בתשובה לאלכסנדר מאן, 03/03/00 23:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מכיר את ויכוח ההיסטוריונים בקווים כללים ביותר, ואחרוג מהלשון האקדמית ואומר שכמה מטענותיהם של ההסטוריונים "הרלטיווסיטים" הן אידיוטיות. אף אחד לא הצליח להראות שמוסדות המשטרה החשאית של גרמניה הושפעו מהמשטרה החשאית הסובייטית, ומאחר ומחנות הריכוז הראשונים הם תוצאה של מאמצים ספונטניים של חברי מפלגה מקומיים, לא תוצאה של ארגון מפלגתי מכוון, הרי שהטענה קורסת. על הטענה שמשנת1944 הייתה המלחמה מלחמת מגן אין כל אפשרות להגן. אי אפשר לצאת למתקפת פתע ב-1941, וכשהכל משתבש להתחיל לדבר על מלחמת מגן. הנאצים לא ניסו להגיע להסדר שלום עם הסובייטים; אדרבא, היו אלמנטים במשטר הנאצי שניסו להגיע לשלום נפרד עם המערב כדי שיוכלו להמשיך ולהלחם בחזית המזרחית. מעבר לכך, שנת 1944 הביאה לשיא חדש את הזוועות שביצע הוורמאכט במזרח, כשהוא משמיד כל שטח שהוא עובר דרכו. אשר לטענת הרלטיוויות עצמה. מלבד הקולאקים, השמידו הסובייטים כל גורם "סוטה" במפלגה הקומוניסטית: כל אדם שחלק על פרשנותו של הכומר לשעבר סטאלין לכתבי הקודש של מארקס. רדיפת המינים הזו יוצאה אל מחוץ לגבולות ברית המועצות: הכוחות הקומוניסטיים במלחמת האזרחים בספרד, למשל, השקיעו מאמצים נכבדים בחיסול הטרוצקיסטים והאנרכיסטים, מאמצים שהביאו למלחמת אזרחים בתוך המחנה הסוציאליסטי. בכל מקום שנכבש על ידי כוחות סוביטיים, בוצע טיהור במפלגות הקומוניסטיות והסוציאליסטיות המקומיות; הייתה זו מעין מלחמת קודש, מלחמה אידיאולוגית בין לאומית, שיעדיה, לדעתי, לא היו שונים כל כך מיעדיה של המפלגה הנאצית. ההסטוריון הבריטי החשוב יו טרוור-רופר הגדיר את השמדת היהודים ואת הטיהורים של סטאלין כ"ציד מכשפות מודרני", הווה אומר, המצאת יריב אידיאולוגי, ציורו בצבעים דמוניים, והשמדתו. שלא כמו במלחמות קודמות, כמו אלו של ג'ינג'יס חאן למשל, השמדת האוכלוסיה לא בוצעה מטעמים פרקטיים, אלא מטעמים אידיאולוגיים. ניתן, כמובן, להתווכח עד כמה מכסה האידיאולוגיה על יצר רצחנות בסיסי ועל תאוות בצע; אבל העובדה היא שהמשטרים במאה העשרים, בבואם לבצע רצח עם, נקטו תמיד בטיעון אידיאולוגי. דבר זה משפיע על הרוצחים עצמם, שלומדים להתייחס לאויביהם במונחים אידיאולוגיים, ומתרצים במונחים אלה עצמם את הרצח. השימוש באידיאולוגיה כתירוץ לרצח (אידיאולוגיה נוצרית, אידיאולוגיה גזענית, אידיאולוגיה נאצית או קומוניסטית) הוא המבדיל את מעשי הרצח של המאה העשרים ממעשי רצח בתקופות קודמות - ואף מקשר ביניהם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מר גורביץ הנכבד, טיעוניך בדבר השמדתם השיטתית של הקולאקים אינם כה מדוייקים - בוודאי ובוודאי באם משווים בין הגוונים האידאולוגים אשר הניעו את סטאלין וחבר מרעיו לבין טיעוניהם האידאולוגים ושיטת ביצוע הרצח בה השתמשו הנאציונאל-סוציאליסטים. סטאלין אף פעם לא רדף במפורש את הקולאקים באופן אידאולוגי אשר ציווה את השמדתם הטוטאלית, דהיינו - סטאלין לא ראה חובה (Pflicht) לנגד עיניו להשמיד במכוון את נשיהם וטפם של קולאקים אלו, ומותם ברעב היה פועל יוצא ממילחמה עקובת דם זו - אך לא כדי להמית במכוון נשים וילדים שכאלו יצא סטאלין למלחמת החורמה בקולאקים. יש לציין שרוב אבידותיהם של נשי וילדי הקולאקים נבעו מרעב ומחסור, ולא כתוצאה מכוונה המבוססת אפריורית על רעיון-השמדה תעשייתי ושיטתי כבמיקרה הנאציונאל-סוציאליסטי. כמו כן הצליח מספר לא קטן של קולאקים על נשיהם וילדיהם לשרוד ולהשאר בחיים - וזאת כאמור לאחר 'קבלתה' של הדת הקומוניסטית. הצד הקולאקי נאלץ אומנם להמשיך בעבודת הפרך אשר תבעה קורבנות רבים - אך צד מעומת זה לא תוכנן אף פעם אפריורית להיות מושמד על מזבח רעיון הטיהור והנקיון אשר מלכתחילה אפף את סך כל האידאולוגיה הנאציונאל-סוציאליסטית. היקש שווה וזהה תקף גם עבור הדוגמא הספרדית שהובאה בזאת; אף שם לא נרצחו במכוון באופן תעשייתי נשים, זקנים וילדים כפי שהתרחש הדבר במקרה היהודי. הנסיון לגמד את שואת היהודים בגין 'פוליטיקת השואה' הצינית המתבצעת על ידי מדינת ישראל הינו תופעה בעייתית עד מאוד - אך אל לה למדינת ישראל לתמוה על מעשים שכאלו מבית ומחוץ - כל זמן בו נוקטת היא באותו 'מוסר משולש' אשר צויין ואוזכר כבר מספר רב של פעמים על ידי מחבר תגובה זו. עלי לחזור ולהדגיש פעם נוספת את העובדה שלא קיים ברחבי אירופה המערבית ולו היסטוריון רציני ומוכר אחד החולק על בלבדיותה ויחודה הברברית של שואת היהודים בהשוואה לשואות נוראות אחרות - והמדובר מטבע הדברים באנשים אשר הקדישו את רוב שנות חייהם למחקר בתחום זה. יש כמובן גם לשים לב לכך שאין לאנשים מכובדים אלו כל צורך ורצון לסנגר על מעשיה של מדינת ישראל. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכטל להיות שסטאלין לא התכוון להרוג את נשיהם וילדיהם של מתנגדיו הפוליטיים (ידוע לך, ודאי, שהללו לא הורכבו רק מהקולאקים המושמצים), אבל העובדה היא, שבמקרים רבים מאד, האנשים הללו הוצאו להורג. האם זה באמת משנה אם הם נורו בהוראת מזכיר המפלגה או בהוראת ראש הנ.ק.וו.ד.? אני לא חושב שלהם, אישית, זה שינה משהו. אין ספק שהברבריות הגרמנית הייתה משהו יוצא דופן, אפילו במונחי המאה העשרים. בשום מקום אחר, עד כמה שידוע לי, לא השתמשו בעור אסירים ליצירת מנורות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |