצבים מכווץ (בעקיפין, לא נכנס לפרטים הטכניים) את השרירים שמושכים את עצמות היד אל-על. ואם נמשיך בהגיון שהותווה עד כה - מה גרם לחשמל בעצבים? ואנו נענה - פולסים חשמליים באיזורים מתאימים במוח. וכאן יעלו באופן לא צפוי את הדילמה - ומה גרם לאלו? יש, אולי, כאלה שחושבים שהרצון להרים את היד קדם באיזשהו מובן לפולסים החשמליים והוא זה שגרם להם. הטענה הזו חלשה ולו רק מכיוון שהיא מניחה קיום של גורמים לא פיזיקליים לפני שנמצאו עדויות שמעידות על כך. אבל יתרה מזאת, אני זוכר במעומעם ניסויים בהם הנבדקים התבקשו להרים את היד כשהם רוצים, בעת שפעילותם המוחית נמדדה. כמו כן, ידם השניה היתה מונחת על כפתור עליו הם התבקשו ללחוץ ברגע שהם החליטו להרים את היד. הניתוח של הפעילות המוחית הראה שהחלה פעילות אופיינית להרמת יד ימין *לפני* שהנבדקים לחצו על הכפתור ביד שמאל. מכך ניתן להסיק (בהסתייגויות ידועות) שהפולסים החשמליים שיובילו בסופו של דבר להרמת היד קודמים לרצון, ואולי (יש לשער) גורמים לו. אינני זוכר את פרטי הניסוי המדויקים, אבל הוא נראה לי הגיוני בזמנו. אבל הייתי רוצה לשאול את המאמינים בנפש נפרדת מגוף שאלה אחרת - בואו נאמר שהבנתנו את המוח תגיע לשלב כזה, שאני אוכל ע"י התבוננות במסך של מכשיר בדיקה זה או אחר להסיק בדיוק מה אתם עומדים לעשות, שתי שניות לפני. גם אוכל לספר לכם על רגשותיכם ותחושותיכם תוך שימוש במילים שלכם עצמכם. האם עדיין תרצו לטעון שהבנתנו את הנפש לא מלאה, בגלל האופי הסובייקטיבי שלה? או שמא תרצו לטעון שלעולם לא נצליח להגיע להבנה כזו? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דבריך ברישא מבטאים היטב את מהות הבעיה. את שאלתך שבסיפא אני מבין כשקולה לגמרי לשאלה: בואו נניח שהבעיה הפסיכופיזית תיפתר. האם גם אז תרצו לטעון שלעולם לא נצליח לפתור אותה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:) ענית על שאלתי - אתה אומר שאם נוכל לחזות את התנהגות הגוף רק על סמך קונפיגורציות קודמות שלו, אז פתרנו את הבעיה הפסיכופיזית (באמירה שאין כזה דבר, נפש, או לפחות שהיא תופעה emergent [מילה בעברית, מישהו?]). איכשהו קיבלתי את הרושם מכמה מהתגובות כאן שיש כאלה שטוענים שאפילו אם הבנה מוחלטת של המוח, מהצורה שתיארתי למעלה, עדיין חלק מהחיים הנפשיים יהיה נסתר מאיתנו. רציתי לדעת איפה, לדעת הטוענים כך, עובר הגבול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניסוח שלך בעייתי. כאן את מצטמצמת בתחום המוח, ואילו בשאלתך הקודמת חרגת מעבר למוח ודברת גם על רגשות ותחושות. הבנה מוחלטת של המוח עדיין אין בה משום פתרון הבעיה הפסיכופיזית. לעומת זה היכולת לתרגם את התהליכים שבמוח לרגשות ותחושות היא כן פתרון הבעיה הפסיכופיזית, אלא שאין היא ניתנת להשגה. תרגום אין פירושו כאן התאמה חד חד ערכית בין המצב המוחי שלי לבין מה שאני מדווח לך שאני מרגיש, אלא פירושו שמתוך התבוננות במוח שלי כשכואב לי, את תוכלי לחוש שכואב לי. זה לא ניתן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> "אלא פירושו שמתוך התבוננות במוח שלי כשכואב לי, את תוכלי לחוש שכואב לי". למה לדעתך דווקא תהליך כזה יהיה פתרון הבעיה הפסיכופיזית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום שהוא יעיד על יצירה מלאכותית של קשר בין תופעות פיסיות (המצב המוחי שלי) ובין תופעות פסיכיות (כואב לי), כלומר על פיענוח מהותו של הקשר הזה, ז''א על פתרון הבעיה הפסיכופיזית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתייחס לשימוש שלך בגוף נקבה כמחמאה. על מה אתה מבסס את הטענה שזה לא ניתן? מה גם שבדרך כלל אני יודע שלאנשים כואב גם בלי מכשירים מיוחדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגבול עובר במקום בו מתחילה הקוואליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את הניסוי שתיארת, | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לא ברור? אנסה לחדד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש "הנבדקים התבקשו להרים את היד *כשהם רוצים*"? והמסקנה לא נראית לי די ישירה. למשל, אם הנבדקים היו ימניים (מה שסביר להניח) - טבעי לגמרי שידם השמאלית תפגר בפעילות אחרי הימנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני, נתנו להם איזה פרק זמן שבמהלכו הם התבקשו להרים את היד, מתישהו, להחלטתם, רק שילחצו על הכפתור עם יד שמאל כשהם מחליטים. אני מסכים לגבי חוסר הישירות של המסקנה, אם כי מסיבות שונות. יש כאן גם עניין עדין יותר - האם הנבדקים החליטו מתישהו ללחוץ על הכפתור? באיזו צורה אפשר לענות על השאלה הזו (קרי, איזה ניסוי אפשר לתכנן כך שהתוצאה שלו תהיה תלויה בתשובה על השאלה)? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |