|
||||
|
||||
כשלך תהיה חברה משלך, אתה תקבע את הקריטריונים בה. אם היה חסרון משמעותי בנהלי הקבלה כפי שהם, אז היתה קמה חברה שמגייסת על בסיס אחר ומצליחה יותר. עוד לפני שהיא היתה דוחקת את התחרות לפשיטת רגל, היו כולם מבינים את הטעות (זה קל בעולם של סוסים טרויאנים) ומשנים את מערך הגיוס. מערכי הגיוס בהם אני נתקלתי, מבוססים על מחשבה עמוקה וצוותים של מומחים בתחומם (מפסיכולוגים ועד לאנשי אותו המקצוע), קשה ליחס להם חובבנות או אמונה עיוורת במנטרה כל שהיא. נ.ב. למיטב ידיעתי לאנשים מותר להתאהב במי שהם רוצים, כולל צהל רחמנה ליצלן. מי שמאמין לצהל מן העבר השני הוא שוטה, משום שהצבא נוטה לעיתים לעוות את האמת בהתאם להשקפת עולמו (להבדיל אלפי הבדלות מהשקרים המכוונים של הצד השני). לכן אנשים רבים כיום מוכנים לפקפק בהערכות של צהל לטובת ההגיון שלהם, כך נוהגים הפוליטיקאים, כך נוהגים בתי המשפט, אם חברות פרטיות אינן נוהגות ככה - בעיה שלהן. |
|
||||
|
||||
השימוש הנפוץ בגרפולוגיה ככלי מיון קצת מערער את הטענות שלך בעיני. |
|
||||
|
||||
האם הגרפולוגיה נראית לך כמו אמונה בשדים ורוחות? |
|
||||
|
||||
לא מאוד רחוק. ראה דיון 1421 (לא, אני לא הגלובלי) |
|
||||
|
||||
אז ראיתי את הדיון. ויש כאן משהו מוזר. אין לי דעה ברורה על גרפולוגיה, ועד שלב מסוים לא האמנתי בה כלל. יום אחד אמרה לי קרובת משפחה, פסיכולוגית (בלי הכשרה גרפולוגית) טובה שהיא שהיא מסוגלת לנתח אינטואיטיבית כתבי יד בתוצאות שלא נופלות מהרבה מאלה של חברתה הגרפולוגית (שהיא מחשובי הגרפולוגים בארץ). לשם שעשוע, אספתי בשבילה 10 או 12 כתבי יד מקריים שהיו לי בבית, של אנשים שאיננה מכירה, ונתתי לה אותם בלי שום פרט על הכותבים (אפילו לא את מינם). התיאורים האישיותיים שנתנה לי אחרי עיון קצר בהם, כמובן ללא מדידות וכדו' - זאת היא לא יודעת לעשות), היו מדהימים. הקטע שהרשים אותי במיוחד היה כשהגיעה לאחד מכתבי היד, היחידי שהיה של קליינטית, לא מידידיי, בחורה מאותגרת איי.קיו. ביותר ואווילה למהדרין) הציצה בו לשבריר שנייה (בלי להבחין כלל בטקסט, שהיה העתק מתוך דף של אפלטון) ואמרה, "פוי, באמת, מאיפה יש לך חברה כזאת?". היא הוסיפה שמדובר בבחורה טיפשה ומשעממת, אם כי כנראה נאה ובעלת כישורים חברתיים שטחיים, ועוד דברים אחרים שהיו מדויקים כולם. מאז אינני יודעת מה דעתי על גרפולוגים, אבל לגבי האפשרות שלגרפולוגיה יכול להיות בסיס טוב - היא נראית לי משכנעת מאוד. |
|
||||
|
||||
יש לך בבית עשרה או שנים עשר כתבי יד "מקריים"? איך זה קרה? לי, למשל, אין. ביקשת את רשותם של כל העשרה או השנים עשר למסור למישהי את כתבי היד שלהם? - את זה היית צריכה לעשות בכל מקרה, גם בלי גילוי פרטיהם האישיים! לא נראה לי שכדאי להסתמך על מישהי שהדיאגנוזה שלה היא - "פוי, באמת, מאיפה יש לך חברה כזאת?". את בטוחה שהיא פסיכולוגית? |
|
||||
|
||||
א. היו לי אז בבית יותר מעשרה כתבי יד מקריים. אני לא רואה מה מוזר בזה. ב. לא ביקשתי את רשותם של הכותבים לשאול על כתבי היד שלהם. הבדיקה לא שימשה אותי בשום דבר. ג. ה''פוי וכו''' לא הייתה הדיאגנוזה - זו הגיעה בהמשך. ה''פוי'' היה מפני שהיא הניחה שכל ידידיי הם אנשים ברמה טובה, ושיש לי רק כתבי יד של ידידים והופתעה לגלות כתב יד שסותר לכאורה את הנחתה. ד. אני בטוחה שהיא פסיכולוגית. |
|
||||
|
||||
ב. מסירת כתבי היד יש בה טעם לפגם והיית צריכה לבקש רשות גם אם ה"בדיקה"(...?) לא שימשה לדבר. ג. ניחא. לשמחתי הרבה, אין לי מושג מדוייק מהם "אנשים ברמה טובה", ואף אין את חפצי לקבל ידע נרחב בעניין זה. נער פלשתיני היה בא פעם (מזמן, כשזה עוד היה אפשרי) לנקות את חדר המדרגות בבניין מגורי. הוא לא ידע קרוא וכתוב וממילא לא ניתן היה לתת כתב יד שלו ל"בדיקה", אבל הוא היה חביב ונעים שיח ועל כן, לטעמי - "ברמה טובה". |
|
||||
|
||||
מי שלא יודע קרוא וכתוב ממילא אינו יכול להיבחן על פי כתב ידו. אם הוא חביב ונעים שיח ודאי שהוא ''ברמה טובה''. לא ברור לי מה הבעיה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |