 |
אני מציע שתחליט סופית אם כשאתה משיב לי אתה פונה לכולם ומזכיר אותי בגוף שלישי או פונה אלי בגוף ראשון, כי הערבוב הזה קצת מוזר. אשר לעצם העניין, בדבריי לא התווכחתי עם כל מיני בחירות אידיאולוגיות, מימין או משמאל. אדם אם הוא מוכן לחזור לגבולות החלוקה תמורת שלום, או להאמין שלמדינת ישראל אין בכלל זכות קיום, איני יכול להגדירו כחכם או טיפש, כי כל אחד יכול לבחור את דרכו ואמונותיו כרצונו, וממילא איך בדיוק תתפתח ההיסטוריה לטווח מאד רחוק אין לנו שום אפשרות לדעת. אני מתווכח עם האופן שבו האדם מנסה לממש את דרכו. אם, למשל, מישהו מעריך שרק ע"י חזרה לגבולות החלוקה נוכל להשיג שלום, והוא חושב שהמחיר הזה ראוי, שיחפש דרכים הגיוניות להשיג את מטרתו. ברור שע"י נסיגה חד צדדית הוא רק ישיג נסיגה, ולא זו מטרתו. על כך הויכוח שלי עם שיטות אוסלו וה "אסלו המתקדם" של שרון. בסוף דבריך אתה מכריז שלו היינו מראש מכריזים על השטחים שנכבשו ב 67 כקלף לשלום היה לנו היום שלום. נניח שזה נכון. אבל כאן אתה נכנס לויכוח על אידיאולוגיה. אם השלום הוא ערך עליון, אולי לא צריך היה להקים מדינה יהודית בכלל ולהסתלק מכאן, ואז ממילא לא היה סכסוך עם הערבים, ואם זו המטרה היחידה, היינו משיגים אותה בנקל. במילים אחרות: גם אם אתה צודק אינך יכול להגדיר את מפעל ההתיישבות ביהודה שומרון ועזה כאיוולת. זה עניין של בחירה וזה תחום אחר לגמרי. אמרתי "נניח שזה נכון". אבל, לדעתי, ההנחה שלך היא מאד מאד מאד שגוייה. קשה לי להבין איך מי שחי כאן יכול בכלל לחשוב כך. זו אמירה, לא רק בלתי מוכחת, אלא מאד בלתי סבירה. לו היו הערבים מסתפקים בגבולות הקו הירוק מדוע לא עשו עמנו שלום לפני 67 ? אם יש עם פלשתיני שמוכן למדינה בשטחי יש"ע מדוע לא הקים אותה לפני 67 כשהשטחים האלה היו בידי הערבים, ובמקום זה הקים את אש"ף כדי לערער את קיומה של המדינה היהודית שלא הייתה אז בשטחים האלה ? האם גם יכולנו להשיג שלום אחרי מלחמת השחרור לו הכרזנו על כל השטחים שכבשנו מעבר לגבולות החלוקה כקלף ? ונניח שיכולנו, האם היינו צריכים לבחור בדרך זו ?
|
 |