בתשובה לטל כהן, 27/07/01 22:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש תועלת. כך לדוגמה השבת היחמורים לגליל המערבי פותחת את החורש הסבוך ומקטינה את סכנת השריפות. רעיית התאואים בחולה (אף הם מין שנכחד בארץ והוחזר אליה) שומרת על מגוון מינים עשיר ומונעת השתלטות סבך חדגוני של קנה. והקינוח האמיתי: במאורוציוס, מולדת הדודו, יש מין עץ נדיר ובלעדי לאי. מאז הכחדת הדודו לפני כ-300 שנים, לא צמח אף פרט חדש של העץ הזה כלל. בשנות ה-80' הראו מחקרים שהזרעים של העץ פוריים, אך לא מסוגלים לנבוט בלי ריכוך מסויים - דבר שבטבע נעשה בקיבת הדודו. בעזרת תרנגולי הודו הצליחו לאחר יותר מ-300 שנים להנביט עצים חדשים. יש קשרים בין מינים קיימים למינים שכבר נכחדו, ובמקרים כאלו הכחדת מין אחד עלולה לגרום להכחדת מין אחר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני לא טועה, ג'ארלד דארל כתב על זה, ולא מעט. לצערי, הדוגמא המדוייקת זרחה מפרחוני, ולכןאם מישהו ממש מעוניין לדעת מהקורה עם כל מיני עצים כאלו- שיפנה לאחד מהמון הספרים שלו. (שמומלצים בלי קשר...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי את סגנונך. ברוכה הבאה. דני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן מומלץ בחום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הסיפור על הדודו לקחתי מספר שלו כמדומני ''ציפור הלעג'' - ספר מצויין | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיה מסויימת היא להשתמש בספר ''ציפור הלעג'' כמקור לדוגמאות, כיוון שהספר בדיוני. אבל, סיפור הדודו ועץ הדודו אכן נכון. הספר בו דארל מספר על מאוריציוס, הוא ''עטלפים זהובים ויונים ורודות''. דמוסתנס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הופיע גם אצל סטיבן גולד. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |