בתשובה להאייל האלמוני, 24/07/05 17:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשהיו הבחירות בהן הביס שרון את ברק, כתבתי באייל הקורא (אם תרצה אמצא את הקישור לתגובתי) שבה טענתי שאין כל הבדל בין השניים ושהם יעשו בדיוק אותו דבר, ושאני בוחר בשרון רק משום שבחירה בברק היא כהודאה בכך שאוסלו הייתה בסדר. הרבה פעמים הבאתי את תיאורית אבני הדומינו הנופלות. מאז אוסלו אין שום יוזמות של ממש מצד שום מנהיג, ואבני הדומינו ממשיכות להתגלגל כטבען. חומת מגן הייתה צריכה לפרוץ בתורה וחכתה לשגיאה של הפלשתינים שצמאונם לדם יהודים יביא אותם להגזמה. שרון החל את דרכו בכל מיני ''הבלגות'' למיניהן, בדיוק כפי שהיה נוהג ברק לו נבחר. אבל כשממש לא הייתה שום ברירה אחרת, הוא פעל מבלי שתכנן לעשות כך תחילה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע לא הייתה ברירה? שרון היה יכול לאפשר לשמעון פרס להכנס למשא ומתן עם ערפאת. אין ספק שהיו עולות ממשא ומתן כזה הצעות יצירתיות... אני מבקש להזכיר לך שנשיא המדינה הנערץ על כולנו, איש הליכוד, הציע את ההודנא וחידוש "התהליך המדיני". אם שרון היה בוחר בדרך של כניעה, היה לו גיבוי של קואליציה גדולה יותר ממה שיש לו היום. ששרון בחר כאסטרטגיה את המדיניות של רכישת אמונו של בוש ע"י הסכמה לכל מה שהאמריקאים דרשו, יחד עם ארוזיה זהירה והדרגתית של ערפאת. אני חושב שזאת תוכנית. כעת, עם מותו של ערפאת, חלק מההשגים ירדו לטמיון, וצריך להתחיל את התהליך מחדש עם אבו מאזן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרס הצביע בממשלה בעד מבצע חומת מגן, ושרי העבודה, דליה איציק ופואד הצביעו כמוהו. אחר כך כשהמבצע הסתיים הוא הכחיש לתדהמת שני חבריו אלה שהצביע בעד המבצע. באותה העת ה''תכנית'' של שריד הייתה לקרוא לאמריקאים לבוא ולהפריד בינינו ובין הפלשתינים. . . ברור שלו היה יושב בממשלה היה מצרף את קולו בדיוק כמו פרס. אי אפשר היה אז לעשות משהו אחר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |