 |
|
 |
||
|
||||
 |
יחי ההבדל הקטן. שם זה היה כדי לשמור על *האזרחים* שזה תפקידו של הצבא (אם כי בדרך כלל מפני אוייבים חיצוניים ולא פנימיים), וגם זה זכה לביקורת רבה בציבור שם, שחש שהנשיא פלש שוב לדרום. כאן, ערבו את הצבא רק כדי לשמור על ה*חוק*. הבעיה שהצבא צריך ל"הציל" ממנה את החוק היא שהוא שנוי במחלוקת פוליטית עזה. זה פוליטיזציה של הצבא, במידה שקשה לשער חמורה ממנה. מכל מקום, צריך לחזור חמישים שנה אחורה, כדי למצוא מקרה כזה. מה שמראה את הנדירות של הסיטואציה הזאת, ולאיזה שפל דמוקרטי הגענו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, שפל דמוקרטי: יום אחד קם הרמטכ"ל ומחליט להעסיק את הצבא במשימות שיטור. ציבור שלם של דמוקרטים טהורי לבב מוצא את עצמו נרדף ע"י קלגסים ממדינתו שלו, רק בגלל העובדה הפעוטה שאותו ציבור החליט על "כנסת בלתי לגיטימית" ופתח במסע שמטרתו למנוע מהשלטון ליישם מדיניות שהתקבלה כחוק ע"י הממשלה והכנסת. מפתיע למדי, הה? הדמוקרטיה הישראלית מסרבת (בינתיים) לנפוח את נשמתה בשקט ולהעביר את השלטון למרזלים והפדרמנים שלך בלי מאבק. פשוט נורא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם זו הפעם הראשונה במדינתנו הקטנה, ובדמוקרטיות בכלל, שחוק שהתקבל על ידי הכנסת והממשלה מופר, ושמדיניות של הממשלה לא יכולה להתיישם, כי יש התנגדות ציבורית עזה? רק בפסח שעבר, לא התבייש השר אופיר פינס להודיע שחוק החמץ הוא "בלתי אכיף". האם גם אז צריך היה לרוקן את בי"ס לטיסה כדי למנוע את העוולה הדמוקרטית ההיא? או שיש מפרי חוק לגיטימיים, ויש מפירי חוק "מורדים"? הצבא אינו רכושה של הממשלה, אלא של העם. המטרות שלו ברורות וחדות. כל גרירה שלו ל"שמירה על הדמוקרטיה", מפני היריבים הפוליטיים של השמאל, היא בגידה בערכיו ובמטרותיו, ופוליטיזציה שלו. בכלל, השימוש במילה "דמוקרטיה" כמילה נרדפת לשלטון השמאל (הברקים והארבלים למיניהם), והגדרתו של כל מי שמנסה לשחרר את עם ישראל משלטונם המושחת כ"אנטי דמוקרט", מגוחך. זה מאוד נוח, כי אז המלחמה נגד ה"פדרמנים והמרזלים" הופכת מרדיפה פוליטית דיקטטורית מכוערת, ל"דמוקרטיה מתגוננת" אצילית. חה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצבא אינו רכושו של "העם" (תגובה 320544) אלא של המדינה (ואזרחיה). מי שאזרחי המדינה מינו על מנת לתפעל אותה, לפעול בשמה וגם להפעיל את הצבא, היא (הפתעה) דווקא הממשלה, ולא ניצה כהנא. אגב, נוסח שבועת האמונים עליו נשבע כל מתגייס לצה"ל1 אומר כך: "הנני נשבע ומתחייב בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקתה2 ולשלטונותיה המוסמכים" (יש עוד המשך הדן בקבלת המשמעת הצבאית ובנכונות להקרבה ככל שתדרש). בשום מקום לא מוזכרים עמישראל, ריבונו של עולם, הרבנים הראשיים, מועצץ יש"ע או מרכז הליכוד. ___ 1 אם לא שינו אותו מהותית בשלושים השנים האחרונות 2 קבוצה ריקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טכנית, ודאי שהממשלה היא זאת שנותנת הוראות לצבא. השאלה היא מהן הוראות לגיטימיות ומה לא לגיטימי לומר לצבא לעשות. לומר לצבא להתערב באופן כוחני בוויכוח פוליטי בתוך העם, זה דבר שמנוגד לכל התפיסה של הצבא. זה לא מה שחייל שמתגייס לצבא חושב שהוא הולך לעשות, זה לא מה שמדינות דמוקרטיות עושות עם הצבא שלהן. זה כן מה שמדינות דיקטטוריות עושות עם הצבא שלהן. אפילו באירועי אוקטובר אלפיים, כאשר היו התפרעויות אלימות של הערבים במשולש, והיתה סכנת חיים ממשית ליהודים, נרתעו מלהכניס את הצבא, והמשטרה היתה יחידה שטפלה בזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. במהומות אוקטובר היה מעורב מג''ב. ב. לו היו לוקחים את הצבא (או המשטרה) לדכא באלימות הפגנה לגיטימית של מתנגדי ההתנתקות, נאמר, בכיכר רבין, הייתי הראשון להזדעק. זו לא היתה הפגנה, אלא גמביט שנועד לבחון את כוחה של הממשלה ושלוחותיה מול כוח המתנגדים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |