 |
|
 |
||
|
||||
 |
רוב הדיונים בנושא ההפרטה התגלגלו בשלב זה או אחר לויכוחים על "צדק חברתי". לכן החלטתי להביא תקציר של מאמר (שנכתב בשיתוף עם נתן גולדשטיין לצורך קורס באונ') העוסק ביכולת של מדע הכלכלה לתת מענה לדילמות חברתית של צדק והגינות שמתעוררות עקב השינוי בססטוס קוו של הסחר החופשי בין האומות (ארה"ב וסין כדוג'). להנאתכם (המפוקפקת): Why Economist Should Study Fairness המאמר דן בשיקולי הגינות וצדק חברתי המלווים החלטות של מדיניות כלכלית. גם החלטות המביאות ליעילות כלכלית באופן מצטבר, עלולות ליצור מפסידים בגלל חלוקה מחדש של ההכנסות. התיאוריה הכלכלית מתמודדת עם בעיה זו באמצעות "עיקרון הפיצוי". למרבה הצער, עיקרון זה אינו אופרטיבי, לכן תופעת המפסידים היא בלתי נמנעת, ויש להחליט אם היא צודקת. לפיכך, יש לפתח קודים אתיים וכללים מוסריים שיתפסו מקום מרכזי בבחירת מדיניות כלכלית הוגנת.Suranovic, Steven. Challenge Magazine, no. 5, September/October 1997, pp. 109-124. סוגיית הסחר החופשי במשק האמריקני – סקירת ההשלכות הכלכליות כותב המאמר מציג את משנתו בהתייחס לאחת ההחלטות הכלכליות השנויות במחלוקת באמריקה ובמשקים המערביים בכלל (גם בישראל): האם לפתוח את המשק לסחר חופשי, או שיש להטיל מגבלות ומכסים כדי להגן על גורמים במשק העלולים להיפגע מהסחר. ראשית יש להציג את המפסידים והמרוויחים מסחר חפשי, כפי שמתוארים הדברים על ידי המודלים הכלכליים העוסקים בהשפעות המסחר. המפסידים מן הסחר החופשי סחר חפשי מאפשר יבוא זול של מוצרים שונים, כדוגמת טקסטיל והלבשה, ממדינות זרות. הירידה בביקוש לתוצרת מקומית תאלץ חברות טקסטיל מקומיות להוריד מחירים ולקצץ בעלויות (התייעלות והורדת שכר), ובסוף התהליך אף לצמצם תפוקה ולפטר עובדים. מפעלים רבים לא יוכלו להמשיך ולהתחרות בייבוא הזול וייסגרו. מקצת מן העובדים יוכלו להשתלב מחדש בשוק העבודה, אך רובם לא יוכלו למצוא עבודה אחרת בשל גילם, חוסר ניידותם וחוסר הביקוש למיומנויותיהם (פועלי כפיים למשל). לכן רווחתם תיפגע משמעותית. המרוויחים מן הסחר החופשי ההוזלה שתחול במחירי מוצרי ענף שיפתח לייבוא, הלבשה לדוגמה, תותיר ביד הצרכנים סכום עודף שלא היה קיים טרם השינוי וכך יגדל כוח הקנייה. העודף יופנה לצריכה מוצרים של ענפים אחרים בהם הביקושים והמחירים יעלו, והם ישגשגו. כמו כן, לרשות היצואנים הזרים של טקסטיל לאמריקה יעמדו הכנסות דולריות שישמשו לרכישת מוצרי ייצוא אמריקנים או להלוואות והשקעות במשק האמריקני. הביקושים (גם מצד מקבלי ההלוואות), המחירים והרווחים במשק המקומי יגדלו כתוצאה מכך. ענפים המייצאים את תוצרתם כדוגמת ענף ההיי-טק וענפים עתירי ידע, יעברו תנופת צמיחה משמעותית עקב הגידול בביקושים מחו"ל, יעסיקו יותר עובדים ובשכר גבוה יותר (עובדים בעלי הכישורים הנדרשים לתעשיות אלה – בעיקר צעירים ומשכילים). ההצדקה הכלכלית לסחר חפשי מאחר והמודלים הכלכליים מצביעים הן על מרוויחים והן על מפסידים מסחר חפשי, מדוע מקובל לחשוב שהכלכלנים הם חסידי סחר ללא גבולות? הכלכלנים מצביעים על כך שפתיחת הגבולות לסחר חפשי תביא לעלייה ברמות היעילות והרווחה האגרגטיביות, דרך חלוקה מחודשת של הכנסות ומשאבים. או במילים אחרות, סכום הרווחים יעלה על סכום ההפסדים. רוב המודלים הכלכליים צופים שני סוגים של שיפור ביעילות המצרפית: א. יעילות בייצור – הכלכלה תייצר יותר מוצרים ושירותים בסה"כ על ידי אותה כמות של משאבים. הסחר החופשי יחזק את הפירמות המקומיות בעלות היתרונות הכלכליים על פירמות מחו"ל. פירמות אלו ינצלו יתרון יחסי הנובע ממומחיות, טכנולוגיה, משאבי טבע, יחסים בין גו"י במשק. ישנן פירמות שייהנו מגידול בביקושים זרים, או ינצלו יתרון תשואה לגודל. אל פירמות אלה יעברו משאבים מן הענפים המקומיים שיחלשו, כך שהתוצר יגדל והיעילות המצרפית תעלה. ב. יעילות בצריכה - ישנה עלייה ביעילות המצרפית של הצריכה מאחר ולרשות הצרכנים עומד מבחר יותר גדול של מוצרים במחירים נמוכים יותר. אולם למרות הרווח המצרפי הצפוי,חלוקת ההכנסות תיצור גם מפסידים, כאמור. האם ניתן להתמודד עם בעיית המפסידים? עיקרון הפיצוי להלכה ולמעשה הפתרון השגור בפיהם של הכלכלנים לבעיית המפסידים מבוסס על "עיקרון הפיצוי", לפיו מאחר וסכום הרווחים עולה על ההפסדים הרי שניתן להעביר הכנסות מהמרוויחים למפסידים כדי לפצותם באופן שרווחתו של כל פרט תעלה בסך הכול. ברם , לטענת המאמר אין בסיס מעשי לרעיון שכזה. ראשית כיצד נזהה את המפסידים? ישנו קושי לחזות משתנים כלכליים ולזהות את השפעותיהם הייחודיות בתהליך הדינמי המורכב של המציאות המעשית. האם היבוא הזול הוא זה שגרם לפטורי העובדים, או שמא, לפחות בחלק מהמקרים היו אלו תנודות בשערי המטבעות, ירידה באיכות המוצר, ניהול לקוי או תנודות מקומיות בביקושים בשל סיבות כאלה ואחרות. כיצד נכריע לגבי אותם עובדים שלא פוטרו אך הכנסתם ירדה, או עלתה פחות מהמצופה, או אולצו לפרישה מוקדמת. איזה חלק יחסי בנזק שנגרם להם מקורו בסחר החופשי, ואיזה חלק מקורו בסיבות אחרות. יתרה מזאת, מי הם ה"מרוויחים" מהם יילקח הכסף? היבוא הזול גרם לצרכנים להגדיל ביקושים בכסף שנותר ברשותם למוצרים אחרים, יתכן שענפים שכלל לא מעורבים בסחר בינלאומי הרוויחו מכך. כיצד נזהה אותם? באיזה אופן יחושב הרווח ושיעור הצמיחה שמקורו בסחר החופשי. אין מנוס מלהסיק, אם כן, שעיקרון הפיצוי, אינו אלא בבחינת מקסם שווא. כיצד לקבל החלטה כלכלית הוגנת? כעת נקלענו ללב הבעיה, דילמה מוסרית ביסודה. כיצד נקבל החלטה כלכלית הוגנת? מחד, טוענים אותם עובדי כפיים וותיקים ונציגים הפוליטיים שיש להטיל מגבלות על הסחר כדי שלא לפגוע בפרנסתם, שהרי באיזה זכות נוכל להסב נזק להם ולבני משפחותיהם בגלל טענה שאחרים ירוויחו ותגדל היעילות המצרפית. מאידך, אם תגביל הממשלה את הסחר הרי כל אותם מרווחים פוטנציאלים מסחר חפשי, יהיו עתה בחזקת נפגעים, עובדים צעירים בעלי כישורים והשכלה יתקשו למצוא עבודה מתאימה, אלו שימצאו יקבלו שכר נמוך יותר, הצרכנים ייאלצו לשלם מחירים גבוהים בגלל שהיבוא הזול נחסם וצמיחתו המצרפית של המשק תואט. (נזקים אלו אינם ברורים דיים לציבור כמו הנזק הברור והמיידי שנגרם למפוטרים כתוצאה מסחר חופשי אך נזקים אלו, כאמור, בהחלט קיימים). כיצד, אם כן, נוכל להסב נזקים כאלה לפרטים רבים במטרה להציל את עבודתם של פועלים אחרים? האם טענה להוגנות היא סובייקטיבית במהותה? למעשה, כל החלטה כלכלית, כמעט, מקפחת ציבור או ענף זה או אחר, תמיד ירימו נפגעים כלשהם קול זעקה "זה לא הוגן" ולכן אולי הוגנות וצדק בהקשר זה הם עניין סובייקטיבי וכלי לא ראוי לשמש כבסיס לבחירת מדיניות, שהרי כל סטייה מהסטטוס קוו תגרור אי אלו מפסידים. טענה זו נדחית ע"י כותב המאמר משתי סיבות עיקריות: א. ישנם מקרים של מפסידים בצדק כמו בתחום הספורט. במשחק כדורסל, למשל, שתי הקבוצות מתחייבות לשחק ביניהם בהתאם לכללים ברורים שיכריעו מי הקבוצה המנצחת ומי המפסידה, ובמידה ונשמרו החוקים הרי שתוצאה בה קבוצה אחת מפסידה אינה נחשבת לאי צדק. אם כן, גם בהקשר של סחר חפשי ייתכן וחלק מהטענות בדבר אי צדק אינן מוצדקות בעצמן, מסיבה כלשהי. ב. טענת הגינות וצדק חברתי אינה המצאתם של פוליטיקאים המתהדרים בה. זהו הבסיס לחינוכו של כל אדם מלידה, להיות ישר, כנה, לגלות חמלה כלפי אחר ולנהוג בזולת כפי שהיינו רוצים שינהגו בנו. לפיכך, גם הערכת מדיניות סחר בינלאומית אינה יכולה להיות חפה משיקולים של הגינות ומוסר וכך בנוגע לכלל ההחלטות הכלכליות. מסקנת המאמר עקרונות הצדק אכן צריכים להיות נר לרגלי מקבלי ההחלטות. לצורך זאת, יש לספק להם כלים שיאפשרו לקבוע איזה צד צודק יותר, ומהי ההחלטה ההוגנת. המשמעות היא שיש לערוך מחקרים שיעסקו בתחום שבעצם קדם להתפתחות הכלכלה, ואף צעד איתה בד בבד עד שנזנח לאיטו – תחום האתיקה ופילוסופיית המוסר. שיבה לתחום זה, פיתוחו ומחקר מעמיק בו, יוכלו להניב מערכת חוקים וכללים ברורים יותר, שיאפשרו לקבוע במצפון שקט, באילו נסיבות מדיניות כלכלית היא גם הוגנת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בוקר טוב, כותב המאמר מנתח חלק גדול מהתופעות והבעיות באופן הוגן. הבעיה העיקרית עם המחקר שלו היא מבנית. היא נגזרת מתפיסת המחקר הכלכלי כ"מדע הכלכלה". זה איננו מדע מפני שהוא מניח ש"מקבלי ההחלטות" מנותקים מאינטרסים כלכליים - בקיצור, הוא מניח שישנה הפרדה בין "מדע הכלכלה" לבין הפוליטיקה. בין הכלכלה והפוליטיקה קיים קשר סימביוטי, לכן מסקנות המאמר מפספסות את המצב בגדול. קח למשל את "מקבל ההחלטות" נתניהו ו"מקבלי ההחלטות באוצר". הם יושבים עד מאוחר בלילה (האורות דלקו עד מאוחר במשרד האוצר) ומתלבטים מי צודק ומהי ההחלטה ההוגנת. באמת גילי, האם בפקולטה לכלכלה יש קורס בתמימות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה באמת עד כדי כך מאוכזב מן הפוליטיקה כך שאתה רואה את כל הפוליטיקאים כאופרטיוניסטים ותו לא? אם כך נסה להחליף את המילה פוליטיקאים במילה פקידים (פקידי האוצר) וראה אם המשפט מסתדר לך יותר טוב. לפקידים (שזה שם פשטני למנהלים בכירים במשרדי הממשלה) בוודאי איכפת מן הציבור (ברמה זו או אחרת ווודאי יותר מן הפוליטיקאים שמתחלפים חדשות לבקרים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם האינטרסים של פקידי האוצר להגיע למשרות גבוהות בשוק הפרטי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדרך כלל הקריירה שלהם ארוכה ולכן הנושא רלוונטי רק כאשר הפקיד נמצא לקראת סוף הקריירה. תקופת צינון סוג של פתרון חלקי לנושא. מעבר לכך נותר לנו לסמוך על מוסריותם, תחושת האחריות הציבורית שלהם ורצונם להמנע מפעולות שיראו כדוגמה שלילית לעובדיהם. תמיד יהיה מישהו שיסרח ויש למצות עימו את הדין, השאלה החשובה היא: מה רמת המוסריות הממוצעת של סך הפקידים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה ההימור שלך לגבי מוסריותם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה אופציות אחרות יש לי? להמר על חברי מרכז ליכוד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פקידי האוצר לדורותיהם אפשר לכתוב ספר. היה פעם ממונה על הכנסות המדינה בשם יורם גבאי. שנים לאחר שעזב את משרד האוצר, הוא דיבר בתכנית טלכסף וכשסיפר על ההסכם במו"מ עם העובדים, שאל אותו העתונאי שהיה שם האם פירושו של דבר שהאוצר הפסיד? גבאי לא התבלבל ואמר: אין דבר, פקידי האוצר הם עכברים; התחילו לכרסם את ההסכם. האם אתה זוכר שבשנה שעברה החליטו באוצר לדחות את החזרי המע"מ לינואר? העתונאים כתבו שזה לגיטימי. לא להאמין. אבל, אצל פקידי האוצר המטרה מקדשת את האמצעים. כדי לחסוך כסך הם מוכנים לרמות, לא לעמוד בהסכמים וכד'. כבר דיברנו על כך שהאתוס של הכלכלה בדורנו הוא שהשיקול העיסקי קודם לשיקול המוסרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסה להסביר לך את הדברים במשל: נניח שיש בעולם ארבעה מימדים אבל אתה ואני כידוע רואים רק שלושה, האם יש דרך בה נוכל לתכנן גוף עם ארבעה מימדים? והנמשל: פקידי האוצר מסתמכים על מה שהם יודעים בכלכלה + שאיפות קידום אישי + האופנה הכלכלית המקובלת. איך אתה יכול לחלום שיתכננו מדיניות כלכלית שונה מהמדיניות הנאו-קלאסית הקיימת? האם אתה באמת מאמין שהתוכניות הכלכליות שמשרד האוצר מנפיק לנו חדשות לבקרים הן האופציה היחידה/המיטבית? האם ידוע לך על מקרה אחד, שבו נתן האוצר תוכניות חליפיות לבחירת נציגי העם (הפוליטיקאים)? שאלה אישית, נניח שבודקים אותך בבלינסון ואומרים לך שצריך להוריד לך (כדי להציל אותך) איבר כלשהו האם לא תנסה להשיג חוות דעת נוספת? אם אתה אכן מתעניין בכלכלה, תרשה לי להמליץ על האתר הבא, אתר הבית של הכלכלה הפוסט - אוטיסטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן אתר מעולה. לגבי מה שכתבת אני מסכים איתך . נדמה לי שההפרדה בין נציגי העם ובין האוצר אינה כה מובהקת כפי שעולה מדבריך. יש בין נציגי העם רואי חשבון וכלכלנים. נציגי העם נתונים ללובינג מאסיבי. נדמה לי שגם "מקצועני האוצר" נתונים ללובינג מסיבי.הבעיה היא כמובן שכולם נתונין להשפעה של אותו חינוך- אם באופן פורמלי בלימודי כלכלה או מנהל עסקים, או באופן בלתי פורמלי על ידי חשיפה לתקשורת ול"מומחים". אצל כולם מוטבע השבב של היות ההצלחה הכלכלית ההצלחה האמיתית; של היות השיקול העיסקי שיקול אוטונומי וכמעט לא נתון לביקורת מוסרית. מיקסום רווח היא דרך חיים והצלחה מקובלת. הקניין הפרטי הוא אקסיומה שאין מהרהרים בה אפילו אם היא קיבלה ממדים ותוכן כמעט פרוורסיוויים אצל התאגידים הגדולים ( בעלות עם אחריות חלקית בלבד), חוסר גבולות וניתוק השיקול העסקי מהמימד האנושי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכאילו ע"פ הזמנה באו האחים בורוביץ' שילמו לעצמת דיבידנדים מקלאב מרקט עברו חודשיים ויצא האויר, בום, נפלה הרשת. תאמת איתם את התגובה שלך? או שזה פשוט קורה בתדירות מספקת ש-"הקניין הפרטי הוא אקסיומה שאין מהרהרים בה אפילו אם היא קיבלה ממדים ותוכן כמעט פרוורסיוויים אצל התאגידים הגדולים " אפשר להגיד בכל יום וראה זה פלא ההוכחה מודפסת למחרת בעיתון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מסכים איתי לגבי מה שכתבתי? נפילות כאלה אינן קורות בתדירות גדולה ברמות האלו. מה שאנחנו לא רואים אלו הם העסקים הקטנים שנסגרו באלפיהם כשברשתות הגדולות נכנסו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח שאני מסכים. אני לא מכיר את הנתונים לגבי חברות קטנות/עצמאים קטנים אבל אני זוכר את הימים בהם העבירו את צינור המזומנים מהציבור לאלפיון העליון. במידה גדולה מאוד (לדעתי)1985 הייתה שנת מפנה, תוכנית היצוב + חוק ההסדרים שינו את ישראל מהיסוד ולרעה. בימים אלו חוגגים 20 שנה לחוק הבלתי חוקי הזה, החוק הזה (מודל 1985) והמדיניות שחבוייה בו חיסלו את החלק הארי של העסקים הקטנים בישראל, מס' החקלאים הקטנים ירד בכ- 80% ויש לשער שהאימפקט במגזר התעשייתי דומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספרה "כוח השוויון בכלכלה" מתארת אסתר אלכסנדר את שנות ה-80 באופן מרתק ולא קונבנציונלי. בודאי שאין היא רואה "חגיגה" ב-85. שנה נוספת שהיתה מפנה היא 1975 -דו"ח ועדת בן שחר לענייני המיסים. כמדומני בשנה הזאת גילמו את כל הפטורים למיניהם לתוך המשכורת -זה מה שהאנשים ראו. מה שהם לא ראו היה מתן פטור ממס על רווחי הון. בקיצור זו היתה העברת הון מאסיבית ולאורך זמן מן השכר אל הרווח |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב- 1975 ביטלו מסים על רווחי הון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רפורמת המס של בן שחר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אינני טועה. כשהייתי ילד -הרבה לפני ועדת בן שחר, היתה לי תכנית חיסכון שנקראה דן חסכן.אני זוכר שכל שנה היה יורד לי מס מהריבית הזעומה שהייתי מקבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הספרים שלהם היו שווים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. מה פירוש שהספרים שלהם היו שווים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תכנית דן חסכן היתה תכנית חסכון ולא ספרים. הספרים היו עניין אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן ולא. הספרים היו מפעל של הבנק, וחולקו כשי (או אולי במחיר מבצע) לחוסכים אשר פתחו תכנית, צברו סכום מסוים, או לרגל חג זה או אחר. (בכל זאת עברו איזה 40 שנה, והזכרון הוא לא מה שהיה פעם1). __ 1 לא שאני מצליח לזכור איך הזכרון היה פעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רואה, שכחתי את הספרים. אבל הזכרתי את דן חסכן רק כדי להזכיר שהפקדונות בבנקים היו ממוסים עד שהמיסוי בוטל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שרפורמת בן שחר התחילה את השינוי לכיוון הניאו- ליברלי, אבל בממשלת רבין הראשונה 1974-77 העבירו גם חוקי רווחה, ולראשונה התחילו להתייחס ברצינות להפליית יהדות המזרח והערבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק לחלוטין. ממשלת רבין הראשונה היתה ערה יותר למדיניות הרווחה מכל הממשלות שבאו אחריה. אבל הרפורמה הזאת היתה שינוי מיבני. הוא יצר גן עדן לבעלי הון ולמשקיעים במדינת ישראל. לכאורה זה נשמע טוב. אנחנו הרי גדלנו על הסיסמה שהשקעות זה טוב למדינה. ישנם מיקרים שזה באמת טוב. בחלק לא קטן מההשקעות היו המניעים ספקולטיביים בלבד והם לא תרמו להגדלת נפח הייצור במדינת ישראל. הרכישות והמיזוגים לא בהכרח מגדילים את התעסוקה והייצור. הם מגדילים את ה''צמיחה''. לא כל ההשקעות הן אינטל, שבנתה מפעל חדש (למרות הויכוחים לגבי התועלות האלטרנטיביות שאפשר היה להפיק ממליארדי השקלים שהמדינה השקיעה) אבל תרמה לפיתוח הכלכלה במדינת ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממשלת רבין הראשונה היתה הממשלה הראשונה (ולמיטב זכרוני גם האחרונה עד כה) שהביאה חיילים כדי לשבור שביתה. אאז"נ, היה זה גד יעקובי כשר התחבורה, אשר הביא פקחי טיסה מחיל האויר, על מנת למלא את מקומם של הפקחים השובתים. __ הזכרון שלי הוא כבר לא מה שהיה פעם (תגובה 319843), ואני לא בטוח שמדובר בפקחי טיסה ולא באיזה שביתה בנמל, אבל אני משוכנע שאכן היה זה גד יעקובי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא גד יעקובי, רייגן תגובה 244057. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא. יעקובי קדם לרייגן. יכול להיות שסיפור רייגן בלבל אותי עם פקחי הטיסה (כנראה שבכל זאת דובר בנמל ימי ולא נמל תעופה) אבל אני משוכנע שהיו דברים מעולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המיתוס אודות "הסוציאליזם" של מפא"י, מפלגת העבודה בכלל וגד יעקובי בפרט אף פעם לא הרשים אותי. מפא"י היתה מפלגה סוציאליסטית -לאומית והדגש היה תמיד על לאומית. בודאי לא סוציאל-דמוקרטית. רק להזכיר לך קוריוז: בשנות ה-60 שילמו ההורים שכר לימוד מודרג לתיכון (מכתה ט'.). האידאולוגיה אודות הדירוג היתה מרשימה. העניים ישלמו פחות או בכלל לא והעשירים-הרבה ויממנו את העניים. הורי היו פקידים שהשתכרו די מעט. הם שילמו 102 ל"י לחודש.שזה שווה ערך ל-700 ש"ח לחודש. גם ספרים ומחברות היו צריכים לקנות. לאחר המהפך של 1977, זבולון המר העביר, נדמה לי בשני שלבים, את המצב הנהוג היום. יש עוד דוגמאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיצד אפשר ליבדוק אם נותר לי כסף בתוכנית דן חסכן?משנות ה-50 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין צורך לבדוק, החיסכון ההוא לא היה צמוד. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |