בתשובה לדובי קננגיסר, 06/08/01 10:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גילוי עריות הרבה יותר אוניברסלי בתרבויות קדומות מהאיסור על גילוי עריות. (מישהו זוכר את הווצרותם של בני עמון ומואב?) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה אני אגיד לך... קשה לי להאמין שגילוי עריות (במובן של הורה עם ילדו, לא במובן של אח ואחות, ובעצם אולי גם במקרה זה) הוא נפוץ בקרב תרבויות אנושיות. בניגוד למה שנכתב במאמר, הטאבו הזה לא נוצר "בשחר האנושות", אלא הרבה הרבה לפני זה. זכור לי מקרה שקראתי עליו בו שימפנזה צעיר ניסה להזדווג עם אימו, וזו נאלצה לנער אותו מעליה בכוח. עד כדי כך היא סלדה מהרעיון של גילוי עריות. שימפנזה. עוד בנושא ראה גם במאמר שכתבתי באייל בעבר: דיון 31 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להאמין שמהירות האור היא אותו הדבר בכל מערכת ייחוס. לצערי, ניסויים רבים של סטודנטים לתואר ראשון מוכיחים זאת שוב ושוב. ואין המקרה תמיד מעיד על הכלל. (תלוי איזה כלל) אגב, לצערי אתה מציג טיעונים דומים גם בכתבה ההיא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אודה שלא קראתי את המאמר עד תום ובעיון (הייתי בעבודה), ואולי עדיף באמת שאני אקרא את כולו. רק אציין שהמקורות שאני מצטט אינם אותו מחקר בודד כביכול עליו מדבר המאמר, ומכאן שהוא, לפחות מבחינתי, אינו מבוסס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי (שוב, חפיף. מאמר די מייגע), ולמען האמת - המאמר הזה לא אומר כלום. אני דיברתי על גילוי עריות בשני המובנים שציינתי - אח-אחות, והורה-ילד. המאמר הזה לא רק שמדבר גם על דוד-אחיין ובן-דוד-בת-דודה (שדי מגוחך לדבר עליהם במושגים של גילוי עריות. נישואי בני-דודים נחשבים לדבר נפוץ ומקובל באזורנו), אלא אפילו על מקרים של קיום יחסי מין עם אנשים שכלל אינם חלק מהמשפחה (מה שכותב המאמר מכנה ''גילוי עריות עקיף''). אני מעולם לא טענתי שיש טאבו על ניצול מיני של ילדים. זו תהיה טענה מגוחכת, אבל כל עוד המאמר שהבאת אינו נוקב במספרים, הוא לגמרי בלתי רלוונטי, שכן אי אפשר לדעת אם הוא מתייחס למה שאני מדבר עליו או לא. אני לא אכנס אפילו לדיון בכמה שהפסיכואנליזה של פרויד היא משענת קנה רצוץ לכל טענה. זה בכל מקרה לא רלוונטי. מה שכן חשוב הוא שבכל התרבויות שהוצגו במאמר (שאף אחת מהן אינה תרבות קדומה - הן כולן תרבויות בנות זמננו) עצם המעשה הוא טאבו - גם אם עושים אותו, כל המעורבים מרגישים צורך להסתיר זאת. כלומר, הטאבו קיים, גם אם המעשה מבוצע. הנורמות של החברה רואות במעשה דבר שלילי ואסור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתייחס לסוף דבריך. לפי המאמר, בתרבויות ההודית והערבית שהוזכרו שם, לפחות, המעשה לא היה טאבו, אלא היה נורמה. במקרה ההודי, קיום שלטון קולוניאלי בריטי אפשר את סיום המצב המחפיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא היה נורמה. זה היה מתבצע הרבה, אבל מצויין שם שיש טאבו חמור על אזכור הדבר בציבור. הבנות הנאנסות אמורות לשתוק, ולא לספר על מה שנעשה להן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |