|
||||
|
||||
בין אם הערכתך שהשמאל, אם היה בשלטון, היה פותח במבצע חומת מגן נכונה או לא, מה לפי דעתך הסיבה שהביאה את _שרון_ לדחות את תחילת המתקפה זמן רב כל כך? ואם דעתך כדעתי, האם אין קורבנם של המתים והפצועים גדול מהקורבן הנדרש מתושבי גוש קטיף? |
|
||||
|
||||
כשהיו הבחירות בהן הביס שרון את ברק, כתבתי באייל הקורא (אם תרצה אמצא את הקישור לתגובתי) שבה טענתי שאין כל הבדל בין השניים ושהם יעשו בדיוק אותו דבר, ושאני בוחר בשרון רק משום שבחירה בברק היא כהודאה בכך שאוסלו הייתה בסדר. הרבה פעמים הבאתי את תיאורית אבני הדומינו הנופלות. מאז אוסלו אין שום יוזמות של ממש מצד שום מנהיג, ואבני הדומינו ממשיכות להתגלגל כטבען. חומת מגן הייתה צריכה לפרוץ בתורה וחכתה לשגיאה של הפלשתינים שצמאונם לדם יהודים יביא אותם להגזמה. שרון החל את דרכו בכל מיני ''הבלגות'' למיניהן, בדיוק כפי שהיה נוהג ברק לו נבחר. אבל כשממש לא הייתה שום ברירה אחרת, הוא פעל מבלי שתכנן לעשות כך תחילה. |
|
||||
|
||||
מדוע לא הייתה ברירה? שרון היה יכול לאפשר לשמעון פרס להכנס למשא ומתן עם ערפאת. אין ספק שהיו עולות ממשא ומתן כזה הצעות יצירתיות... אני מבקש להזכיר לך שנשיא המדינה הנערץ על כולנו, איש הליכוד, הציע את ההודנא וחידוש "התהליך המדיני". אם שרון היה בוחר בדרך של כניעה, היה לו גיבוי של קואליציה גדולה יותר ממה שיש לו היום. ששרון בחר כאסטרטגיה את המדיניות של רכישת אמונו של בוש ע"י הסכמה לכל מה שהאמריקאים דרשו, יחד עם ארוזיה זהירה והדרגתית של ערפאת. אני חושב שזאת תוכנית. כעת, עם מותו של ערפאת, חלק מההשגים ירדו לטמיון, וצריך להתחיל את התהליך מחדש עם אבו מאזן. |
|
||||
|
||||
פרס הצביע בממשלה בעד מבצע חומת מגן, ושרי העבודה, דליה איציק ופואד הצביעו כמוהו. אחר כך כשהמבצע הסתיים הוא הכחיש לתדהמת שני חבריו אלה שהצביע בעד המבצע. באותה העת ה''תכנית'' של שריד הייתה לקרוא לאמריקאים לבוא ולהפריד בינינו ובין הפלשתינים. . . ברור שלו היה יושב בממשלה היה מצרף את קולו בדיוק כמו פרס. אי אפשר היה אז לעשות משהו אחר. |
|
||||
|
||||
לדעתי הוא רצה להיות בטוח שיש לו צבא. הוא שלח יחידות צבא למבצעים מוגבלים במחנות הפליטים כדי לבדוק שהוא לא הולך להכנס לבוץ. כשגילה שיש לו צבא שאפשר לסמוך עליו הוא יצא לקרב. עדיין הוא לא היה בטוח שהצבא יעמוד בקרב בעזה ולכן שם התמהמה הרבה מאוד. |
|
||||
|
||||
בתור אחד שהיה עם הכוח שהיה אמור להכנס לעזה בחומת מגן אני אומר לך שההתקפה היתה מוכנה. הטנקים כבר היו מסודרים בטור עם מנועים פועלים. ועשר דקות לפני התזוזה הגנרלים קיבלו שכל וביטלו. |
|
||||
|
||||
הם לא קבלו שכל. במבט לאחור אנו יודעים שצה''ל יכול להכנס לרצועה באבידות קטנות מאוד. פחות אבדות שחטפנו מאז בפיגועים שיצאו מרצועת עזה. בוודאי ובוודאי פחות ממה שעוד נקבל מרצועת עזה. ובבודאי פחות ממה שיעלה לנו לכבוש את עזה אחרי תכנית הגירוש. |
|
||||
|
||||
אם היו נכנסים לעזה ג'נין היתה מחוירה לעומת מה שהיה קורה שם. זה לא שאי אפשר לכבוש את עזה אבל המחיר יהיה גבוה (ראה פיצוצי הטנקים והנגמשים שקורים שם מדי פעם גם כשאנחנו רק מסביב) ולא נוכל להשאר שם לטווח ארוך כי זה יהיה כמו לבנון ואחרי כמה שנים הציבור בארץ יתעיף. |
|
||||
|
||||
עם שאינו מוכן להגן על עצמו אינו ראוי לעצמאות. אנו יושבים בכם מאז חומת מגן. מה קרה? ישבנו בעזה במשך 25 שנה עד שבאוסלו מצאו את שיקוי הפלא לשלום. בשנה אחת, שיקוי הפלא הביא יותר הרוגים מ 25 שנות שליטה בעזה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |