|
||||
|
||||
שמעתי את מנכ"ל משרד הבריאות מתראיין ברדיו, ואני חייב להגיד כל הכבוד. הוא התראיין למופת וענה על כל שאלות המראיין, בלי "סלח לי אבל זאת לא השאלה" ובלי "אני לא הפרעתי לך, אל תפריע לי". יותר מזה, הוא גרם לי לראות את הצד השני של המטבע, גם אם אני לא משוכנע שאני מסכים איתו. עיקרי הדברים של המנכ"ל: האם מישהו באמת מאמין שמשרד הבריאות רוצה להרוג אנשים? מה לעשות, יש מגבלות תקציב שלא ניתן לחרוג מהן. אין ספק שבעולם אידיאלי היו משתמשים בכל הציוד החד-פעמי פעם אחת בלבד. אבל אם יש לך הצעת שיפור שעולה למשרד X מיליון דולר (אין לי מושג כמה), ואתה לא אומר איפה אפשר לחסוך את ה-X מיליון דולר האלה בעצם לא אמרת כלום. אם הבחירה היא בין להוריד תרופות מסל התרופות, לשלוח אנשים הביתה מבתי החולים או להשתמש כמה פעמים בציוד חד-פעמי, יש היגיון בלבחור דווקא באפשרות האחרונה. (גם אם היא עולה חיים, מה שלא בטוח בכלל - כל שאר האפשרויות לא עולות חיים?) |
|
||||
|
||||
כמו כן, הוא הסביר שלחברות המייצרות את הציוד יש אינטרס מובהק לסמנו ''חד פעמי'', גם כשניתן בקלות להכשירו לשימוש נוסף. |
|
||||
|
||||
לא יתכן. חברה חדשה שהייתה מייצרת ציוד חד-פעמי-רב-פעמי הייתה גורמת להן לפשוט את הרגל. |
|
||||
|
||||
ייתכן בהחלט. אני לא יודע איך הדברים בדיוק עובדים אבל אציע סיפור שיכול להיות אמיתי: מוצר חדש עובר בדיקות ע"י ה FDA ועוד ארגונים דומים. בתי חולים בוחרים מוצר ע"פ הסקירות של גופים אלה ומחקרים נוספים ודי מתעלמים ממה שכתוב על הקופסה - שהוא, כנהוג, קשקושים. כלומר - לא משנה מה החברה מצהירה. מה שקובע הם תוצאות בדיקת המוצרים. כתב תקשורת יכול לבחור להתייחס למה שכתוב על הקופסה בתור הגדרת המוצר אבל הקשר למציאות לא בהכרח קיים. |
|
||||
|
||||
הבנתי את האירוניה ( או שהאיזור ההוא במוח שלי עובד בהיפר), אבל רגע של רצינות: ללחץ הכלכלי (המדומה?) שאתה מציג יש גם לחץ הפוך: הפחד מתביעות. אם מישהו יינזק בבית חולים ויתברר שהשתמשו שם במחט רב פעמית (למשל), בעוד שמחטים חד פעמיות קיימות בשוק, הייצרן יהיה חשוף לתביעת נזיקין. אגב, על הרבה תרופות יש תאריך תפוגה שהוא קצר באופן היסטרי ( להבדיל מחלב במכולת אלקס שמחמיץ כמה ימים לפני התאריך הנקוב). נדמה לי שבצרפת פעם ביקשו מאנשים לתרום את כל האנטיביוטיקה שפג תוקפה למיסכנים בעולם השלישי. |
|
||||
|
||||
לא בדיוק. החברות המייצרות את הציוד שואפות שהוא יכיל, בנוסף ל''בסיס'' כלשהו, גם חלקים מתכלים או חד פעמיים. זה מבטיח להן זרם הכנסות שוטף על כל מכירה של מוצר בודד. |
|
||||
|
||||
"בג"ץ ידון בעתירת חולי סרטן המעי הגס לסבסוד תרופה." העותרים הציעו כמה הצעות כיצד ניתן לממן, או לעזור להם לממן, את התרופה. משרד הבריאות דחה את כולן. אחת ההצעות דווקא נשמעת לי מעניינת: לבטל את סל התרופות, ולסבסד ביחס זהה את כל התרופות. תרופות יקרות שהיום הן מחוץ לסל תוזלנה מאוד, ולעומת זאת תרופות שהיום הן בסל תתייקרנה; אני מנחש שלא בהרבה. המעט הזה יכול להיות לא מעט לחולים עניים, אבל מאידך נמנע הצורך בוועדה שתחליט מי לחיים ומי למוות. נשמע לי סביר; אולי צריך להשאיר בסבסוד מלא תרופות כמו אנטיביוטיקה, שיש להן ערך במניעת מגפות (כי באלו מי שלא מטופל לא רק נמצא בסכנה לעצמו, אלא גם לאחרים). מה אני מחמיץ? |
|
||||
|
||||
מה שנשמע בעייתי הוא שלפחות חלק מהתרופות האלה יקרות כל כך, שהשד יודע איך יוכלו החולים לממן גם את החלק היחסי המוטל עליהם. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שהבנתי את הפתרון המוצע. בין התרופות הלא מסובסדות יש כל מיני שטויות כמו שמפו לחיזוק השיער, ויטמינים ל„חיזוק” המערכת החיסונית וכדומה. להערכתי, אם יתקבל חוק על פיו המדינה חייבת להשתתף במימון של כל תרופה, יוצגו לשוק אלפי תרופות חדשות בכל שנה. אני לא כלכלן, ויש לקחת בהסתייגות את מה שאומר להלן: אסור לשכוח גם שהיצרן והיבואן הם הקובעים את המחיר על פי חוקי ההיצע והביקוש. אם המדינה תעלה באופן מלאכותי את ההשתתפות, יעלה המחיר בהתאם, ויתייצב על מחיר שבו השתתפותו העצמית של המטופל תהיה דומה למה שהוא משלם כיום. כלומר – אם המחיר הוא 30,000 ₪ ללא השתתפות המדינה, ויוחלט להשתתף ב-50% באופן אוטומטי, סביר שהמחיר יזנק ל-60,000. המחיר למטופל עצמו לא ישתנה. מדוע זה אינו קורה כיום בתרופות הנמצאות בסל? משום שההתוויות לשימוש הן קמצניות. הוזלה של התרופות תרחיב את ההתוויות. השתתפות אוטומטית קבועה של המדינה בכל תרופה תפרוץ את כל המחסומים. ונחזור מכלכלה לרפואה. הפעם התרופה המוצגת כמזור לסרטן היא ארביטוקס. זו תרופה שיש בה ניסיון מועט. העדויות הקיימות כעת מרמזות על הארכת תוחלת חיי החולים ב-6 חודשים בממוצע. מחיר התרופה הוא 30,000 ₪ לחודש, כלומר – השתתפות הציבור ב-180,000 ₪ לכל חולה (אם התרופה תהיה בסל). להזכיר: הספין הקודם היה בדבר האווסטין. אווסטין מאריך את חיי החולים ב-4.7 חודשים בממוצע. מחיר התרופה הוא 20,000 ₪ לחודש, כלומר השתתפות הציבור ב-94,000 ₪ לחולה. העדויות מוצקות יותר מאשר אלה העוסקות בארביטוקס. ההערכה שלי היא ששתי התרופות יגיעו בסופו של דבר לתוצאות די דומות, היות שהן פותחו באותה טכניקה. עוד על סל התרופות והספין של אווסטין: http://www.faz.co.il/story_2765 |
|
||||
|
||||
לעניין שמפו וויטמינים: בסדר, הבה נגביל זאת לתרופות-תרופות. זה עדיין יצריך ועדה, אבל העול המוסרי והתקשורתי עליה יהיה קטן בסדרי גודל. לעניין הביקוש וההצע - האם מחיר התרופה בארץ נקבע רק על פי הביקוש וההצע *בארץ*? הנחתי שהוא בערך זהה בכל העולם. תיקון נוסף, אם כך: אם רואים שהיבואן או היצרן מתמחרים את התרופה באופן מוגזם ביחס לעולם, לא מסבסדים אותה. תודה על המידע בדבר הארביטוקס. אם הפואנטה שלך היא להטיל ספק ב"כדאיות" הכללת התרופה בסל, אז מאוד סביר שבאמת זה לא "כדאי", אבל מעניינת לשם כך לא רק העלייה ה*ממוצעת* בתוחלת החיים, אלא גם (ואולי יותר) באילו אחוזים מהחולים אפשר לדבר על החלמה - נסיגה מוחלטת של הגידול, נניח עד שאין צורך יותר בתרופה. אם בכלל יש כאלה. |
|
||||
|
||||
לא ידוע לי על מקרים שבהם התרופה הביאה להחלמה מלאה אצל מטופלים שהחלמה לא היתה צפויה אצלם מטיפול אחר. היות שאינני אונקולוג, אינני יכול לומר שאין מקרים כאלה. כפי שכתבתי במאמר שהזכרתי, אני לא מטיל ספר ב„כדאיות”. בשום מקום לא טענתי ש„לא כדאי” לשלם 30,000 ₪ לחודש חיים. אבל אני כן סבור שאם מגייסים את דעת הקהל למאבק, יש לתת לציבור את המידע השלם, כולל עבור מה משלמים בדיוק: הארכת תוחלת חיים ולא החלמה. אגב, עוזי וישנה הצביע היום על שגיאה בחישוב שנעשה במאמר ההוא: את המחיר יש לחשב לא על פי עלות הטיפול לכל חודש חיים שנוסף, אלא על פי העלות לכל חודש טיפול. היות שאת הטיפול לא מתחילים ברגע האחרון, אלא לאחר כשלון של טיפול אחר, המחיר גבוה יותר. בהערכה גסה – הייתי אומר שהמחיר למטופל הוא כפול ממה שהערכנו בתחילה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |