בתשובה לניצה, 20/06/05 1:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
''נקודה מעניינת נוספת שאפשר לעמוד עליה, היא חוסר היכולת של הציבור השמאלני ה''שרוף'' (כמוך כנראה...), להזדהות רגשית עם המתנחלים. זה מתאים למחשבה שלי שאדם, בהיותו אדם, אינו מסוגל להזדהות רגשית עם אויבו הקיומי.'' השאלה היא מיהו ה''שמאלן''. מה ההגדרה של המונח הזה. בני אדם הם יצורים חברתיים ונוהגים להתארגן בקבוצות. הקבוצות יכולות להיות שבטיות-אתניות או למשל עסקיות (בהקשר המסחרי). בני אדם נוהגים ליצור מערכת רגשית בינם ובין הקבוצות שאליהן הם שייכים.מערכת רגשית זאת נתמכת במקרים רבים בסמלים פיזיים, תרבותיים ואפילו אידאולוגיים. העניין הוא שלא כולנו ''חברתיים'' באותה מידה. חלק מאיתנו מזדהים במידה רבה עם הקבוצה וסמליה וחלק מאיתנו מזדהים פחות. ככל שאנו מזדהים יותר כך אנו ''ימניים'' יותר, ולהיפך ככל שאנו מנוכרים יתר לקבוצה אנו ''שמאלנים'' יותר. בהקשר האתני הטיפוס הימני מעוניין במדינת לאום חזקה ככל האפשר. הסיסמא ''גרמניה מעל הכל'' היא ביטוי קיצוני לכך. הטיפוס השמאלני מתיחס בהסתיגות עד סלידה ועד עוינות למדינת הלאום שלו. במקרים קיצוניים הוא דוגל בביטולה המוחלט והחלפתה באיזשהו מודל ''רב תרבותי'' ''אזרחי'' וכדומה (ואולי אנרכיה...) - כלומר ללא הסמלים האתניים של עמו, שהוא סולד מהם. אם נחזור למקרה הישראלי, האידאולוגיות ומערכות הסמלים שלנו הן דתיות - היהדות ולאומיות - הציונות. היחס של השמאל לשתי מערכות אלה ידוע. (כמובן, כל שמאלן ומידת הקיצוניות או המתינות שלו.) שני גורמים נוספים מגדירים אותנו כאומה הם צה''ל והשואה. ''הביקורת'' על צה''ל והנסיון לדה-יהודיזציה של השואה גם הם ידועים. כאן אני מגיע למתנחלים (וגם לחרדים). שתי קבוצות אנשים אלה אוחזות בעוצמה רבה באידאולוגיות שהשמאלן הקיצוני (בעצם הגדרתו) סולד מהן. (אני מכוון לפוביה ולא לויכוח רעיוני רציונלי.) יתכן שהסטריאוטיפ של המתנחל החמוש, עם כיפתו הסרוגה נתפסת ע''י השמאלן כהתגשמות כל הסמלים וערכים השנואים עליו... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
חלק מאיתנו מזדהים במידה רבה עם הקבוצה וסמליה וחלק מאיתנו מזדהים ורה.כולנו ''חברתיים'' באותה מידה. חלק מאיתנו מזדהים במידה רבה עם הקבוצה וסמליה וחלק מאיתנו מזדהים פחות. ככל שאנו מזדהים יותר כך אנו ''ימניים'' יותר, ולהיפך ככל שאנו מנוכרים יתר לקבוצה אנו ''שמאלנים'' יותר. כשמכבסים במי ביבין זה מה שקורה. מה שאותו אייל אלמני רוצה לומר בדרכו העילגת היא ש''שהשמאל של הניו אייג''' מקדש את האינדוודואליזם. ארי שביט בספרו החדש דווקא מתייחס לכך, 'הטריבונליות' המונוליטית של משיחיות רדיקלית פשטה בחלקים נרחבים בשמאל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארי שביט, המסוגל להסתנוור מכל אדם שני בתנאים מסוימים, הוא באמת לא אוטוריטה לשום דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האייל האלמוני, הסתנוור מכל טיעון של השמאל הרדיקלי בתנאים מסוימים, הוא גם לא אוטוריטה לשום דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מי שקורא את תגובת ''האייל האדמוני'' רואה מייד שאייל זה מומחה לגידופים רהוטים, אבל לא תמיד מצליח להבין מה הוא קורא. השמאל אינו ''מקדש את האינדוודואליזם'' - הגישה שלו חד קוטבית, נגד הקבוצה הלאומית. היחס לפרטים שונים, נובע מיחסם לחברה. אם הם מאתגרים אותה (מבפנים או מבחוץ), השמאל מתיחס אליהם בחיוב. אם לעמת זאת הפרט נתפס כמחזק או מזדהה עם החברה וסמליה - היחס יהיה שלילי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאותו אדמוני מבין היטב . הטעות נובעת מאי הגדרת מושג ה"שמאל". מה שאתה מכנה השמאל (יותר נכון, השמאל הישראלי) כולל בתוכו קבוצות שבכל מדינה אחרת היו נמצאות במקומות שונים בקשת הפוליטית/חברתית ולא זה ליד זה. בשמאל הישראלי תמצא כתף ליד כתף ליברלים כלכליים , סוציאליסטים בעלי גוון לאומי, מרכסיסטים נעדרי גוון לאומי וגם לא מעט אופורטיוניסטים . למעשה, קשה למצוא היום מדינה מערבית שבה קיימת קבוצה פוליטית רצינית שמקיימת את "הגישה החד קוטבית... נגד הקבוצה הלאומית". נא לשים לב לכך שראשי המתנגדים לאיחוד האירופי הלא לאומי הם קבוצות סוציאליסטיות: מצג השווא הסוציאל דמוקרטי של איחוד לא לאומי של אירופה התגלה. בנוסף, ההכרזה שלך בסוף מעורפלת ולא ברורה. חלקו הראשון-הכרזה נגד הקבוצה הלאומית. ואז אתה נוטש ועובר להכרזה שנייה בעלת סתירות פנימיות על פרטים בודדים...הרי כל ילד יודע ש"השמאל" (סוציאליזם? מרכסיזם?) דווקא בעד הזדהות הפרט עם החברה וע"י כך מתאפשרת מדיניות סוציאלית. אתגור החברה, לדוגמא ע"י אינדיבידואליזם קיצוני (קפיטליזם) - אין הוא מתייחס אליו בחיוב. בקיצור, נא להסביר את ההכרזות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני _מגדיר_ את השמאלן כפרט בעל נטיה פסיכולוגית להתנכר לסדר או הארגון החברתי שהוא שייך לו. מולו עומד הטיפוס הימני שמזדהה עם הסדר החברתי הזדהות יתר. הארגון החברתי יכול להיות הלאום או שיטת כלכלת השוק החופשי או התרבות במובן האנטרופולוגי. כמובן שיש סקאלה רציפה כאשר רוב הפרטים הם בתחום "הנורמלי".המושגים "ימני" "שמאלן" הם סטריאוטיפים קיצוניים המבטאים אך ורק את הצורך הפסיכולוגי להזדהות או להתנכר לחברה. "שמאל" הוא מושג פוליטי ואני עושה בו שימוש רשלני כאשר אני מתיחס לקבוצת "השמאלנים". בחד הקוטביות של השמאל אני מתכוון ליחס שלילי לקבוצה, אבל לא בהכרח יחס חיובי לפרט. אני לא מתכוון לחד ממדיות במובן של מיקוד בנושאי חוץ ובטחון. הימני יתיחס באהדה לפרטים אם הם נתונים במצוקה על רקע שיכותם לקבוצה או שרותם את הקבוצה. השמאלן יתיחס באהדה דווקא לפרטים שהקבוצה פגעה בהם, או שהם נתונים במצוקה על רקע "עוולות" הנובעות מן הסדר החברתי. הימני דוגל בטיפול תקיף בעברינים (ולהבדיל) מובטלים מפני שהם מערערים או שאינם תורמים לסדר החברתי. השמאלן מצידו יתיחס בעוינות לפרטים המשרתים את הקבוצה כמו חיילים וקצינים. בישראל יש שני מגזרים שהם מושא לשנאת השמאל: המתנחלים והחרדים. לכך התיחסתי בתגובה קודמת. ההתנגדות לאיחוד ארופה קיימת גם בשמאל וגם בימין. במוטיבציה שונה כמובן. המתנגדים משמאל מסתייגים מכלכלת השוק החופשי ורואים באיחוד השלטה מגבוה של השיטה הזאת. הימניים חוששים מהחלשת הזהות הלאומית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה *לחלוטין* לא נכון. הגדרתך לשמאלן מתאימה לאדם הטבעי של ז'ן ז'ק רוסו ולא לסוציאליסט במעמד הפרולטריון של מרכס. אין דבר כזה כמו שאתה מגדיר "שמאל", בשום מדינה מערבית, אולי חוץ מכמה מתבודדים במערב התיכון של ארה"ב . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע צריכה להיות לי מחויבות למרכס? מותר לי להגדיר מה שאני רוצה. ההגדרה שלי פשוטה, ואפשר "להבין" בעזרתה קבוצה גדולה של התנהגויות פוליטיות. לכן היא מוצדקת. אני לא מתיימר להיות הוגה דעות מקצועי, אבל בשביל תגובה באייל אני חושב שדעתי זאת מספיק מעניינת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה. אז מרכס הוא לא שמאל אלא ימין. מותר לך להגדיר מה שאתה רוצה , ולפיכך אסתפק בתגובה : הציונות היא גויאבה. (באדיבות ניקוי ראש , ז"ל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון שהשמאלן לא מזדהה עם הקבוצות: "לאום" ו"דת", אבל בכל זאת הוא אינו אינדיבידואליסט בדרך כלל. יש לו הזדהות חזקה מאוד עם הקבוצה התרבותית שלו. אינסטינקט העדר (כלומר הבנה אינטואיטיבית של מה טוב לקבוצה ומה רע לה) מאוד מפותח אצלו. לכן לא צריך התכנסות של "מועצת חכמי השמאל" כדי שכולם ידעו שהמתנחל עם הכיפה, רע מאוד לקבוצה הזאת.... יש בשמאל הרבה דברים שמאפיינים דווקא קבוצה סגורה עם הזדהות חזקה של הפרטים עם הקבוצה. למשל כאשר אחד מ"בפנים", מעז לחרוג מהקבוצה, הוא זוכה לנידוי השמצות וחרם. בערך כמו שיהודים התייחסו למומרים. נעמי שמר היא רק דוגמא קטנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד כשהדרכתי בשמו"צ חשתי שאני מצוי במסגרת רעיונית שמנפנפת אמנם בתפארות: בפלורליזם, "טיפוח דמוקרטיה" פתיחות- בעוד שהתחושה היתה של מונוליטיות עדרית מאוד מקובעת. הנה קטע עם רעיון שנעשה עם ארי שביט במעריב של סופ"ש: שביט נטוע בשמאל, חי עדיין את השמאל, פורח, חושב ומלבלב במרכז. בדיוק כמו סיפור מגוריו (חי בתל אביב, חולם ירושלים), רק הפוך. היום יש בו ביקורת קשה על השמאל. "השמאל הציוני, שבו גדלתי, היה מציאותי. מאז חלקים ממנו עברו תהליך של רדיקליזציה ומשיחיזציה, בעיקר בסוף שנות השמונים ותחילת התשעים. התנועה, שהיתה רציונלית, החלה לסגל סממנים משיחיסטיים וקיצוניים עם אלמנטים טוטליטריים. כל מי שלא חשב כמוהם נדם". שביט לא חסך מהם את שבטו. הדברים בלטו במיוחד בתקופת נתניהו. "כתבתי אז שלא נתניהו הביא את משבר אוסלו אלא אוסלו הביא את נתניהו. כתבתי על שנאת נתניהו. הסירוב של השמאל לראות את זה אז היה בעיני מדהים. אני חושב שהתקופה ההיא עדיין פתוחה. השמאל, ובמיוחד התקשורת, עדיין לא נתנו על התקופה הזו דין וחשבון מלא". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שיהודים *התייחסו* למומרים? ומה עם כל השבועות, החרמ ות והנידויים בפועל שאנחנו רואים מדי פעם מצד רבנים, בתי כנסת ולחילופין - קבוצת ההשתייכות המתנחלית? מה עם בית"ר, אגב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי דעתי אין קשר בין שמאלנות ואינדיבידואליזם... השמאלן מנוכר לקבוצה, אבל לא בהכרח רואה את הפרט כמרכזי ואינו אוהד כל פרט. השמאלן מתיחס באהדה לפרטים בתנאי שהם נתפסים אצלו כמתיצבים כנגד החברה. "יש בשמאל הרבה דברים שמאפיינים דווקא קבוצה סגורה עם הזדהות חזקה של הפרטים עם הקבוצה." - כל קבוצה רעיונית קטנה הנמצאת בעימות עם הרוב בחברה, מפתחת לעצמה מה שניתן לכנות "סינדרום העם הניבחר". א. תחושת ההתנשאות. חברי הקבוצה הם סוג של אליטה מסיבה זאת או אחרת, דבר המאפשר להם להיות צודקים בעוד רוב האחרים טועים. אבל בסוף כולם יבינו מה שהניבחרים הבינו כל הזמן... "מציון תצא תורה" ב. תחושת המחויבות. הקבוצה קטנה ונתונה בעימות. כל חבר חשוב. מי שעוזב מפרק אבן מאבני החומה. מתקרנף. בוגד. האנטגוניזם של השמאל הוא לקבוצה (או לאידאולוגיה) המעצבת הדומיננטית או הסמכותית. השמאל עצמו הוא אמנם קבוצה אידאולוגית, אבל תמיד תופס את עצמו כאופוזיציה חלשה לתרבות השלטת. לכן הוא לא אנטגוניסטי לעצמו... אני תוכניתן על פי מקצועי, ואציג כאן דוגמא שתראה אולי מוזרה ממבט ראשון. מיקרוסופט ותנועת הקוד הפתוח או תנועת ההקרים (הקרים במובן של פריצה למחשבים). יש מקומות שבהם מכונה מיקרוסופט Micro$oft או בקיצור $m או The evil empire. האנטגוניזם הזה הוא תופעה שמאלנית. צריך להבין שחלק מהתוכניתנים (חלק קטן) מתיחסים התיחסות כמו דתית לטכנולוגיה שהם משתמשים בה. מיקרוסופט וקבוצת הטכנולוגיות שלה הן התרבות השלטת בתעשיה. לכן טבעי שתוכניתן שמאלן יתיחס בסלידה למיקרוסופט [*]. [*] אני חוזר ומדגיש שהמושג "שמאלן" הוא סטריאוטיפי. רוב האוכלוסיה מתיחס עניינית למוצרים שונים בלי קשר לפסיכולוגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''השמאלן מנוכר לקבוצה, אבל לא בהכרח רואה את הפרט כמרכזי ואינו אוהד כל פרט. השמאלן מתיחס באהדה לפרטים בתנאי שהם נתפסים אצלו כמתיצבים כנגד החברה.'' אני חושב שאת ההגדרה הזאת המצאת בעצמך. למציאות היא לא תואמת. זה לא מופיע אצל אף הוגה דעות סוציאליסטי ובטח שלא אצל מרקס או לנין או הקבוצתיים לעלא ולעלא (דיקטטורת הפרולטריון אינה סובלת מתנגדים). פרטים המתנגדים לחברה במשטר סוציאליסטי מוצאים את עצמם בבתי חולים לחולי רוח (ימי ברז'נייב) או שסתם מתעלמים מהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שכל אחד מבין שהמצאתי אותה בעצמי... אני חושב שהמשטר בבריה''מ ודומותיה היה משטר ימני קיצוני במהותו לפי ההגדרה שלי. אני לא מתיחס לתוכן של תורות אידאולוגיות. הקומוניסט האדוק, אזרח המדינה הקומוניסטית מתאים בדיוק להגדרה שלי של ימני. מה שמעניין אותי זאת נטיה הפסיכולוגית שלו להזדהות עם האידאולוגיה השלטת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מגיע לסתירה. כמה מבין האנשים המכנים את עצמם "השמאל" (ישראלי , נניח) מקבלים את ההגדרה הזו? מעטים מאוד , אם לא רק אתה בלבד. אם תפלח את מחנה השמאל, תגלה מן הסתם שככל מחנה הוא מכיל רוב מכריע של קונפורמיסטים שמגדירים את עצמם ככה משום שלא עולה על דעתם אחרת. הסביבה שבה הם חיים היא כזו, המשפחה היא כזו, הקבוצה הסוציואקונומית של מכריהם היא כזו. אותו יהודי דתי, (או מוסלמי דתי) שינסה "לאתגר את החברה" ברמת אביב ג' ,או בקיבוץ ברעם, לא יקבל הבנה לפי הגדרתך אלא יראה את הדרך החוצה. במובן הזה ה"שמאל הישראלי" היא קבוצה קונפורמיסטית מוכלת כמו הקבוצה ה"יהודית - לאומית". אפילו אם אתה אינך רואה את עצמך ככזה, הרוב המכריע של מה שמגדיר את עצמו כ"שמאל הישראלי" סותר את הגדרתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רמת אביב ג' וקבוץ ברעם זה אותו שמאל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין שהעלתי היא הסתירה בין מה שאתה מגדיר שמאל לבין תכונותיו של אלה שמגדירים את עצמם "שמאל ישראלי". לצורך העניין גם סוציאליסטים/מרקסיסטים בקיבוץ ברעם וגם סוציאל-דמוקרטים ברמת אביב ג' סותרים את הגדרתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובות שלי הן תגובה 310324 תגובה 310718 תגובה 310846 אני לא האלמוני היחיד פה. אני פשוט לא מבין את הטיעון שלך. (כלומר כיצד מה שאתה אומר מתייחס למה שאני אומר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז חבל מאוד שאתה לא מבין (או מיתמם כלא רוצה להבין). במשפט אחד: ההגדרה שלך לאיש שמאל זרה להתנהגות הקבוצה הישראלית שמגדירה את עצמה כשמאל ישראלי. יום טוב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |