בתשובה לטובה, 19/06/05 18:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התגובות הראשונות למאמר הביאו אותי למסקנה כי עלי להבהיר מספר נקודות: 1. מחירים כמה מהמגיבים חוזים כי הפרטת חברות ממשלתיות המספקות שירותים מונופוליסטיים תביא בהכרח לעלייה במחירי אותם מוצרים, וזאת על בסיס ניסיונן של מדינות מערביות אחרות. בואו נצא מתוך הנחה שתחזית זו היא נכונה - אך האם היא באמת הכרחית? תפקידה של המדינה, לאחר שהיא מוכרת את החברה הממשלתית לידיים פרטיות, הוא לבצע עבודה מקצועית במטרה לברר מהו המחיר האמיתי של המוצר המדובר. למשל, אם מדובר בחשמל, תשכור הרשות לשירותים ציבוריים חשמל (רשות שקיימת כבר כיום, לצד הרשות לשירותים ציבוריים מים וביוב) את שירותיהם של חוקרים מהאקדמיה, שיבצעו עבורה מחקר לגבי העלות האמיתית של הפקת חשמל בישראל והספקתו לכל בית ובית. המחקר יגלה כי המחיר הריאלי להפקת קילוואט חשמל הוא X ש"ח. תבוא הממשלה לבעלים הפרטיים של חברת החשמל ותגיד לו: אתה יכול לגבות מהצרכנים X+5 ש"ח לקילוואט חשמל. ככל שתתייעל, יהיה הרווח שלך מתוך המחיר הזה גבוה יותר. בעל ההון ינסה, כמובן, להטות כל הזמן את ההחלטות הללו לטובתו, ולטעון שהמחקר הממשלתי לא לוקח בחשבון הוצאות כבדות שיש לו בתחומים רבים. תפקידה של הממשלה הוא לעמוד בפרץ ולהתנהל בקשיחות רבה ככל שניתן כלפי בעל ההון. אנחנו, האזרחים, צריכים להתייחס לפעילותה של הממשלה. אותנו לא מעניין בעל ההון, שכן הוא בסך הכל פועל על פי האינטרס שלו. אם נישאר אדישים לגילויי שחיתות, אל נתפלא אם בעל ההון יצליח לכופף את גופי הרגולציה ולכפות על הממשלה החלטות נוחות עבורו. אך מה קורה אם אותו X+5 הוא אכן גבוה יותר במידה משמעותית ממחיר החשמל כיום? ראשית, זה אומר שכיום מסבסדת הממשלה את מחיר החשמל. שנית, זה אומר שעליה להמשיך ולסבסד אותו גם כאשר ייצור החשמל הופרט. נזכור תמיד את הדוגמה של החינוך. אילו החינוך היה פרטי לחלוטין, עלותו היתה כה גבוהה עד כי רק מעטים היו יכולים להרשות לעצמם לשלוח את ילדיהם לבית הספר. אך בכל העולם החליטו המדינות, לרבות המדינות הקפיטליסטיות ביותר, כי מרבית ההוצאה על חינוך תחול על הקופה הציבורית, שכן מדובר במוצר חיוני. באותו האופן, אם תחליט המדינה שהחשמל הוא מוצר חיוני ולא ייתכן שאנשים יפסיקו להאיר את בתיהם בשל מחירו הגבוה, היא תיאלץ בסופו של דבר לסבסדו. 2. מים למי שלא יודע: הממשלה היא הקובעת את מחיר המים, הן את המחיר שבו קונות הרשויות המקומיות את המים מ"מקורות" והן את המחיר שבו הן מוכרות את המים לצרכנים. לכן הרשויות המקומיות לא "עושות קופה" על חשבון הציבור בעניין זה, משום שאין להן כל יד ורגל בקביעת המחיר. בעתיד ייקבע מחיר המים כפי שנקבע כיום מחיר החשמל, ע"י ועדה ציבורית שתיקח בחשבון את עלויות רכישת המים והפצתם. 3. שחיתות מה שאנחנו יודעים כיום ידע כבר הסופר המקראי לפני אלפי שנים: יצר לב האדם רע מנעוריו. השחיתות טבועה באופיו של האדם כפי שטבועות בו תכונות אחרות, משחר ההיסטוריה. אני לא משלה את עצמי שניתן לחסלה לחלוטין. אך ניתן לצמצם את התופעה או להסיטה לאפיקים פחות מזיקים. הבעיה הגדולה ביותר של ימינו היא אובדן הבושה. המושחת של ימי העבר התבייש במעשיו וניסה להסתירם. המושחת בימינו סבור כי פירות שחיתותו הינם פשוט בגדר "מגיע לי" (ראה תגובתו של יו"ר ועד עובדי רשות שדות התעופה בלינק ל-YNET). מכיוון שלאור גילויי ההתבהמות של השנים האחרונות אין לי סיבה מיוחדת להיות אופטימי, אני בדעה כי ככל שנקטין את המגזר הציבורי כך נקטין גם את גילויי השחיתות. יש לזכור כי דברים שבמגזר הציבורי מהווים מעשי שחיתות, במגזר הפרטי הינם לגיטימיים לחלוטין, כמו למשל העסקת קרובי משפחה חסרי כישורים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא חולק על קביעתך המגובה במקרא שיצר לב האדם רע מנעוריו. יצר לב האדם אינו רע ואינו טוב, הוא יצרו וזהו זה. מה שמעצב את יצר לב האדם עשוי להשחיתו כך או אחרת. הגורם המעצב הזה הוא החברה שפן אחד שלה הוא הכלכלה. איני בטוח/סבור שיש תועלת בהעברת שחיתות מתחום זה לתחום אחר. טיבה שהיא מתפשטת וההעברה היא וירטואלית/זמנית. אובדן הבושה ותופעות ממין זה הן סימן לאינדיבידואליזציה גוברת של החברה. אם איני קשור לקהל ואיני מזוהה עם הקהל, אז מה בדיוק יש לי להתבייש? קפיטליזם הוא מהגורמים המרכזיים לאינדיבדואציה חסרת מעצורים. הפרטה היא חלק מהתהליך. לגבי הפרטה ושוק חופשי - שוק חופשי אינו קיים והוא אידיאל "מציאותי" לכאורה, מכאן שהפרטה שוק חופשיסטית אינה קיימת, והגם שאתה מדייק בהגדרת ההפרטה, היא אינה מועילה במיוחד. אני יכול לדייק בהגדרת החד קרן, אבל צלי חד קרן לא ייצא לי מזה. "המציאותיות" לכאורה של רעיון השוק החופשי ניכרת בזה שהוא מתבסס על התכונה "הלא אידיאלית" (בשונה למשל מהקומוניזם שמתבסס על אחווה) של תחרות אבל מנקה אותה לחלוטין מסממנים של כוח ועניין אישי (שהופכים תחרות לקונפליקט). לאור התחרות אנחנו יכולים להסביר עוני (מנוול) אבל ניקינו אותו מרשע ואטימות. נו טוב... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את הפסקה האחרונה על הפרטה ועל שוק חופשי ולא הבנתי כלום. האם אתה אומר שהכל אשליה וזה בכלל לא משנה האם חברה תהיה ציבורית או פרטית? האם אתה נגד הפרטה, בשל התנגדות ערכית לשוק חופשי? ומה הקשר של כל זה לעמיר פרץ? זה נשמע לי כמו התחלה של דעה מעניינת וייחודית יחסית בדיון הזה. האם יש פואנטה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שעקבת אחרי דיוני השוק החופשי. במעקב שלי אחר הדיון האחרון שפתחו ניצן - ביכלר, ניסיתי לדלות מתוך כל הרטוריקה מה בעצם אומרים שם השוקחופשיסטים ואיפה בדיוק מצויה אי הנוחות שלי עם טענותיהם. למיטב הבנתי שוקחופשיסטים טוענים שקפיטליזם רדיקלי הוא ההתגלמות המציאותית של רעיון השוק החופשי. בדיון מביאים דוגמאות לעוולות, השחתות וכו' וכו', ובין התשובות הנפוצות, אומרים השוקחופשיסטים: "דוגמה זו אינה מראה על שוק חופשי. דבר כזה לא נולד בשוק חופשי." עם זאת, חלק ניכר מהדוגמאות הן תולדות ברורות של קפיטליזם רדיקלי, חזירי וכו'. נסתכל על חברותיה/מתנגדותיה של תורת השוק החופשי. הן בנויות על אידיאלים. אידיאלים יפים בדרך כלל. שוויון, אחווה, (?חירות?) את כל אלה אתה יכול מצוא בגרסאות של אנרכיזם וקומוניזם. הבעיה הגדולה היא שזה נראה תמים מדי, בלתי ישים מדי, מתעלם מדי מטבע האדם. שוק חופשי בנוי על תחרות שהיא אידיאל לא יפה כל כך, ולכן נראה יותר מציאותי. אבל כמו הקומוניזם והאנרכיזם האידיאליים גם רעיון השוק חופשי/ליברליזם חוטא בהפשטת יתר. בעיקר הוא חוטא כשהוא מציג את התחרות כנקיה מסממני כוח, סממנים כאלה שהופכים את התחרות לקונפליקט. כשמתחשבים בסממנים האלה כל התיאוריה קורסת ויוצא שליברליזם אינו קפיטליזם. ההפרטה המופשטת שתוארה בדיון זה היא הפרטה ליברלית. היא נקיה משחיתות וכוח, ולמרות שיש פה הכרה מסויימת (השחיתות תעבור למגרש אחר פחות מזיק) עדיין נשמע כאילו חל שיפור ואולי עם סדרת שיפורים הדרגתית, השחיתות תיעלם לחלוטין ויתברר שלמרות הכל - לב האדם אינו רע מנעוריו. אז בדיון זה הוסיפו פרונקל לעלמה המצודדת אך לא מלכת היופי של הליברליזם (מלכות יופי שייכות לתורות האחרות) וכך היא שוב נראית יותר מציאותית. לשאלות המעשיות שלך. לדעתי בטווח הרחוק אין זה משנה אם חברה תהיה ציבורית או פרטית. אולי עם המעבר חצי חינם לידי החברים של השלטון (זה לא אני אומר אלא כלכלנים תקשורתיים שאין בעיניי טעם לדון בכשרותם. בסופו של דבר במקרים כאלה, מתברר שמי שאינו בדעתך אינו יודע על מה הוא מדבר...) יחול שיפור רגעי באיכות השירות, יופיעו יותר אופציות ומסלולים, אבל בסוף המחירים יאמירו, ומשירות בינוני מינוס (נקבל את טענת השוקחופשיסטים בלי לבחון אותה) ציבורי הנגיש לכולם, נקבל שירות/מוצר מעולה (נניח) שנגיש רק לבעלי הממון ושירות/מוצר מחפיר למי שאין המעות מצויות בכיסו. דוגמאות אני בטוח שיש הרבה (קודם היו לועגים לי ומבקשים דוגמאות, עכשיו ילעגו ויגידו שאני בטוח אך איני יודע - חסר טעם להתווכח מאותה סיבה שחסר טעם להתווכח על כשרות כלכלן א' מול כלכלן ב'). תיקונים ברמה הפוליטית. איני סבור שזה הבסיס, אבל אין ספק שתחילת התנועה היא משם. כדי לבצע שינוי במדיניות צריך שיקום פוליטיקאי ויטלטל את המערכת. ספציפית למדינת ישראל צריך מישהו שיעביר את הדגש מהתחום הבטחוני (נחטא מעט לדיוק ונאמר - ישראל = צבא עם מדינה) לתחום החברתי. כמובן שאין זה מתיישב עם דעה ימנית, לפחות לא כל עוד זו מקדשת את ארץ ישראל השלמה וצורה כזו או אחרת של כיבוש (ושוב, אין לי חשק להתנגח פוליטית, פשוט אין למצבים האלה מילים מכובסות וטוב שכך). שמאל חברתי אמיתי אכן מיוצג כיום (כנראה) על ידי עמיר פרץ בלבד (אתה הזכרת אני מסכים). בוא ונניח שאדם בדעות כאלה יעמוד בשלטון. האם יש לצפות לשינויים כלכליים מפליגים? לדעתי לא. לכל היותר חזרה לגרסה כזו או אחרת של מדינת רווחה (אף על פי שאני נוטה לקומוניזם/אנרכיזם הרי שזה עניין אידיאליסטי ולא פרקטי, לא בטווח הקרוב ואולי בכלל...). לדעתי המפתח העיקרי לתיקון הוא בחינוך. החינוך צריך להיות חברתי ולכלול בבסיסו מקצועות כמו כלכלה, סוציולוגיה ופילוסופיה. מדובר בחינוך (ואולי השכלה היא מילה טובה יותר) שיוקנה לכל תלמיד, כלומר, עוד ברמת בתי הספר. יצא לי להביע דעה זו ביתר פירוט בדיון ההוא של ניצן - ביכלר, ואין לי חשק להלאות. בכל מקרה, מסופקני אם מדינת ישראל היא שיכולה להנהיג מהפכת גישה כזו. צריך לזכור שאנחנו מדינה קטנה בלב אזור עוין. אני בינתיים אשמח מאוד גם לתיקון בדמות מדינת רווחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. חשמל, אמרו את זה קודם לפני אז אני רק אתן לך פרספקטיבה. הפסקות החשמל בקליפורניה התגלו כחזרה על התרגיל של חברות החשמל המופרטות בבריטניה - מביימים הפסקות חשמל יש עליה בביקוש\היצע = מעלים מחירים. הפרשה התפוצצה והביאה לכס המושל את גרי דיוויס. דיוויס הצליח למשול קדנציה ועוד כמעט שנה לפני שהאוליגרכיה הקליפורנית החליטה שנמאס לה מהרגולציה שלו ומימנה הדחה, ההדחה הראשונה של מושל מזה 82 שנים. כדאי לזכור שקליפורניה היא הכלכלה החמישית בגודלה בעולם (כאשר לא מתייחסים לכל מדינות ארה"ב ביחד), והקליפורנים לא פחות אינטליגנטים מהישראלים. כוחם של האוליגרכים עמד להם להדיח את המושל ולבחור במקומו אדם שיודע לעבוד על פי הוראות בימוי השחקן (הגרוע) שוורצנגר. 2. כמעט נכון, צריך להיות - המדינה קובעת את התעריפים והרשות קובעת את המדרגות (עד 15 קו"ב תעריף אחד מ15 עד 50 ת' 2 וכן הלאה). 3. ראשית שחיתות היא שחיתות בכל מקום פרטי או ציבורי. שנית, הטיעון שלך היה שהשחיתות פוגעת ביעילות - מינוי מקורב בלתי מתאים גורם לעלויות גבוהות ותוצר נמוך. זה נכון גם לגבי הפילגש של האוליגרך שקיבל לידיו את חברת חשמל ומינה אותה לעמוד בראש מחלקת הרכש. שלישית, בניגוד לרושם שאפשר לקבל מדבריך כל החברות המופרטות נסחרות בבורסה ובדרך כלל יש לציבור יותר כסף בחברות אלו מאשר לבעלי השליטה לכן אי אפשר להתייחס אליהן כאל חברות פרטיות במובן הקלאסי של המילה. רביעית אני מסכימה איתך לגבי אובדן הבושה, אבל יודעת שמה שמאבדים אפשר למצוא, ושפסימיים אולי אף פעם לא מתאכזבים, אבל אין להם אף רגע של נחת, אשר על כן אני נשארת אופטימית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. חשמל לומר שאם משק החשמל בקליפורניה קרס זה אומר בהכרח שגם משק החשמל בישראל יקרוס, זה כמו לומר שאם כל הנשים בקליפורניה נראות כמו פמלה אנדרסון אז גם כל הנשים בישראל נראות כך. אני מכיר את הבדיחה שמשה התכוון לומר "קליפורניה" אבל בגלל שהיה כבד פה יצא לו "כנען". את לקחת את הבדיחה הזאת קצת רחוק מדי. לא כל דבר רע שקורה בקליפורניה צריך לקרות גם כאן. יש לנו מספיק דברים רעים משל עצמנו. 2.שחיתות לא כל דבר שמהווה שחיתות במגזר הציבורי מהווה שחיתות גם במגזר הפרטי. נתתי קודם את הדוגמה של העסקת בני משפחה. יש דוגמה נוספת: במגזר הציבורי מסירת עבודה ללא מכרז היא שחיתות. במגזר הפרטי לא חייבים לבצע מכרז וזה חוקי לחלוטין. בנוסף,לא כל החברות המופרטות נסחרות בבורסה. הממשלה יכולה למכור גרעין שליטה ישירות במכרז ללא הבורסה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כן משק החשמל בישראל יעלה לנו הרבה יותר. כן אם כל הנשים בקליפורניה היו כמו פמלה אנדרסון כל הנשים בישראל היו כמו ג'ודי ניר מוזס שלום .... 2. אני מסכימה אתך רק, ואך ורק, לגבי חובת המכרזים. החברות האלו שאתה קורה להן פרטיות אינן באמת פרטיות, שכחת להתייחס לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינתי ההגדרה של חברה פרטית היא חברה שאינה כפופה לפי החוק והתקנות למגבלות החלות על חברה ממשלתית, כגון פיקוח הממונה על השכר במשרד האוצר, חובת מכרזים וכיו"ב. חברה פרטית יכולה להיות בבעלות חלקית של הממשלה, אבל יש כללים ברורים מתי הבעלות החלקית מחייבת את החברה בפיקוח הנ"ל. לדוגמה, גם כיום 40% ממניות אל על עדיין נמצאות בבעלות ממשלתית (כולל "מניית זהב" ביטחונית), אך היא אינה כפופה יותר לפיקוח. לעניין הדיון המתנהל כאן אין הבדל בין חברה הנסחרת בבורסה לחברה שאינה נסחרת, כמו למשל הוצאת "ידיעות אחרונות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי נכון את הטיעון שלך בנושא שחיתות/פיקוח בחברות ממשלתיות אתה דואג לרכוש הציבור. חברות נסחרות בבורסה הנן רכוש הציבור ולכן ראויות לפיקוח זהה לחברות ממשלתיות. אני מציעה פשרה בתחום הצר הזה - חברות נסחרות בבורסה, יהיו כפופות לכל החוקים והתקנות החלים על חברות ממשלתיות, בכדי להגן על רכוש הציבור. אני מוכנה לפתור אותן מחובת מכרזים משום שמדובר בחוק שמבטיח הצלחה במכרז למתחרה הזול והגרוע מכל המשתתפים(כן אני יודעת שלא תמיד, אבל בדרך כלל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צמד המילים המסיים את הודעתך (לפני ההסתייגות שבסוגריים), הן המאיינות את הביקורת שלך על חוק המכרזים: החוק לא מחייב אותך לאפשר לכל בר בי רב לגשת למכרז. המונח pre-quolification אינו זר למהותו של המכרז (וזאת, בנוסף לאפשרות לפסול הצעה שאינה עומדת בתנאי המכרז). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים עם ההגדרה שלך. חברות הנסחרות בבורסה אכן מוגדרות מבחינה סמנטית כ''ציבוריות'', אבל בישראל רק חלק קטן מן הציבור מושקע בבורסה באופן ישיר. החברה הבורסאית שייכת למי שרוכש את מניותיה. אני לא מחשיב השתתפות עקיפה ביותר כמו חברות בקופת גמל שמשקיעה בחברה מסוימת חלקיק מכספיה. חברה בורסאית נתונה לפיקוח שונה לחלוטין מחברה ממשלתית. הפיקוח הוא על תהליכי המסחר והמרכיבים הפיננסיים. מי שצריך לפקח על התנהלות החברה עצמה הוא הדירקטוריון שלה, שבו צריכים לשבת נציגי כל הבעלים, כולל המשקיעים בבורסה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוורצנגר הוא שחקן טוב לסרטים שהוא שיחק. בראד פיט או מאט דאמון היפיופים היו נראים עלובים מאד בתור קונן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרטה זה דבר נכון מכל הסיבות שנאמרו, אבל צריך לזכור שגופים פרטיים רוצים להרוויח כסף (בגלל זה אנחנו גם בעד הפרטה בסופו של דבר), לכן צריך לבנות את השוק כך שיעודד תחרות. אין טעם בחברת חשמל פרטית כיום, עם רזרבות חשמל אפסיות והעדר מוחלט של תחרות היא תחזיק את השוק בבצים, קבוצות לחץ על פוליטיקאים יעלו את התעריפים, רמת השירות תרד ובעיות לא יתוקנו בזמן (רגולציה לא באמת עובדת, ע''ע הפקות מקור). צעד נבון יותר יהיה פיצול חברת החשמל למספר חברות, אשר מתחרות בינהן על הלקוחות. בגלל שהדבר בעייתי מאוד ברמת הבית (לפחות מבחינת ספק התשתית, אולי גם מבחינת ספק החשמל) ניתן לאפשר תחרות ברמת הישוב, על כל ישוב ילחמו שלוש או ארבע חברות עם הצעות למחירים זולים וטיפול מהיר ויעיל בבעיות. אפשר גם לדרוש מהרוכשים הפוטנציאליים התחיבות לתעריף מסויים עד שתועלה רזרבת החשמל במשק (כשהם מנסים להעלות את הרזרבה של החברה שלהם משיקולים אנוכיים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר מי שייזכה לספר חשמל לתל-אביב יהיה זה שישלם לראש עיריית תל-אביב הכי הרבה? או זה שימנה את בנו לסמנכ"ל החברה? לא תודה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה היתה בוחר בראש עיר שאתה יודע שבגללו אתה משלם עוד עשרה אחוז על החשמל ? תשלומים אישיים הם עדיין עברה על החוק. הרעיון הוא להוריד את הדרג המחליט לכזה שיכול ליפול על נושא זה בלבד, זו גם הבעיה עם הפוליטיקה בארץ ובכלל, אף ראש ממשלה עוד לא נפל בגלל ענייני איכות סביבה או אפילו חינוך, קל וחומר ניהול חברת החשמל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחייך, תסתכל על המציאות. האם השחיתות בקרבי ראשי הערים פחותה מבקרב שרי הממשלה? אני חושב שההפך הוא הנכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מוזר שלמרות שאתה מדבר על השחיתות כגורם בלתי נמנע (בלתי נמנע עד כדי כך שהפתרון היחיד לו הוא הפרטה), אתה מתעלם ממנה לחלוטין כשאתה מניח קיום עתידי-היפותטי של רגולציה יעילה. אם הציבור מסוגל לפקח על הממשלה שלו ולדרוש ממנה לדרוש מבעל ההון לגבות מחיר הוגן עבור החשמל שהוא מספק, למה שאותו ציבור לא יצליח לפקח על הממשלה שלו ולדרוש ממנה ניהול יעיל של החברה שבבעלותה? לי נראה שהבעיה של השחיתות מתפקדת כאן כמו שמיכה קצרה מדי. ברוב להיטותך לכסות את הרגליים, נהיה לך קר בראש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך דבריך עולה תפיסת עולם המנותקת מהמציאות, שהשחיתות פושה רק ובעיקר במגזר הציבורי. הדבר אינו נכון מיסודו. לפחות מבחינת ההגדרה כשתשתיות נמכרות לידים פרטיות משתנה המטרה המוצהרת של הפעילות. מטרת החברה הפרטית היא מקסימום רווח במינימום זמן לבעלי המניות. השחיתות מתחילה ברמות השכר האסטרונומיות של המנהלים. נכון כתבת שאבדה הבושה, אבל הדוגמה שנתת היתה מישנית. אבדה הבושה אצל בעלי החברות ומנהליה הבכירים שמהר הופכים לבעלים כי חלק מהשכר משולם במניות. גם כשהראה בנק הפסדים- השכר לא ירד. לא אכנס כאן להסברים מה הסיבות הלוגיות לשכר הענק. הדבר השני הוא משיכות הרווח המקסימליות (בעלי המניות צריכים להרוויח על השקעתם ו מ ה ר). להרבה מהבעלים הפרטיים אין עניין גדול מדי בטוח הארוך של הארגון. המטרה העיקרית היא להגדיל את שווי השוק, ולמכור ברווח. נראה לכאורה שבוצע ייעול של הפעילות. לא פעם הייעול הוא לטווח קצר ועל חשבון הטווח הארוך. מאד מקובל להראות את רדיפת הבצע של העובדים ודרישותיהם חסרות הבושה. לרדיפת הבצע של הבעלים קוראים ''חשיבה עיסקית''. נא היה יותר ישר אינטלקטואלית עם עצמך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחרות: היכולת של המדינה לנצח בתחרות גדולה יותר משל יצרנים פרטיים במיוחד בנושאי תשתית עתירי השקעה. הינה שתי סיבות: ראשית, למדינה יש אפשרות לגייס משאבים בעלויות קטנות מהעלויות של השוק הפרטי. שנית כח העבודה הציבורי זול מכח העבודה הפרטי. מנהלים בשוק הפרטי מקבלים שכר המגיע למליוני שקלים בשנה עבור כל מנהל. היעילות של חברה ממשלתית בתחום תשתיות בסיס, כמו מים תחבורה וחשמל לא נמדדת רק בריווחיות הריבעונית שלה.החברה נחשבת לטובה אם היא מספקת ביעילות ובאמינות את השירות הבסיסי שמשמש פלטפורמה לרמת רווחה נאותה וכבסיס איתן למערכת היצרנית. במילים אחרות. ההגדרה האם מונופול המספק שירותים בסיסיים הוא טוב. אינה לפי כמות הכסף שהוא מזרים לאוצר, אלא לפי הפרמטרים של זמינות השירות, אמינות ההספקה ובעיקר האם השירות מעודד צמיחה. נניח שחברת החשמל היתה מכניסה לקופת האוצר חצי מילארד ש"ח בשנה (ההשוואה לבנקים על אחריות הקורא). אבל בתמורה היתה חונקת את הצרכנים (מגיעה ל20% ניתוקים ומאלצת את הצרכנים להימנע מחימום/קרור ולהמעיט בתאורה) ומדכאת כל אפשרות של צמיחה כלכלית. האם חברת חשמל כזאת היתה טובה יותר מחברה המספקת חשמל זול (0.01% ניתוקים) שעלויות המוצר שלה לא מייקרות את כל מוצרי התעשייה? התשובה לכך היא כן ולא. עבור מפעיל פרטי חברת חשמל כזו היא טובה יותר. מבחינתו נתוני הרווח הם חזות הכל. עבור הצרכן והמדינה התשובה היא לא. חברה ריווחית המדכאת את הצרכן הפרטי והתעשייתי היא אסון ונזק כלכלי עצום. מחיר: מחיר החשמל בארץ נמוך בערך ב-50% לעומת מחיר החשמל במערב אירופה. עשיתי סקירה ברשת. לפי הרשות לחשמל המחיר לקוו"ש לצרכן הפרטי בארץ הינו 0.43 ש"ח (43 אג'). לפי EUROSTAT, הלישכה לסטטיסטיקה של האיחוד האירופאיhttp://epp.eurostat.cec.eu.int/portal/ בגרמניה: מחיר קוו"ש לפני מס הינו 0.1334 יורו. למחיר הזה יש להוסיף 40% מס. המחיר הסופי כ-1 ש"ח לקוו"ש. בגרמניה משק החשמל פרטי מזה זמן רב. לפני חמש שנים נעשתה ליברליזציה (פתיחה לתחרות). מחירי החשמל לא ירדו וגם התחרות לא גדלה. באיטליה: המחיר לקוו"ש 0.1440 יורו. למחיר הזה יש להוסיף כ-33% מס. המחיר הסופי מגיע גם הוא ל-1 ש"ח. באיטליה היתה הפרטה חלקית וחישובי מחירי החשמל שם מדורגים מה שבפועל גורם למחירים גבוהים יותר של חשמל עד לשיעור של 0.25 יורו לקוו"ש (כולל מיסים) כמעט 1.35 ש"ח. בצרפת: לא היתה הפרטה. מחיר קוו"ש לצרכן הינו 0.0905 (בספרד 0.0900). למחיר הזה יש להוסיף 33% (לפי נתוני ה-EDF , חברת החשמל הצרפתית). המחיר הסופי לצרכן 0.12 יורו = כ-0.66 ש"ח (66 אג'). הלקח: להפרטה יש 2 תוצאות. זאת שמבטיחים לנו. קרי, תחרות והוזלת מחירים. וזאת שמסתירים מאיתנו. כישלון במבחן התוצאה (אין תחרות ואין הוזלה!) והרס תשתית משרק החשמל. בגרמניה נשלחו לפנסיה מוקדמת בהסכמה 42% מהעובדים ודווקא הטובים שיכלו למצוא תעסוקה במקומות אחרים. באיטליה פרש אחוז כמעט דומה. ההפרטה גרמה לחיסול מוחלט של המחקר, התכנון והפיתוח. מדברים על הוצאת התחומים הללו ל"מיקור חוץ" (OUTSOURCING). התחזוקה השוטפת בוטלה כמעט לגמרי והורדה לרמת תחזוקת שבר. באיטליה נרשמה כבר בשנה שעברה הפסקת חשמל רצינית. גם בגרמניה וגם באיטליה מתלוננים בעלי ההון "שלהם זה עולה יותר." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"היכולת של המדינה לנצח בתחרות גדולה יותר משל יצרנים פרטיים במיוחד בנושאי תשתית עתירי השקעה. הינה שתי סיבות: ראשית, למדינה יש אפשרות לגייס משאבים בעלויות קטנות מהעלויות של השוק הפרטי. שנית כח העבודה הציבורי זול מכח העבודה הפרטי." ואח"כ זה עוד ממשיך. זה כנראה בשל המנגנון היעיל והקטן של המיסוי וחלוקתו בכל מדינה, שמקבל שנה אחר שנה פרסי יעילות מטעם המדינה, ומאחר ויש קשר הדוק בין משכורת וביצועים במגזר הממשלתי, באופן שהופך קשר זה במגזר הפרטי למגוחך. ללא ספק, הגיון מאוד פשוט... ואח"כ עוד יש המשך, אבל זה כבר מעייף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם מתוך עייפות מהאמת אתה נשאר אלמוני או שאתה פשוט לא בנוי להתמודד עם האמת המעייפת. אגב לשיטתך המשכורות במקורות ובחברת חשמל הן ערובה לחריצות ולוא דווקא סימן לשחיתות כפי שהרוב חושב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת קשה להתדיין עם הגיון פשוט, אבל נראה שהאירוניה הקלה בתגובתי פסחה עליך: לשיטתי אין קשר בין משכורות העתק בחברת החשמל למידת התרומה והיעילות של העובדים המקבלים משכורות אלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כח העבודה הציבורי זול מכח העבודה הפרטי. מנהלים בשוק הפרטי מקבלים שכר המגיע למליוני שקלים בשנה עבור כל מנהל" - בוא ונניח ואתה מנהל מוכשר, מוטיבטור על, פשוט גאון פיננסי. איפה תעדיף לעבוד - במקום בו אתה מקבל "שכר המגיע למליוני שקלים בשנה" או בשוק הציבורי, בו קידומך נקבע על פי מידת הליקוק לחברי המרכז? אם כך - איך זה שהמדינה יותר יעילה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לדעתך המנהל הטיפוסי (מאלו ש"מקבלים שכר המגיע למליוני שקלים בשנה") הוא "מנהל מוכשר, מוטיבטור על, פשוט גאון פיננסי"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עובד בכיוון אחד יותר טוב מאשר בכיוון השני (בקיצור, לא מדובר פה באמ''ם). יותר סביר שמנהל טוב יקבל הרבה כסף מאשר זה שמנהל שמקבל הרבה כסף הוא גם טוב. זה לא הופך את הטיעון שלי לפחות תקף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 250148. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שיש גם כאלה וגם כאלה. קח את האמירה ''כל המנהלים הטובים מרוויחים שכר גבוה, ולכן הם בשוק הפרטי, אבל לא כל מי שבשוק הפרטי הוא מנהל טוב''. עכשיו סייג אותה רק טיפ-טיפה, ויש לך את מה שאמרתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקחתי את האמירה "כל המנהלים הטובים מרוויחים שכר גבוה, ולכן הם בשוק הפרטי" וסייגתי אותה קצת. קיבלתי "כמעט כל המנהלים הטובים מרוויחים שכר גבוה, ולכן הם בשוק הפרטי". זיקקתי מהאמירה המסוייגת את רכיב ההסבר, ונשארתי רק עם התאור: "כמעט כל המנהלים הטובים הם בשוק הפרטי". עכשיו ניסחתי את המשלים לאמירה המזוקקת וקיבלתי "כמעט ואין מנהלים טובים מחוץ לשוק הפרטי". כמקרה פרטי (או כניסוח מקביל) של האמירה המשלימה קיבלתי "כמעט ואין מנהלים טובים במגזר הציבורי". עכשיו הצלבתי את זה עם הידע שיש לי על כך שתפקיד כמו מנכ"ל משרד ממשלתי, מנכ"ל חברה ממשלתית גדולה, מנכ"ל רשות ממשלתית, מנהל אגף או מפקח על (הבנקים, הביטוח), חבר או ראש פורום מטכ"ל, ראש אגף בשב"כ או ראש השרות ועוד רשימה ארוכה של תפקידים בשרות הציבורי, מהווה ברוב המקרים מקפצה לתפקיד בו מרוויחים שכר גבוה בשוק הפרטי, ואיכשהו זה לא הסתדר לי. אתה רוצה להגיד לי שהמשך המשפט המקורי ("אבל לא כל מי שבשוק הפרטי הוא מנהל טוב") הוא שמסביר את הפער? המנהלים הטובים בשוק הפרטי צמחו ברובם המכריע באותו שוק, ו(כמעט) כל אותם מנהלים שקפצו לשוק הפרטי המהמגזר הציבורי הם אותם מנהלים לא טובים שבשוק הפרטי? אם כך, למה המנהלים (הטובים) שבשוק הפרטי ממשיכים לגייס מנהלים בקרב פורשי השרות הציבורי? כמנהלים טובים הם אמורים כבר להבחין שהכרם הזה מצמיח (כמעט) רק באושים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. הכרם הזה מצמיח (כמעט) רק אנשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היו כל המנהלים הטובים במגזר הפרטי, משמע הם הולכים אחרי הכסף. מה הסיכוי ששתי הכללות יתגשמו - מנהלים טובים (נמצאים בשוק הפרטי - כי) הם רודפי בצע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לצמצם את ההגדרה ולומר:רוב המנהלים הגבוהים בשוק הפרטי הם רודפי בצע. בלי רדיפת בצע הם לא יצטיינו בהעלאת הערך בשביל בעלי המניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן חברות פרטיות תמיד מרויחות והרבה ולעולם אינן מפסידות/פושטות רגל. כי הטובים לפרטיות, והטובות? ההגיון אומר שאם מישהו חושב, שהמנהלים/עובדים במגזר הפרטי יותר טובים מאשר אחיהם במגזר הממשלתי, אז לא יתכן שהוא יודע להקליד - או שאילולא המערכת הסימפטית היה חדל לנשום. אבל העולם ככלל וישראל בפרט אינם מקום הגיוני ובכל מקום מסתובבים אנשים עם אינטליגנציה גבוהה בראש ושטויות מסמרות שער בפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאתה נוקט בשיטת ''השלם את החסר'' ומשלים בדימיונך את מה שלא כתבתי. רדיפת בצע אינה ביטוח מפני פשיטת רגל. לפעמים כשיש יותר מדי אמביציה לכך- רצים מהר מדי ומגיעים לפשיטת רגל. איכשהו לא עברת את המבחן של השלם את החסר רק כעסת על ''שטויות'' שאני כותב. יש כל מיני ביטויים לרדיפת בצע. ביטוי אחד הוא ניצול חסר מצפון של אנשים אחרים. ביטוי אחר הוא הרצון להרוויח הרבה ומהר. ביטוי קיצוני למשל, הם האנשים שלקחו הלוואות והשקיעו בבורסה כשנדמה היה להם שהיא בזינוק, אך למעשה היתה בשיאה והם נפלו. יש ביטויים של רדיפת בצע מובהקת העטופה בצבעים''עסקיים'' של המנהלים הגדולים במשק. אז כשאתה מתרגז, אל תמהר להתנפל עלי והטיח בי שאני כותב שטויות, אלא תשאל למה אני מתכוון במה שאני כותב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני כועס רק על ביבי. ב. אני מסכים עם כל דבריך, אני בטח הייתי בוחר ניסוח אחר אבל לכן אני #2. ג. ההתיחסות שלי למנהלים בסקטור הפרטי לעומת הסקטור הממשלתי, הייתה אמורה להיות הומור עוקצני על חשבון החושבים שיש הבדל טיב מובהק בינהם. בעיקרון אני חושב שהבעיה העיקרית עם כלכלה נאו-קלאסית - שוק חופשי - מוניטריזם - נאו-קפיטליזם, היא התבססות על אקסיומות תאורטיות. לא פלא שביטלו את משרד הדתות, הרי רוב המאמינים (ורבניהם) עובדים בכלל במשרד האוצר. כנ"ל הבעיה העיקרית של המאמר נשוא דיון זה, הפרטה היא כלי בדיוק כמו פטיש, צריך לדעת מתי להשתמש בו ואיך. פטיש איננו טוב כשלעצמו וכך גם הפרטה, פטיש הוא הכלי הנכון לעיתים וכך גם הפרטה. ועוד יותר - אם מכים על ראש המסמר מהר מכפי שהוא יכול להכנס לעץ הוא מתכופף, לכן צריך לדעת איך לידפוק וצריך לדעת איך להפריט. סיכום: אם לא היית בדיון הזה ואם לא היית משיב את תשובותיך הייתי אני צריך לכתוב אותן, תודה לך על שחסכת מאצבעותי מכות מקלדת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |