בתשובה לרון בן-יעקב, 10/06/05 13:46
ושוב: 307712
ד.ק. • בתשובה לרון בן-יעקב יום ו', 10/6/2005, 16:17
אבל אם הם מקצינים את דעתם, אז היא כבר לא דעתם, לא כן?
ושוב: 307727
רון בן-יעקב • בתשובה לד.ק. יום ו', 10/6/2005, 17:04
למה התכונת?
ושוב: 307782
ד.ק. • בתשובה לרון בן-יעקב יום ו', 10/6/2005, 18:53
תגובה 307779
ושוב: 307734
מאיה • בתשובה לד.ק. יום ו', 10/6/2005, 17:26
אם אתה מתכוון לזה שברגע שאתה מקצין את דעתך לשם ויכוח ומגונן על דעה ששונה משלך אתה זונח את ההגנה על דעתך האמיתית, אני מסכימה איתך. זה תוצר לוואי של רצון לנצח בויכוח\\לשכנע, כולנו חוטאים בו, פעמים רבות דעתנו אינה נחרצת וחד משמעית, וככה קשה לשכנע. אפשר לעשות בזה שימושים, לדוגמה: מתוך הקצנת דעתנו אנחנו יכולים להעביר "מתחת לאפו של היריב" הסכמה או תובנות בנושאים שכן מעניינים אותנו ומייצגים את דעתנו, ויותר מהותיים\\חשובים, תוך "הסתכנות" בהגחכה עצמית.
ושוב: 307779
ד.ק. • בתשובה למאיה יום ו', 10/6/2005, 18:52
נראה לי שהקצנה נובעת מהוויכוח. קודם החזקתי בדעה X. אני מתווכח עם מישהו שמחזיק בדעה Y. נוצר ציר XY בין שתי הדעות, ופתאום ההבדל ביני ובינו מתחדד, אני תופס את עצמי ביחס אליו. לפעמים, בעיקר בנושאים כ"ך רגישים, אני מרגיש צורך לחזק לא את X, אלא את הכיוון של X על XY. בכך אני מתרחק מ-X המקורי. אם הייתי מתווכח עם מישהו בעל דעה Z, היה נמתח קו XZ, שהוא אולי אפילו מתלכד עם XY, אבל עכשיו הכיוון שלי עליו הוא הפוך. אני עשוי אפילו להשמיע דעות של Y בוויכוח עם Z(*).

(*) סימן קריאה. (המקלדת שלי דפוקה).
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות