בתשובה לאיציק ש., 20/07/05 15:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. זה לא עידוד עצמי. זוהי המציאות. מה לעשות שהתקשורת חייבת בכל יום לכתוב על משהו וליצור כותרת גדולה ואדומה ככל האפשר? מה לעשות שבשביל זה היא נוהגת להתמקד בקיצוניים, באלימות ובדם? מה לעשות שאנחנו נוהגים להיות מושפעים ממנה יתר על עמידה. מה לעשות שאנחנו נוטים להכללות? ב. יש לנו שיג ושיח איתם, ועוד איך יש לנו. אנחנו מדברים איתם כל הזמן. זה לא אומר שנצליח לשכנע אחד את השני, ואני מקווה שלא לזה אתה מתכוון. יש לך הרבה דברים משותפים איתם, גם אם כרגע זה נראה לך אחרת. ג. תנסה להבין את הצד השני. תאר לך בדמיונך, שהיה לך מפעל חיים שלם. משהו שעמלת עליו והאמנת בו בכל מאודך. נגיד אפילו איזה מפעל תעשייתי שהקמת. התפתח לאורך שנים. אתה מכיר את העובדים כולם, את משפחותיהם וכו' וכו'. בשר מבשרך. ועכשיו תאר לך, שבעקבות מנהל מפעל שאתה בעצמך מינית, המפעל מדרדר ועומד לפני סגירה. האם לא היית עושה ככל העולה בידך כדי לפטר את אותו המנהל ומנסה להציל את המפעל? ד. אני לא הייתי עושה האדרה של"הם" בשום דרך. הם לא מפלצות, ולא כל יכולים, והאמונה שלהם זה לא איזה עולם שאין בו ספק. גם בתוך ה- 40,000 יש מן הסתם הבדל בין אדם לאדם, וגם הסיבות שהביאו אותם לשם שונות ורבות, כמו שכתבת בעצמך. מציונים רביזיוניסטים בני 70 ועד משיחיסטיים כהניסטים שמחפשים לבנות את בית המקדש. איפה בין אלה לאלה אתה חושב שממוקם בנצי ליברמן? האם אתה מאמין שהוא באמת חושב בתוך תוכו שיצליח לבטל את הפינוי, או שאולי הוא בעצם נלחם על השלב הבא? ה. עם התנועה האיסלאמית יש לך שיח? הגרעין הקשה שלהם, לידיעתך, גדול הרבה יותר מ- 40,000 אנשים. גם הם, מחכים בסבלנות עד שיקרה משהו שיעורר את זעמם. ראינו את זה באוקטובר 2000 עם העלייה ההזויה של שרון להר הבית. למה אתה לא מדוכא מהגיס החמישי של התנועה האיסלאמית? האם פשוט התרגלת למצב? (זו שאלה אופטימית, כי אולי פעם תתרגל גם למצב הזה) האם זה כי אתה מסוגל להבין יותר טוב את מניעיה? האם כי זה לא מופיע מספיק בתקשורת, בצורה יומיומית, עד כדי כך שתפתח חרדות או דכאונות? או שאולי פשוט אתה מפחד מאלה ומאלה לא? מאמין שהמשטרה תירה שוב אם תצטרך בערבים, אבל לא מסוגלת להתמודד עם כוחה המאגי של אחדות המתנחלים? בעצם נסיים בהערה והארה. משהו שאחותי שהולכת להשתתף בפינוי אמרה לאחיה החרדתי. שאלתי אותה, נו..... אז עוד חודש וחצי (זה היה לפני שבועיים בערך) את הולכת לריב עם מתנחלות? לקרוע ילדים מידי הוריהן? והתגובה שלה הייתה: "קטן עלי". אחרי זה בהמשך השיחה היא כמובן הודתה שכנראה שהיא מדחיקה. אבל היא האירה את עיני, שדברים שרואים משם לא רואים מכאן, ושלילדי ה"שמנת" שלו יש כוח באידיאולוגיה השמאלנית שלהם, לא פחות משיש לצד השני. האמת שבכל פעם היא מצליחה להדהים אותי מחדש. לא צריך לפחד מהם ולא צריך לדאוג. זהו תפקידה של התשקורת. אני אחזיר אותך לסעיפים א' ו ד'. תפקידנו לעמוד על זה שמצד אחד החוק ייאכף בצורה ברורה, ומצד שני שייתנו להם לזעוק את הזעקה שלהם עד תום, בלי לנסות לסתום להם את הפה, כמו שכבר כתבתי קודם, ב תגובה 318086. כולנו מכירים את הציטוט המפורסם של עמוס עוז, האם אתה מסכים איתו? אם ממשלה ימנית הייתה מחליטה על טרנספר של ערבים (בשיתוף הממלכה הירדנית ועם פיצויים, אבל שהפלסטינאים לא מסכימים לה), ובג"ץ היה מכשיר את זה בטענות כאלה ואחרות, האם לא היית מוחה? האם לא היית חושב על סירוב פקודה? ועכשיו דמיין לעצמך מישהו אחר, שבנוי אחרת ממך, ומרגיש את אותה ההרגשה בדיוק. הרגשה שאולי אתה לא מסוגל להבין, כי היא לא מסתדרת עם תפיסת עולמך, אבל הרגשה דומה מאוד. ושוב אני מברבר אני ארשם לאתר ואתם תצטרכו להתרגל :-) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אסף, תברבר לבריאות זה בסדר. גם אני מברבר. אינני חושב שאתה מציג עובדות לא נכונות. ודאי שהם מרגישים שמפעל חייהם נשבר. בודאי שהם מרגישים נבגדים. הגרעין הקשה שלהם הוא לצערי יותר מארבעים אלף איש. מותר להם למחות.מותר להם להיות דמוקרטים-אפילו הם צריכים להיות דמוקרטיים. אבל כאן נעוץ כל העניין. אני מתייחס בעיקר לגרעין הדתי-לאומי. זהו הגרעין שמדאיג אותי. ברקן וחבריו אינם מדאיגים אותי. בזמנו, כשזבולון המר היה שר החינוך- היתה בעיה כלשהי עם חפירות ארכאולוגיות. לקראת פסיקת בג"ץ שאל אותו העיתונאי מה הוא יעשה אם הפסיקה תתנגש עם פסק הלכה של איזה רב. הוא ענה שתהיה לו בעיה. כאן נעוצה כל הבעיה של איש שמאל חילוני כמוני עם הציבור הזה. מקור הריבונות של שנינו שונה. מקור הריבונות שלו היא ההלכה כפי שמבוטאת על ידי הרבנים. מקור הריבונות שלי הוא האזרחים, שחוקי המדינה מייצגים לטוב ולרע את מעשי נציגיהם לדורותיהם. הדמוקרטיה היא שיג ושיח בין האזרחים. השיג והשיח הוא הרבה פעמים כוחני, מניפולטיבי, תוצאה של מאבק בין כוחות ואינטרסים. אבל כל אלה נמצאים בתוך המדינה הזו וניתנים למאבקים פוליטיים -פרלמנטריים. עניין ההתישבות בחבלי ארץ ישראל אינו בבסיסו נתון לויכוח על פי החרד"לים. הם יכולים לתת כל מיני נימוקים כאילו רציונליים. הבסיס שלהם נמצא בתפיסת העולם של הרבנים שלהם. ראית את הפסיקה של אדמונד לוי-השופט העליון. במקרה שדן בו הוא יצא מתחום המשפט. זה מה שמשרה עלי את התחושה הרעה. לפני לא מעט שנים, אישתי היתה נפגשת עם פסיכולוגית מאחד הקיבוצים הדתיים. אשה מקסימה. כשהשיחה התגלגלה לנושאים פוליטיים- נעלם כל נועם הליכותיה. זה היה בשנות ה-80. "המטורפים יתחילו לפנות ישובים". לכן הרגשתי רעה. הניגוד הפנימי בין האינטליגנציה, נועם ההליכות אל רבים מהם והקנאות הבוערת מצער אותי. התנועה האיסלאמית היא ענין קצת שונה וקצת דומה ולא אתחיל לברבר עליו עכשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעיון מהפכני: הגיע הזמן שהראשים האידיאולוגיים של שני המחנות, יתחילו לדבר. או במילים אחרות, שיחות בין רבנים לשאינם רבנים (ומקובלים בציבור כמנהיגים אידיאולוגיים), וזאת כדי לקרב בין שתי העמדות. לדעתי אפשר בדרך זו או אחרת, לחייב את הרבנים להשתתף במשחק הפוליטי לא דרך חברי הכנסת, ולא כשהם יושבים במקומם ומורמים מעם. זה חייב להיות כמובן דרך הטלת אחריות מלאה עליהם ועל דרכם. האם אתה מכיר את הנסיון שעשו פרופסור רות גביזון (שהייתה ראש האגודה לזכויות האזרח ולא מזמן עלה שמה כמועמדת לבית המשפט העליון), והרב יעקב מדן (מישיבת הר עציון), לנסות ולהגיע לאמנה שמגדירה את כללי המשחק? אני מציע לך לקרוא את האמנה. לדעתי תמצא אותה מרתקת. תתפלא גם לשמוע כמה הדתיים והחרדים, שמחו על הנסיון הזה, וכמה שהם מעריכים בעקבותיו את דעתה. לדעתי... אנחנו אלה שנמנעים מלדבר "איתם", ממש ברמה הפרקטית, מתוך פחד שייכפו עלינו את דעתם, ומתוך חוסר אמונה שאנחנו יכולים להגיע למסקנות. לא חייבים ללכת ראש בראש ובהחלט אפשר להגיע למכנה משותף רחב, אם רק ננסה ונדבר. דבר עם הרבנים, תתפשר, וגם הם יהפכו קיצוניים פחות ויתפשרו. נשמע טוב? הנה תקציר על הנסיון הזה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את האמנה.קראתי את הדברים של יעקב מדן.זו הצעה לאמנה שלא יכולה להתקיים. זו אמנה שנטועה ברטוריקה ולא בפרקטיקה. היא מתעלמת לחלוטין (מורידה לדרגה שניה) את היחסים בין האזרחים השונים- יהודים וערבים. בזה שמדן מוריד את הבעיות עם הערבים לדרגת חשיבות שניה-הוא מוריד אותם לדרגת חשיבות שניה. אין התייחסות למה שקורע אותנו כעת: ההתנחלויות וגם המצב החברתי -כלכלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תפקידה של האמנה לדון ביחסים בין חילוניים ודתיים, בענייני דת ומדינה וזכויות הפרט. מראש היא לא באה לפתור את כל בעיותינו. אני מסכים שיש עוד עבודה רבה בעניין הזה ובעניינים אחרים, אבל העיקרון של האמנה, ושל רוח ההידברות הוא חשוב מאוד. המטרה של התרגיל היא להראות, שכשיושבים ומדברים מחוץ לשיח הפוליטי הרגיל, אפשר להגיע להסכמות ולפשרות גם בנושאים שאינם נראים ברי פתרון. כדי לדון בבעיות בין אזרחי ישראל היהודים והערבים, צריכים גם כאן לשבת האנשים הרלוונטים לעניין. קרי... יהודים וערבים. זו לא אמנה שיכולה להתקיים רק בין יהודים. תמיד יש אנשים שלא יקבלו. לפעמים אפילו הרוב לא יקבל. אבל זה הדין של פשרות כאלה. בסופו של דבר העיקרון הוא חשוב, והזמן עושה את שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסף חביבי. אני רואה שהשכלת. מדן וגביזון הם אושיות חשובות מאוד. האמנה חשובה כמו גם עצם חתימתה. אין לי ספק כי אמנת גביזון-מדן בצורה זו או אחרת תחזור למרכז הבמה מתישהו בעתיד. הצפי שלי ש"המתישהו" יגיע דווקא לאחר הווצרות תמורות שונות בתוך החברה הישראלית, כאלה שיחשפו על פני השטח בין השאר את העובדה כי ההתנגשות האמיתית בחברה הישראלית איננה בין "דתיים" ל"חילונים" כפי שהיא משווקת היטב ע"י אמצעי התקשורת לאחרונה. אגב, לידע כללי ציבור דתיים ומסורתיים בישראל מהווה כ-62 אחוזים מהציבור היהודי בישראל. ככלל- פרופסור רות גביזון, עילוי משפטי בבית הדין הבינלאומי, מייסדת האגודה לזכויות האזרח ומועמדתם המועדפת של נשיאי ושופטי בית המשפט העליון לשעבר לנדוי, שמגר ובך למינוי לעליון היא אדם חריף מאוד שראוי ללמוד מניסיונה הרב. לעומת זאת, אני מודה שאין זה מפתיע כי 'סובלניים' מהסוג החביב של איציק מנסים לדחות זאת מכל וכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אתה מסיק מסקנות מדברים שלא אמרתי. רות גביזון היא עילוי ואשה מאד חריפה. הרב מידן צועד עכשיו עם המפגינים בכפר מימון.קרא את האמנה ודיונים שונים לקראתה באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה. אינני רואה שהאמנה תתקבל על דעת חלק מהדתיים וחלק מהחילוניים. עזוב אותי במקרה הזה. אינני מדבר על עצמי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |