בתשובה לגילי נחום, 26/06/05 23:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בוקר טוב גילי אין לנו ויכוח על מפעל לשרוכי נעליים. בכל הקשור למיקרו כלכלה יש מתמטיקה יצוקה. יש לנו ויכוח על התחום הנזיל והדתי הנקרא מקרו כלכלה. כאן המתמטיקה אינה יצוקה כלל וכלל. מהשכתבתי על רדיפת הבצע נגע בעיקר לתאגידים הגדולים, שאולי אינם סמוכים לראש העיריה אך סמוכים לממשלה. אתה למדת כלכלה ויודע שהתאוריה הכלכלית המקובלת בנויה על על כך שאם כל אחד ירצה למקסם את רווחיו (יהיה רודף בצע)- המנגנון של היד הנעלמה של השוק החופשי והתחרות יגרמו שהרווח שירוויחו יהיה רווח הוגן. מדוע המצב בכלכלה היום הוא פרוורסיווי? כי אין היום המון ייצרנים קטנים אלמונים זה לזה שמהם מורכב השוק. אין תחרות אמיתית בין התאגידים הגדולים. לכן מקסום הרווח שלהם אינו נבלם על ידי השוק והופך לתאוות בצע לא מרוסנת. הייצרנים הקטנים מנסים גם הם אבל הרבה מהם פשוט נופלים. זה איננו מצב חדש. ההון הגדול חיסל עסקים קטים כבר לפני עשרות שנים. אתה יודע טוב שלפתוח עסק קטן יותר מסוכן מלהשקיע בבורסה. עוד בסיס בתורות הכלכליות שאתה אמון עליהן: הבסיס שלהחברה המערבית קאפיטליסטית הוא חירות הקניין. בעיקר בגללו תמכה הבורגנות בדמוקראטיה. כשאתה מפתח עסק - אתה מתכוון בדרך כלל להתפרנס ממנו ואולי אפילו להרוויח היטב. אתה תשקיע בו לטווח ארוך ותהיה סימביוזה בינך ובין העובדים שלך . אם תרצה להשקיע יותר, תכנס לבורסה ותנפיק אותו כדי לגייס כסף. אצל התאגידים הגדולים כל התיאוריה הזאת אינה קיימת כמעט. העסק לכשעצמו אינו מעניין אותם. אין סימביוזה בינם ובין רוב עובדי העסק. הבורסה אינה קיימת בשבילם כדי לגייס כסף לפיתוח העסק אלא כדי לגייס כסף לקניית עסק אחר, להרוויח על שווי שוק עולה ולמכור אותו. לכן אין להם עניין בעובדי החברה אלא כאמצעי ייצור. כמו חומר הגלם שהם קונים. בגלל זה מדי פעם, כשמתחלף מנכ"ל, הוא מביא תכנית להקטנת עלות העבודה שהיא באופן כללי החלפת עובדים זולים בזולים יותר. אתה כבעל עסק לטווח ארות אותו אתה מכיר לא תזרוק אנשים מנוסים, במיוחד שאתה מכיר אותם אישית והם אינם גרגירים של חומר גלם בשבילך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני עכשיו נמצא בשלב של סיום הלימודים וחיפוש עבודה. שמתי לב ש"תאגידים גדולים" מציעים תנאים לא רעים בכלל לעובדים שלהם ורואים בהם נכס לא"ט. אך בעצם זה לא מפתיע... ברור שמפעל לא יוכל להתקיים ולהצליח לאורך זמן אם הוא מתייחס לעובדיו כ- "גרגירים של חומר גלם" אם זו תהיה התחושה שהם מקבלים מהמפעל ביצועיהם יהיו בהתאם. כך שגם אם מטרתי היא רווח מקסימלי חסר רחמים שנובע מתוך תאוות בצע חסרת ריסון, עדיין אם אני מסתכל על ט"א, כדאי לי להתייחס לעובדי כבני אדם משום שזהו לא משחק עם סיבוב אחד אלא משחק חוזר עד אינסוף ועובדים שמרגישים מרומים ישיבו למקום העבודה כגמולו אם זה בצורת השארת האורות דולקים בלילה במשרד ועד למעילה בכספים. אני מודה שאם המשק קטן מדי ואין מספיק יצרנים אז התיאוריות של השוק החופשי מתנפצות לרסיסים משום שההנחות עליהן הן נשענות אינן קיימות יותר. אך אפילו בישראל שהיא שוק קטן מאוד ביחס לעולם אפשר לראות דוגמאות לשווקים תחרותיים יפים מאוד שמועילים לצרכן. למשל: שוק האינטרנט המהיר (ספקים מאוד תחרותי, תשתית פחות). או שוק ביטוח החובה לרכב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, איציק. אכן קשה המשימה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |