|
קראתי (שוב, חפיף. מאמר די מייגע), ולמען האמת - המאמר הזה לא אומר כלום. אני דיברתי על גילוי עריות בשני המובנים שציינתי - אח-אחות, והורה-ילד. המאמר הזה לא רק שמדבר גם על דוד-אחיין ובן-דוד-בת-דודה (שדי מגוחך לדבר עליהם במושגים של גילוי עריות. נישואי בני-דודים נחשבים לדבר נפוץ ומקובל באזורנו), אלא אפילו על מקרים של קיום יחסי מין עם אנשים שכלל אינם חלק מהמשפחה (מה שכותב המאמר מכנה ''גילוי עריות עקיף''). אני מעולם לא טענתי שיש טאבו על ניצול מיני של ילדים. זו תהיה טענה מגוחכת, אבל כל עוד המאמר שהבאת אינו נוקב במספרים, הוא לגמרי בלתי רלוונטי, שכן אי אפשר לדעת אם הוא מתייחס למה שאני מדבר עליו או לא. אני לא אכנס אפילו לדיון בכמה שהפסיכואנליזה של פרויד היא משענת קנה רצוץ לכל טענה. זה בכל מקרה לא רלוונטי. מה שכן חשוב הוא שבכל התרבויות שהוצגו במאמר (שאף אחת מהן אינה תרבות קדומה - הן כולן תרבויות בנות זמננו) עצם המעשה הוא טאבו - גם אם עושים אותו, כל המעורבים מרגישים צורך להסתיר זאת. כלומר, הטאבו קיים, גם אם המעשה מבוצע. הנורמות של החברה רואות במעשה דבר שלילי ואסור.
|
|