![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אני לא אוהב את החמור המדוכא. הוא מדוכא מדי לטעמי. <ספוילר> למרות שהוא הופך את הבלון המפוצץ והצנצנת הריקה למצב של win-win, שאת זה אני אוהב, המלנכוליות שהוא משרה סביבו היא פשוט בלתי נסבלת לטעמי. </ספוילר> |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
מקרלך? למי כבר אתה יכול לקלקל | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אני לא אוהב אותו כי הוא מתנשא ומגעיל ומתעצבן כשהוא מגלה שארנב (אני רגיל לשפן) יותר חכם ממנו. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
בעיני איה חשוד כאלטר-אגו של פו | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אם משלבים אותו עם התזזיתיות של Tigger, המעצבנת לא פחות מהתנהגותו של איה, פשוט מקבלים מניה-דיפרסיה. אם הוצאנו את המצבים המנטליים האלה מפו והגשמנו אותם בתור דמויות נפרדות, אין זה פלא שנשארנו עם דובי שהוא כל כך "זן". | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
וואלה. והחרדות הלכו לחזרזיר. טיגר באמת הכי מעצבן. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
סיבת הדיכאון של איה ברורה לגמרי: זנבו חסר תחושה, ואחר כך נתלש ומחובר בנעץ רופף. אגב, זו בדיוק הסיבה שדווקא בלון מדולדל שנכנס ויוצא מצנצנת דבש יבשה כל כך קרוב לליבו של איה המסכן. | ![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |