 |
עוד כשהדרכתי בשמו"צ חשתי שאני מצוי במסגרת רעיונית שמנפנפת
אמנם בתפארות: בפלורליזם, "טיפוח דמוקרטיה" פתיחות- בעוד שהתחושה היתה של מונוליטיות עדרית מאוד מקובעת.
הנה קטע עם רעיון שנעשה עם ארי שביט במעריב של סופ"ש:
שביט נטוע בשמאל, חי עדיין את השמאל, פורח, חושב ומלבלב במרכז. בדיוק כמו סיפור מגוריו (חי בתל אביב, חולם ירושלים), רק הפוך. היום יש בו ביקורת קשה על השמאל. "השמאל הציוני, שבו גדלתי, היה מציאותי. מאז חלקים ממנו עברו תהליך של רדיקליזציה ומשיחיזציה, בעיקר בסוף שנות השמונים ותחילת התשעים. התנועה, שהיתה רציונלית, החלה לסגל סממנים משיחיסטיים וקיצוניים עם אלמנטים טוטליטריים. כל מי שלא חשב כמוהם נדם".
שביט לא חסך מהם את שבטו. הדברים בלטו במיוחד בתקופת נתניהו. "כתבתי אז שלא נתניהו הביא את משבר אוסלו אלא אוסלו הביא את נתניהו. כתבתי על שנאת נתניהו. הסירוב של השמאל לראות את זה אז היה בעיני מדהים. אני חושב שהתקופה ההיא עדיין פתוחה. השמאל, ובמיוחד התקשורת, עדיין לא נתנו על התקופה הזו דין וחשבון מלא".
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש