|
||||
|
||||
אין פה שום טיפשות אלא הסתגלות. הסתגלות חלקית בעצם, כי לא השבנו לערבים כאשר עשו לנו. לפחות את זה לא עשינו. מלחמת העצמאות טרפה את הקלפים, והכול נתון לקביעה מחדש. ישראל הוקמה וגבולה של ירדן הורחב. המדינה הפלסטינית המתוכננת הפכה להיות חלק מירדן. במאבק המזוין בין המדינות נקבעו הגבולות מחדש. הכרת הקהילה העולמית סיימה את תפקידה מרגע שהוקמה המדינה. לאחר מכן מדובר במלחמה רגילה בין מדינות, והמפסיד משלם מחיר יקר ולגיטימי אם הוא היוזם. אנחנו כבר לא צריכים להצדיק עצמנו בפני אף אחד, והנטייה היהודית לעשות כן היא מקור צרותנו. |
|
||||
|
||||
איזה יופי שמקור צרותינו אותר. |
|
||||
|
||||
האבחנה הנכונה היא המפתח לאושר. |
|
||||
|
||||
ספר את זה לחולה סופני. |
|
||||
|
||||
לא, תודה. |
|
||||
|
||||
להבנתי ההכרה הבינלאומית מאד חשובה לישראל ובכלל לא סיימה את תפקידה. אני אומר את זה על סמך מעשיהן של ממשלות ישראל. צא וראה למשל כמה היה עקרוני לנו שאש"ף יכיר בישראל ולעומת זאת שהחמאס יוכר כארגון טרור. כמה מאמץ השקענו בגיוס הגנה בינלאומית על גדר ההפרדה; העובדה שירושלים סופחה למדינה אבל יתר הגדה לא. יותר מכך, עם כל הביקורת על האו"ם, ישראל מאד מעונינת בפיקוח שלו על הסכמי שביתת הנשק עם סוריה למשל, ובכך שהוא יחתום על זה שנסוגנו מלבנון באופן מלא. הסכם שלום, אחד מהיעדים הפולטיים המרכזיים של ממשלות ישראל, הוא למעשה הכרה הדדית בין מדינות, כולל הכרה בקו הגבול. אני לא קונה את האמירה ש"הנטייה היהודית להצדיק את עצמינו היא המקור לצרותינו"1 . הכרה בינלאומית (והכרה של מדינות ערב בפרט) היא אינטרס ישראלי ברור ולא תוצאה של איזשהו תסביך. כמובן, היא גם אינטרס פלסטיני, ואינטרס של כל מדינה אחרת. 1 בדרך כלל היא גם באה בד בבד עם אמירות בסגנון "בוא נהרוג 10,000 ערבים כמו שאסד עשה ואז יהיה שקט. צריך לשים פס על הקהילה הבינלאומית (ועל השמאל)". אני לא רומז שאתה מתכוון לזה. |
|
||||
|
||||
מה שאתה אומר בעצם הוא שירדן יזמה את המלחמה והפסידה לכן שילמה את המחיר ובא לציון הגואל. אתה מציג את המלחמה כמשהו שקורה, מתנהל ונגמר. ממש משחק כדורגל. יש רק מספר סיבוכים שהם בדרך כלל קורים במעבר בין התיאוריה הבלתי מושלמת לבין המציאות. במציאות יש כאן אנשים. יש יהודים מכל ההשקפות והזרמים ויש פלשתינאים, שלתפיסת אי אלו אנשים - אינם אנשים. אבל גם הלא אנשים הללו ישנם, חיים, נושמים ומנסים גם לבעוט כשדורכים עליהם. נחמד מאד לחשוב שמקור צרותינו היא הנטיה להצדיק את עצמנו. אם לא נטרח להצדיק את עצמנו נגיע למנוחה ולנחלה (נחלת אבות). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |