בתשובה לעמית מנדלסון, 27/07/01 21:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
השאלה היא, איזה תועלת תהיה (לאדם, לטבע, למחקר המדעי) משחזור חיות אלו, שנכחדו לאחרונה. קשה להשוות זאת לערך המדעי שיהיה לשחזור דינוזאור או ממותה. אני לא מוצא טעם רב בשחזור דודו, למשל. עדיף להשקיע את המשאבים בשמירה על המינים הנמצאים כיום על-סף הכחדה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש תועלת. כך לדוגמה השבת היחמורים לגליל המערבי פותחת את החורש הסבוך ומקטינה את סכנת השריפות. רעיית התאואים בחולה (אף הם מין שנכחד בארץ והוחזר אליה) שומרת על מגוון מינים עשיר ומונעת השתלטות סבך חדגוני של קנה. והקינוח האמיתי: במאורוציוס, מולדת הדודו, יש מין עץ נדיר ובלעדי לאי. מאז הכחדת הדודו לפני כ-300 שנים, לא צמח אף פרט חדש של העץ הזה כלל. בשנות ה-80' הראו מחקרים שהזרעים של העץ פוריים, אך לא מסוגלים לנבוט בלי ריכוך מסויים - דבר שבטבע נעשה בקיבת הדודו. בעזרת תרנגולי הודו הצליחו לאחר יותר מ-300 שנים להנביט עצים חדשים. יש קשרים בין מינים קיימים למינים שכבר נכחדו, ובמקרים כאלו הכחדת מין אחד עלולה לגרום להכחדת מין אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני לא טועה, ג'ארלד דארל כתב על זה, ולא מעט. לצערי, הדוגמא המדוייקת זרחה מפרחוני, ולכןאם מישהו ממש מעוניין לדעת מהקורה עם כל מיני עצים כאלו- שיפנה לאחד מהמון הספרים שלו. (שמומלצים בלי קשר...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי את סגנונך. ברוכה הבאה. דני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן מומלץ בחום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הסיפור על הדודו לקחתי מספר שלו כמדומני ''ציפור הלעג'' - ספר מצויין | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיה מסויימת היא להשתמש בספר ''ציפור הלעג'' כמקור לדוגמאות, כיוון שהספר בדיוני. אבל, סיפור הדודו ועץ הדודו אכן נכון. הספר בו דארל מספר על מאוריציוס, הוא ''עטלפים זהובים ויונים ורודות''. דמוסתנס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הופיע גם אצל סטיבן גולד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו תועלת?! זו בדיוק הבעיה! אנחנו מחפשים תועלת בכל דבר, תגמול מיידי לחיינו המודרניים כפי שאנו מכירים אותם. הרי האדם הוא הגורם הישיר להשמדת המינים האלו. באיזו זכות ובאיזו חוצפה השמדנו לחלוטין מינים אחרים שלא סיכנו אותנו חלילה? רגש המחוייבות האוניברסלי הוא זה שצריך להביא אותנו להליכים שבסופם יוחזרו פרטים ממינים נכחדים להלך על פני כדור- הארץ. בניגוד למחשבה שרווחת במוחנו האנושי, הפלנטה הזו היא *לא* מגרש המשחקים הפרטי שלנו!! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מינים הושמדו בשרירות לב ובעוצם יד. מובנים לי דבריו של עמית על התפקיד שמילאו אותם מינים במערכת האקולוגית המקומית. לא מובן לי מושג הזכות אליו את(ה?) מתייחסת. אני מבין שנגרם נזק רב לסביבה, אך איני חש רגש מחויבות אוניברסלי למינים שנכחדו. בפרט לא מובן לי מניין גזרת חיוב מוסרי לסנטז חיות חדשות מאותם מינים שנכחדו, ולשחררן לחופשי. למה לא לפחלץ אותן בסלון? למה לא לתרום את הכסף לעניים? שאלתי נובעת מחוסר הבנה כנה. איני מחפש תועלת בכל דבר, ובמוחי לא רווחת המחשבה שהפלנטה היא מגרש משחקים. אולי אני לא אנושי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלה אם אינך אנושי אינני יכולה לענות על סמך היכרות כה קצרה, אולם משום שלא הבנת את דבריי אנסה לחדדם במעט: לא גזרתי חיוב מוסרי לסינתוז של חיות שנכחדו, אך אם בענייני תועלת וסדר עדיפויות עסקינן, הרי שהשקעת המשאבים הדרושים צריכה להיות מופנית אל שיקום ההרס אליו גרמנו מבלי משים. בהנף יד מזלזלת מחינו מאות מינים מן הפלנטה ועתה אנחנו מנסים לשחק את אלוהים ולהחיות דינוזאורים. אני מעריכה מאוד את המדע, חובבת ביולוגיה וסביר להניח כי במוקדם או במאוחר אמצע גם את עצמי משחקת את האלוהים. כרגע אני סתם עוד אחת שאיכפת לה מהסביבה ובמקרה שלי גם חושבת שמבחינתי אנחנו יכולים לבזבז את המשאבים שלנו על חקר ריחות וקולות הנפיחה לסוגיהם, כי האמת לאמיתה היא שלנו מגיע להיות הבאים שיימחו מעל הכוכב האומלל הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כ45 שנה פירסם הסופר "אבנר כרמלי" ספר בשם "הבלשים הצעירים בתעלומת גביע הקסמים " שבו גיבוריו חבורת הבלשים הצעירים נאבקים בארגון מסתורי שנחוש בדעתו להחזיר את האנושות אחורה באבולוציה. לשם כך מנסה הארגון במהלך הספר לשים את ידו על משקה שכל מי ששותה ממנו הופך לקוף כדי לישם זאת על כלל המין האנושי. כרמלי לא הסביר בספר את האידאולוגיה של הארגון הנ"ל ומדוע שהוא ירצה להחזיר את האנושות אחורה באבולוציה ובאופן כללי זה נראה לקוראיו דאז כעוד אחת מההמצאות המטורפות שסופר זה התפרסם בהם. ובכן ... כיום יש ארגונים כאלה .ארגונים של שומרי סביבה קיצוניים שטוענים שהמין האנושי הורס את כדור הארץ ועושה זאת עוד מאז התקופות הפרהיסטוריות. אנשי קבוצות אלה טוענים שכדור הארץ הוא אורגניזם חי ( הם קוראים לו "גאיה ") שבבוא היום יפטר מהמין האנושי המזיק. מבחינת הקבוצות הנ"ל זהו דבר טוב.ברור שמבחינתם עדיף שבני האדם יותרו על כל הטכנולוגיות שלהם ויחזרו למערות או לעצים או עדיף לים ( האנשים הם אותם אנשים והים הוא אותו הים ). האם הם צודקים? לא לדעתי. היקום נועד לשימוש האינטליגנציה שגם גורמת לו נזק אבל גם מביאה תועלת ובסופו של דבר היא היחידה שיכולה להעריך אותו, דבר שבעלי החיים אינם מסוגלים לו.המין האנושי עם כל הנזק שהוא גורם יכול לתרום הרבה גם ל"גאיה" אבל כן בשביל זה יש ללכת בכיוון שונה מזה שהוא הולך בו עכשיו כיוון של יתר התחשבות בסביבה . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשריך וטוב לך, שאתה עוד מסוגל. אני, אחרי שקראתי היום ב''הארץ'' על איטליה, פשוט מקוה שאיזשהו אסטרואיד ענק נמצא בדרכו הזריזה עד-מאד אלינו... ואם אפשר, מומלץ לו שיפול בול פה. לא נצטרך לסבול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מי שחושב שהוא וכל אחיו בני האנוש צריכים להיות מושמדים, גם אם הוא אוהב בעלי חיים וטבע, לדעתי חסר לו איזשהו בורג. נניח שאתה חברה של יצורים חיים שרוצים לגדול ולשגשג. אתה מסתגל לסביבתך, מתפתח מתרבה וגודל, מגיע לנקודת רוויה שבה מקורות המחייה שלך מנוצלים\מבוזבזים\הרוסים ואתה מורעל מהצפיפות והנזק שבסביבתך, ואז אתה מתחיל לגסוס. זה לא תאור של מה שקורה בבני אדם, זה תיאור של חברת מיקרובים שובבה. וזה לא קורה רק להם ולנו, אלא לכל יצור חי על פני כדור הארץ שמצליח לשגשג. אנחנו לא האויבים של הפלנטה הזו, אנחנו פשוט חלק טבעי ממנה. כל כך טבעי שאנחנו מתנהגים בדיוק כפי שמתנהג כל מיקרואורגניזם שמכבד את עצמו על פני הכדור הכחול הזה. בשל כך אין לך צורך לרצות בהשמדתך, השמדה זה דבר הטבוע בך בשל העובדה שאתה רוצה לחיות ולשגשג. ולכן המסקנה המתקבלת היא - אם אתה באמת רוצה למות, נסה לרצות לחיות בצורה הכי פזרנית שתוכל. אל תבזבז את חייך בציפייה לאסטרואידים שיעשו בשבילך את העבודה. ואם אתה לא באמת רוצה למות, פשוט תכלכל את צעדיך בתבונה ותאריך ימים עד שתבין שאתה עדיין תמות בכל מקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך יצר ההרג , שאף הוא מצוי בתוכנו באופן טבעי, הוא לגיטימי ויותר מכך- אם אקום ואהרוג את המתעכב שעומד לפני בתור לכספומט הרי לא רק שאסיר מטרד זה מעל פני, אלא שגם אממש חלק מהחיות הטבועה בי בהיותי בעל חיים.... אה, איזה אושר צרוף! כה פשוטים יהיו חיי מעתה משום שמותר לי להכנע לדחפים החייתיים שמקננים בי. או שלא. יכולת החשיבה האנושית והיכולת לשלוט בדחפינו ולדחות סיפוקים הם שהביאונו עד הלום. בלתי ניתן להכחיש את העובדה שאנו "עליונים" על שאר בעלי החיים, אבל לדעתי אנו מנצלים יתרון זה לשלילה ולא לחיוב. במקום להיות הזן שיעצור את השמדתו הטבעית אנו מזינים אותה ומשמידים בתוך כך גם זנים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדחפינו היא שהביאנו עד הלום. שכן אם כל בני האדם היו שולטים בדחפיהם ה"שליליים" במשך כל ההסטוריה הארוכה, אזי ההסטוריה היתה שונה לחלוטין. העובדה היא שיש הרבה בני אדם ש"נכנעים" לדחפיהם , החל מגנבים פשוטים וכלה בפוליטיקאים שמחפשים האדרה עצמית בעזרת מלחמות וכדומה. ובעצם כל אחד מאיתנו עושה דבר כזה או אחר, החל בנהיגה במהירות מעל החוק (בכלל נהיגה ברכב שמזהם את האוויר) וכלה בזריקת פיסת נייר או בדל סיגריה על המדרכה. למעשה, אני חושד שהעליונות של האדם על בעלי החיים האחרים מתבטאת בעיקרה באכזריות הרבה ובחוסר האכפתיות כלפי כל דבר שאינו קשור ישירות לאדם (ולפעמים גם מה שכן). לא נראה לי שבני האדם היו מצליחים להתעלות מעבר לשלב האדםקוף הפרימיטיבי אלמלא תכונות אלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה מתי לאחרונה ראית בעלי חיים עסוקים בהריגת בני מינם רק בגלל שהם מציקים להם? זה לא קורה בד"כ. אם את רוצה להאשים מישהו - תאשימי את בני האדם, לא את החיות. הן טיפה יותר ראציונליות מאיתנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטבע יש מקרים רבים של רצח מכוון של בעלי חיים על ידי בני מינם כחלק מתחרות על משאבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כך. אפילו תחרויות על מעמד חברתי (שלא לשם מין) נגמרות לעיתים ברצח (למשל אצל פילים). אצל שימפנזים יוצאים ה''גברים'' לפטרולים לשם הרג בני שבטים אחרים, מסיבות של טריטוריה וכן לשם השגת מזון החביב עליהם - מוח תינוקות שימפנזה. ועוד ועוד... אך בטבע (הלא אנושי), ככל שאני זוכר, לא הורגים ללא תכלית הגיונית. ובהגיונית אני מתכוון לכזו שמשרתת את ההישרדות האישית (או יותר נכון - המשכיות הגנים) והסיכון בפעולה נשקל כנגד ההימנעות ממנה. בני אדם לעומת זאת, פועלים בניגוד לאינטרסים של עצמם, תוך גרימת נזק מתמיד לסביבתם (זאת על סמך קריאת העיתון ובילוי במקום העבודה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תבחן את התבטאויותי באייל, תגלה שאלו העובדות שאני מציג בד''כ. אבל מה - בני אדם לא הורגים כחלק מ''תחרות על משאבים''. אלא אם כיסא בים הוא משאב, לדעתך, או שקט במסעדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לחזות בדודו אמיתי צריך להיות בערך בן 350 שנה אם איני טועה. אבל לא קראת את "אליס"? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |