בתשובה לאורי פז, 01/05/05 19:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית, לא נראה לי שהדתיים התחילו עם זה. לפחות לא היהודים הדתיים. בני אדם עושים טקסים מפני שלטקסים הללו יש חשיבות פסיכולוגית עצומה, עם או בלי אלוהים. (ראה, למשל, טקסי חניכה בשבטים שונים, מסיבות יום הולדת גדולות בעת "שינוי קידומת", מסיבות סיום הלימודים, מסיבות שחרור וכיו"ב). הטקסים יוצרים הטרוגניות בזמן, מעגנים זכרונות מסוימים, נותנים תוקף לשינוי מסוים בחיים וכו'. שנית, אם ב-(2) רצית לשאול למה הנישואין נעשים לרוב במסגרת דתית, גם כאשר בני הזוג אינם דתיים - לזה יש סיבות רבות: משום שרובם אינם מתפנים להמציא את הגלגל מחדש, משום שזה סוג הטקס המקובל בארץ, משום שאם כבר, ממילא, כדי להתחתן כאן צריך רב - או שהנישואים לא נרשמים במשרד הפנים - אז מה זה משנה כבר להביא אותו לחגיגה (שאותה עושים מהטעמים שהזכרתי בתחילה) וכיו"ב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
==> "בני אדם עושים טקסים מפני שלטקסים הללו יש חשיבות פסיכולוגית עצומה, עם או בלי א-לוהים". מעניין מה חשבו בני האדם לפני שהכירו בכלל את מושגי הפסיכולוגיה החברתית ובעיקר עבדו לאלילים ולא-לוהים. סימוכין לטענתך, בבקשה, כי אל סימוכיך שבסוגריים ניתן רק לומר כך: סיבות למסיבות תמיד חיפשו ומצאו. אולם כאן מדובר בדבר שונה ומהותי, שאולי אינו מצריך את כל זה, במבט החילוני, כפי שכבר הסברתי למעלה. ותוקף לשינוי מסוים בחיים ניתן לתת בצורות הרבה יותר רומנטיות, תהיה בטוח. ההיסטוריה של הספרות מעידה על כך רבות: אנה קרנינה, יסורי ורנר ועוד. ובינתיים, מצאתי משפט פילוסופי מרענן בפשטותו ובבוטותו, אם גם דוחה כשלעצמו, מפי עמנואל קאנט הגרמני-החילוני, שהגדיר נישואים כ"חוזה בין שני אנשים בוגרים מן המין הנגדי בנוגע לשימוש הדדי באיברי מינם". פעם פילוסופים ידעו לפחות לשעשע. ב-2 כלל לא שאלתי: למה הנישואין נעשים לרוב במסגרת דתית? רק טענתי ששאלתי בעינה עומדת אילו דובי היה נישא בטקס אזרחי בחו"ל. נראה לך שנוסעים לקפריסין על מנת להינשא כדת וכהלכה?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ורטר, אינטלקטואל דמיקולו שכמותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ורתר (אקסיומות צריך לכבד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, יוהן וולפגנג גתה כתב את "ייסורי וֶרתֶר הצעיר", שנכנס אל הפנתיאון של הדמויות הספרויות הגדולות, ששם הוא שוכן במחיצת האוהבים הבלתי-מתפשרים כטריסטן ואיסולד ורומיאו ויוליה. התרגום העברי שברשותי הופיע בהוצ' כרמל, תרגם מגרמנית: יעקב גוטשלק, כתב הערות: שחר גלילי, הוסיף אחרית דבר: יורגן ניראד; ירושלים תש"ס / 2000, 155 עמ'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה איך אתה מגיע למסקנה שאני מעוניין לשמוע איזה עותק יש לך של הספר, וכמה עמודים יש בו, או איזה דמויות ספרותיות אתה מעריך. בנוסף, אני מתקשה להבין איך אפשר להשוות בין סיפורי אהבה דו-צדדיים כטריסטן ואיסולד או רומיאו ויוליה, לבין סיפור החצי-אהבה מעורר הרחמים (וההזדהות, לעיתים קרובות) של ורתר. אבל עזוב, אני לא באמת רוצה לשמוע את דעתך בעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכריכה קשה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תסתכל בקנקן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כריכה רכה, מהדורת כיס (ארוכה מעט) (-: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאנשים הייתה נפש גם לפני שהם הכירו את מושגי הפסיכולוגיה החברתית או כל פסיכולוגיה שהיא. אנה קרנינה וורתר הצעיר התאבדו. יש איזה הבדל מסוים בין התאבדות לחתונה, למקרה שלא הבחנת. כיוון שהמשפט הדוחה של קאנט נדחק הנה רק כדי להזכיר לנו שקראת גם אותו, לא נראה לי שיש סיבה להתייחס אליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
==> "לאנשים הייתה נפש גם לפני שהם הכירו את מושגי הפסיכולוגיה החברתית או כל פסיכולוגיה שהיא". מסכים ועוד איך. רק שטענתי באה להפריך את הדימוי הזה, שבני האדם החלו להתחתן בשל מניעים פסיכולוגיים עמוקים שהיו מודעים להם בעידנים שמודעותם העצמית היתה לקויה למדי או בלתי מפותחת למדי. ==> "אנה קרנינה וורתר הצעיר התאבדו. יש איזה הבדל מסוים בין התאבדות לחתונה, למקרה שלא הבחנת". נתון עובדתי: אחוזי המתגרשים בעידן הפוסט-מודרני העכשווי הולכים וגדלים עם השנים. אז, מה? האם הזוגות האלה מעולם לא חוו רומנטיקה הדדית?! והאם לא ריחפו בחלל האוויר של חלומות פז ורודים של אהבה קסומה?! המשפט של עמנואל קאנט בא לבטא זווית ראיה אתאיסטית על חיי הנישואים כהתגלמות האגואיזם החלול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה "חלול" באגואיזם הזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם הבעת דעה אישית: לדידי כל צורה של אגואיזם הינה חלולה (נקובה) וריקה מתוכן ערכי הראוי למופת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל להרחיב? מה זה לדעתך "אגואיזם"? הרי אפשר להרחיב את ההגדרה, כידוע, כך שכל אדם יהיה אגואיסט, ולכן שאלה חשובה היא היכן עובר הקו. האם אגואיסט הוא מי שדואג בראש ובראשונה לעצמו? מי שפוגע באחרים כדי להיטיב עם עצמו? מי שעושה לאחרים מה ששנוא עליו כדי להיטיב עם עצמו? האם תוכן ערכי הראוי למופת חייב להיות על בסיס לא אגואיסטי? לדעתי "אגואיסט" הוא מי שמעמיד את טובתו על פני טובת אחרים, אך לא בהכרח כזה שיעשה לאחרים את ששנוא עליו או יפגע בהם כדי לשפר את מצבו, ותוכן ערכי הראוי למופת בהחלט לא צריך להיות על בסיס לא אגואיסטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים לא צריכים להיות מודעים למניעים הפסיכולוגיים העמוקים שלהם כדי לפעול על-פיהם. בגלל זה הם ''מניעים פסיכולוגיים עמוקים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל זה יש תת מודע. לאנשים לפני פרויד היה פשוט פרה-תת-מודע. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |