בתשובה למאיה, 10/06/05 2:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לי נראה שכל סטייה מטענה כנה לכיוון דמגוגי\רטורי מזיקה בהכרח לטוען. אם אתה מאמין בצדקת דרכך, אין טעם להקצין. זה נכון, מצד שני, שאנשים שנמצאים בעמדת מגננה (ודתיים באייל מרגישים כך לעתים קרובות) נוטים להקצין את דעותיהם כאילו כדי לאזן את מספרם החסר. מהבחינה הזאת אני חושב שהטונים הגבוהים של הדיון עם ניצה לא תורמים לשום דבר. חבל שבנושאים פוליטיים קשה מאוד לקיים דיון קר רוח. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש ממצאים מחקריים המצביעים על זה שאנשים מגיבים הרבה יותר רגשית, בדיונים על רעיונות ונוטים להצמד יותר לדעתם (ולהקצינה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל זה יותר קל לגרום לאנשים לראות בעצמם את האבסורד שבדבר, תוך הקצנה, מאשר לטעון טענות שתוקפות את דעותיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם הם מקצינים את דעתם, אז היא כבר לא דעתם, לא כן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 307779 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מתכוון לזה שברגע שאתה מקצין את דעתך לשם ויכוח ומגונן על דעה ששונה משלך אתה זונח את ההגנה על דעתך האמיתית, אני מסכימה איתך. זה תוצר לוואי של רצון לנצח בויכוח\\לשכנע, כולנו חוטאים בו, פעמים רבות דעתנו אינה נחרצת וחד משמעית, וככה קשה לשכנע. אפשר לעשות בזה שימושים, לדוגמה: מתוך הקצנת דעתנו אנחנו יכולים להעביר "מתחת לאפו של היריב" הסכמה או תובנות בנושאים שכן מעניינים אותנו ומייצגים את דעתנו, ויותר מהותיים\\חשובים, תוך "הסתכנות" בהגחכה עצמית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהקצנה נובעת מהוויכוח. קודם החזקתי בדעה X. אני מתווכח עם מישהו שמחזיק בדעה Y. נוצר ציר XY בין שתי הדעות, ופתאום ההבדל ביני ובינו מתחדד, אני תופס את עצמי ביחס אליו. לפעמים, בעיקר בנושאים כ"ך רגישים, אני מרגיש צורך לחזק לא את X, אלא את הכיוון של X על XY. בכך אני מתרחק מ-X המקורי. אם הייתי מתווכח עם מישהו בעל דעה Z, היה נמתח קו XZ, שהוא אולי אפילו מתלכד עם XY, אבל עכשיו הכיוון שלי עליו הוא הפוך. אני עשוי אפילו להשמיע דעות של Y בוויכוח עם Z(*). (*) סימן קריאה. (המקלדת שלי דפוקה). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |