בתשובה להאייל האלמוני, 17/06/05 1:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. היו לי אז בבית יותר מעשרה כתבי יד מקריים. אני לא רואה מה מוזר בזה. ב. לא ביקשתי את רשותם של הכותבים לשאול על כתבי היד שלהם. הבדיקה לא שימשה אותי בשום דבר. ג. ה''פוי וכו''' לא הייתה הדיאגנוזה - זו הגיעה בהמשך. ה''פוי'' היה מפני שהיא הניחה שכל ידידיי הם אנשים ברמה טובה, ושיש לי רק כתבי יד של ידידים והופתעה לגלות כתב יד שסותר לכאורה את הנחתה. ד. אני בטוחה שהיא פסיכולוגית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ב. מסירת כתבי היד יש בה טעם לפגם והיית צריכה לבקש רשות גם אם ה"בדיקה"(...?) לא שימשה לדבר. ג. ניחא. לשמחתי הרבה, אין לי מושג מדוייק מהם "אנשים ברמה טובה", ואף אין את חפצי לקבל ידע נרחב בעניין זה. נער פלשתיני היה בא פעם (מזמן, כשזה עוד היה אפשרי) לנקות את חדר המדרגות בבניין מגורי. הוא לא ידע קרוא וכתוב וממילא לא ניתן היה לתת כתב יד שלו ל"בדיקה", אבל הוא היה חביב ונעים שיח ועל כן, לטעמי - "ברמה טובה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שלא יודע קרוא וכתוב ממילא אינו יכול להיבחן על פי כתב ידו. אם הוא חביב ונעים שיח ודאי שהוא ''ברמה טובה''. לא ברור לי מה הבעיה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |