בתשובה לקהלת, 25/07/05 23:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"אני לא יודע איפה מצאת קנאי דת, אני רואה אנשים מתונים ופרגמטיים." הגדרה: קיצוני הוא אדם הרואה סביבו (במחנהו הפוליטי) רק אנשים מתונים ופרגמטיים. הגדרה: קנא יהודי (בתנ"ך: פנחס, אליהו. בהיסטוריה היהודית: סיקריקים) הוא אדם המוכן להרוג יהודי/ם (אדם ספציפי או קבוצה) מתוך אמונה שבכך הוא פועל לטובת הכלל ומוציא לפועל את רצון האל. אינני מחשיב רצון להרוג בני דת אחרת כקנאות מפני שתופעה כזו נחשבת נורמלית ברוב הדתות שאני מכיר, בעיקר בתנאים של מלחמה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קנאות היא דווקא תופעה די נורמלית, כך שאין סיבה מיוחדת להוציא את ''הרצון להרוג בני דת אחרת'' מתוך ההגדרה. חברים בחמס היו קנאים, גם אם לא היו מעזים לדמיין הריגת זבוב איסלמי בודד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה איך הם היו מזהים שמדובר בזבוב מוסלמי. הם נורא דומים לזבובים יהודיים כשרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלמכב"י[1}, אבל ניסיתי להפריד בין הרג כחלק מסכסוך (הגנה עצמית, נקמה, אפילו התקפה מתוכננת) לבין הרג שעיקר תכליתו (בעיני המבצע) הוא האדרת שם שמיים - כלומר מתוך אמונה שהמלחמה האמיתית מתנהלת שם, בשמיים, ולא כאן בארץ. דוגמאות לצורת אמונה כזו: - פעילות אלימה שתכליתה לזרז את ביאת המשיח - "האדרת שם אללה" שאין מאחריה מטרות פרגמטיות באופן פרקטי, אי אפשר לדעת מהן המטרות האמיתיות של הקנא ועד כמה הוא פרגמטי. לכן ניסיתי לגשת לעניין מכיוון אמפירי: חשבתי שהרג של יהודי/ם בשמו של אלוהים לא יכול לשרת מטרות פרגמטיות, אלא רק יעדים דתיים-מטפיזיים כגון שלמות הארץ, "מלכות ישראל" וביאת המשיח. למשל, קשה לי להניח את האצבע על ההבדל המדויק אבל יגאל עמיר איננו דומה בעיני לרוצחים פוליטיים אחרים שהיתה להם אידיאולוגיה לאומנית, אלא יותר לרוצחו של סאדאת, שפעל ממניעים דתיים. 1 אני לא מבין כלום ביהדות |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |