|
||||
|
||||
לא מצ'פרים אותם. הם יעשו את הטירונות מחדש. (גם אני עשיתי טירונות בפסח, ויום אחד אכלנו מנות קרב מה שהיה שיפור משמעותי מהאוכל בחדר האוכל) |
|
||||
|
||||
אכן, אצלי גם במילואים אכלנו1 פעם מנות קרב חמישה ימים רצופים משום שסגרו את המטבח עקב הרעלה. היו גםמקרים בשטח בהם דילגנו על ארוחה, משום שהאוכל לא הגיע וגם מנות קרב לא היו, או שפעלנו בקור וגשם רטובים וקפואים, ללא ציוד הולם במשך מספר ימים ועוד... אלו החיים! 1 טוב, לא בדיוק אני שכן במזל הייתי בחופשה בדיוק באותם הימים וחזרתי לפניהם העצבניים של חבריי ביום בו פתחו את המטבח מחדש. |
|
||||
|
||||
אאל"ט: החיילים לא התלוננו על חוסר במזון ולאחר שברחו מהבסיס, הם השתוללו וזרקו אבנים על מכוניות נוסעות בכביש לניצנים. מעניין אותי איזה עונש בית דין אזרחי היה גוזר על זריקת האבנים. לדעתי הם יצאו די בזול. |
|
||||
|
||||
אכן הזכרונות חוזרים. בחומת מגן אכלנו ביומים הראשונים רק מצות עם גבנ''צ ושוקולד (אם כי אחר כך אכלנו טוב). חוץ מזה מנות קרב זה לא רע במיוחד אם הן מהסוג שמכיל גם בוטנים וגם פרות מיובשים (כול עוד לא מנסים לבשל או לטגן את הלוף). |
|
||||
|
||||
"כול עוד לא מנסים לבשל או לטגן את הלוף" מה !? המצב היחיד שבו לוף הופך להיות כמעט מעורר תיאבון, זה כשהוא מבושל או מטוגן ביחד עם עוד הרבה ירקות ותבלינים. את תבשילי הלוף הטובים ביותר אתה תמצא על גזיות, בתקופת אימון, בשטח. |
|
||||
|
||||
אתה אומר את זה רק כי לא טעמת מימיך את הספגטי ''בולונז'' שרס''ר המטבח של חטמ''ר עציון היה מכין בימי א' לארוחת צהריים. רק בשבילו הייתי משתדל להגיע לבסיס מוקדם. |
|
||||
|
||||
לוף בכפית ישר מהקופסא! כול טבח צבאי שמנסה להתעסק איתו רק הופך אותו לבילתי אכיל. למרות שהשמועות אומרות שלוף "על האש" בסיגנון עדות המנגל הוא גם מוצלח. |
|
||||
|
||||
אני נכנע ! תכתוב מה שאתה רוצה, רק אל תכתוב "לוף בכפית ישר מהקופסא" ! (צמרמורת) |
|
||||
|
||||
נכון! לא אוכלים אותו בכפית, אלא במכסה של הקופסא (אחרי קיפול קל). מעדן מלכים. |
|
||||
|
||||
זאת הגרסה האיילית לסרט זומבים גרוע... |
|
||||
|
||||
לוף בכפית זה מותרות. בשבוע שדאות שלי אכלנו את הלוף עם המכסה המכופף של קופסת השימורים שלו (וקיבלנו 7 דקות לנושא). |
|
||||
|
||||
זה רק כי אין לך אולר אם כפית. חוץ מזה במילואים תמיד יש כפית בפק''ל קפה. |
|
||||
|
||||
בשבוע שדאות גם תחתונים להחלפה אין, אז אולר? מאז שאני במיל' לא ראיתי, לא שמעתי ולא טעמתי מנות קרב וטוב שכך. |
|
||||
|
||||
האולר יושב בכיס הקטן או בפאוץ פנוי באופן קבוע (גם אני לא מסתובב אם תחתונים להחלפה בשדה). |
|
||||
|
||||
אנחנו כנראה לא עשינו את אותה הטירונות. בשבוע שדאות אסור לקחת שום ציוד פרטי. העונש הוא להשאר את השבת שאחרי השבוע הנורא הזה, ואת הסיכון הזה אף אחד (שאני מכיר) לא לוקח. (וגם אם הייתי מסתכן, מה היתה עוזרת לי כפית כאשר אני אוכל תחת עינו הפקוחה של המ"כ? עדיף להסליק צ'ופרים מגולגלים בשק"ש.) |
|
||||
|
||||
אני לא זוכר יותר מדי מהטירונות. אולי בגלל שזה היה לפני עשר שנים ואולי בגלל הדחקה. בכול מקרה חלק השדאות היה מקוצר ולא הציקו לנו יותר מדי. האולר היה צמוד אלי כול השרות ומדי פעם נתקלתי בקופסאות לוף גם אחרי הטירונות. להבריח צ'ופרים זה תמיד טוב (במיוחד בסלי בפסח) אבל במנות קרב יש גם שקית סוכריות, צ'ופר בילד אין. את השמושיות שלהן הבנתי רק כשהיתי צריך לנהוג מצאלים לכיסופים בשתים בבוקר לאחר שינה של שעה וזה היה הדבר היחיד שמנע ממני להירדם. |
|
||||
|
||||
הטירונות שלי היתה לפני כמעט 14 שנים, אבל לצערי את שבוע השדאות אני זוכר היטב. |
|
||||
|
||||
רגע, גם אתה עשית אותו במקום ההוא ששכחתי את השם שלו, אבל יש בו את "הבריכה" ? |
|
||||
|
||||
לא, עשיתי אותו בגבעות בין קבטיה לתלפית. |
|
||||
|
||||
ודאי שכפית זה מותרות. גם ''לטגן על גזיה'' (שלא לדבר על מחבת) זה צ'ופר של מילואימניקים. בסדיר טיגנו אותו על גבי מחיצה של ארגז פעולה המונחת מעל מדורת ארגזי תחמושת (ריקים, ריקים). |
|
||||
|
||||
גם קופסת שימורים ללוף היתה מותרות. אצלנו אכלו לוף פג תוקף שנארז בשקיות שקם והתחמם בטמפרטורת הגוף של מי שנשא אותו (פק''לוף). |
|
||||
|
||||
לוף שמוף, מישהו גר בקופסת נעליים? |
|
||||
|
||||
תגובה 275368 |
|
||||
|
||||
לוף פג תוקף שנארז בשקיות שק"ם? אצלנו היו שקיות שק"ם ריקות! בלי לוף! וזה התחמם שטמפרטורת הגוף של מי שנשא אותו, ובהפסקת צהרים אמרו לנו, תאכלו! |
|
||||
|
||||
(אני מתפלא שאף אחד עדיין לא הזכיר את The Four Yorkshiremen של מונטי פייתון) |
|
||||
|
||||
(אני דווקא נזכרתי בדני סנדרסון, כמדומני, שאמא שלו היתה מציירת על הילדים סוודרים בחורף, ולארוחת-ערב הם היו קוראים ספרי-בישול). |
|
||||
|
||||
קופסת הנעליים זה לא משם? |
|
||||
|
||||
זה כן. הוזכר כאן בפתיל? |
|
||||
|
||||
תגובה 296298 לא זכור לי שקיבלת פטור מקריאת התגובות שלי. |
|
||||
|
||||
לא חשבתי שיש צורך להזכיר את זה, חשבתי שזה די ברור מה המקור כאן. |
|
||||
|
||||
1. נקב חריץ קטן בראש הפחית. 2. הזלף פנימה מעט שמן (רצוי מקופסת הטונה). 3. הכנס את הפחית לתושבת בממסרת הטנק. 4. סע והתאמן. 5. כשתא המנוע מריח כמו מקדונלד'ס, פתח את דלת המנוע. 6. בתאבון. איי יי יי... |
|
||||
|
||||
לוף עם שמן מנוע !? טוב שלא עם שמן ברקס. אין סכנה שהקופסא תיפול לתוך המנוע ומשהוא ישבר. |
|
||||
|
||||
הלוף לא מכיל שמן מנוע, אלא שמן טונה ומעט שומן-לוף-נמס. הקופסא נפלה פעם לאחד מגלגלי השיניים של הממסרת ותקעה טנק; מאז שיטת הבישול הזו נאסרה באופן רשמי. באופן פחות רשמי, פשוט דואגים שהיא לא תיפול והכל בסדר. |
|
||||
|
||||
אני נזכר, אם איני טועה, שאחיין שלי היה אז בטנק 10 ימים ברציפות מול רמאללה. את הצרכים הם עשו בשקיות אותן הם השליכו החוצה והוא לא חשב אפילו לרגע לברוח. |
|
||||
|
||||
אם אני הייתי תקועה בטנק מול רמאללה, גם אני לא הייתי חושבת לרגע לברוח, ולא חשוב כמה שקי-קקי היה מעורב בעניין. (שלא לדבר על זה, שבצבא אתה ממילא מאבד פורפורציות.* בטירונות אתה עדיין זוכר משהו על העולם האמיתי) *ויעיד על כך אותו היום בו ביליתי 13 שעות בתחבורה ציבורית בשביל לא להגיע בסוף לשומקום. ____________ העלמה עפרונית, דווקא די נהנתה בצבא, אבל בכל זאת. |
|
||||
|
||||
"ויעיד על כך אותו היום בו ביליתי 13 שעות בתחבורה ציבורית בשביל לא להגיע בסוף לשומקום." נשמע כמו התחלה של סיפור מעניין. |
|
||||
|
||||
אני רק מקווה שהיו שקיות באוטובוס. |
|
||||
|
||||
אני עשיתי טירונות לא בפסח, ואכלנו מנות קרב בערך 75% מהזמן (שהיה קצת יותר ארוך מעשרת הימים של טירונות 02), ובשאר הזמן רק האמיצים ביותר שבינינו אכלו. |
|
||||
|
||||
טירונות 02 איננה עשרה ימים אלא חודש+ . האכילה בחדר האוכל בטירונות היא טראומה שנשארת לכול החיים. לרוע מזלי יצא שאכלנו מנות קרב רק יום אחד. בהמשך השרות יצא לי להיות בבסיסים בהם האוכל היה ממש טוב. איך מסבירים הבדל שכזה? |
|
||||
|
||||
''האכילה בחדר האוכל בטירונות היא טראומה שנשארת לכול החיים'' שאלו יהיו הטראומות שלך. |
|
||||
|
||||
או להיפך: ש"כול החיים" שלך יהיו ארוכים יותר. |
|
||||
|
||||
זו היתה טראומה מספיק גדולה כדי לגרום ל 20 טירונים לערוק. |
|
||||
|
||||
זה היה תירוץ טוב בשביל 20 טירונים לברוח, אתה מתכוון. אבל ממה שכתוב עולה שהבעיה בכלל לא הייתה האכילה בחדר האוכל, אלא אי האכילה בו. |
|
||||
|
||||
ונניח שכן, זה עדיין לא אומר שמדובר בטראומה גדולה במיוחד. כל אחד מצליח למצוא את נקודת השבירה שלו בטירונות.* אפילו אם היא נמשכת 14 יום, ומגוחכת לפי כל קנה מידה. זה חלק מהעניין. *נניח, לשבת בדרך לקלפי ולגלות שחבורת בנות בנות 18 לא יודעות מה ההבדל בין כנסת לממשלה, ואז בערב לקבל טלפון מאמא עם תוצאות המדגם, ולפרוץ בבכי בפעם הראשונה והאחרונה בצבא. _________ העלמה עפרונית, וכמה תמונות אחרונות לפתח לאלבום צבא שלה. |
|
||||
|
||||
זה באמת היה עצוב (וצפוי1) כשאריק שרון והליכוד ניצחו, אבל עד כדי כך? 1 תגובה 124443 |
|
||||
|
||||
ההבדל טמון בטבח. וגם באופן כללי, באווירה שבבסיס. התנאים בבסיסי טירונים, לפחות של 02, הם באופן כללי לא משהו. כי הטירונים ממילא באים והולכים עוד לפני שמישהו שם לב. (מה שמעמיד במצב מאד מבאס את הסגל שלהם, למרות שיש מקומות שיש להם חדר אוכל נפרד שמגעיל קצת פחות) בכלל, ככל שיש יותר אנשי קבע בבסיס, ככה הסיכוי שהאוכל שם יהיה יותר טוב, גדול יותר. מצד שני, ככל שהבסיס קטן יותר, שלא להגיד מוצב, הסיכוי שהאוכל יהיה יותר טעים שוב גדל. פעם היו טוענים שככה זה בבסיסים של חיל אוויר, אבל אני לא קונה את זה. (למרות שהאוכל שלהם באירועים הוא עדיין הכי מושקע) __________ העלמה עפרונית, לא ממש זוכרת את האוכל ממחנה 80, כי בקושי נגעה בו. |
|
||||
|
||||
פעם היו טוענים שככה זה בבסיסים של חיל אוויר, אבל אז יצא לי לעשות מילואים בבסיסי מודיעין. חיל אויר זה junk food על ידם. |
|
||||
|
||||
האוכל הכי טוב שאכלתי בצבא היה בסוללת הוק אי שם בדרום הארץ, שני לו היה האוכל בסוללה שלי, ושלישי - בחצרים. |
|
||||
|
||||
יצא לך פעם לאכול בבסיס כלשהו של המודיעין? |
|
||||
|
||||
המ... לא בדיוק. באחד הבסיסים במכלול הענק ליד הרצליה, אבל זה לא היה מה''נחשבים'', אני חושב. |
|
||||
|
||||
באמת תמהתי כמה זמן יעבור עד שתיתן שוב את הקואורדינטות של הבסיס ההוא עם פצצות הקווארק. אם לא קשה לך, תזכיר לי כמה סוללות טילים מגנות עליו ובאיזו שעה מתחלפות המשמרות. |
|
||||
|
||||
לי יצא לאכול במשך כמה חודשים רצופים (וגם אח"כ בעוד די הרבה הזדמנויות) ב"בסיס כלשהו של המודיעין"1, והאוכל היה בסדר, אבל אני לא יכול להגיד שהוא היה הרבה יותר טוב מהאוכל בטירונות חי"ר נניח (אני פשוט לא מספיק זוכר כדי לקבוע). בפעם הבודדת שבה אכלתי בחדר אוכל קצינים בתל-נוף הרבה יותר התרשמתי (גם מההשקעה בצורת ההגשה, וכאלה). אבל האמת שבענייני אוכל, אני, כמו שאומר ג'ואי חקק2, בנאדם פשוט: תן לי שניצל וצ'יפס - וקנית אותי. 1 באותו האיזור שבילינסקי הזכיר. אמנם לא שום דבר "נחשב" במיוחד, אבל בהחלט בסיס כלשהו של המודיעין. 2 מי שלא מכיר, לא הפסיד הרבה. |
|
||||
|
||||
האוכל הכי טוב שאני אכלתי בצבא היה במילואים האחרונים שעשיתי בשומרה. היו שם קוקטיילים! וסטייקים באמצע השבוע.. |
|
||||
|
||||
אצלי זה היה באחד משרותי המילואים הראשונים שלי, בהר עוזיה. היתה זו אחת מן הקשות שבתעסוקות המבצעיות שהיו לי, מכל בחינה, למעט נושא האוכל. מי שבישל לנו היה אחד מחיילי הפלוגה שהיה גם שף ולמרות שאיני אכלן גדול, חיכית לאורך המשמרות הקשות בכיליון פה, שניסה לנחש את הטעם שיחתום את שעות הקור, העייפות והכאבים של הגוף המיטלטל עלי בטש"ית. לאחר אותו שירות מילואים נעצר אדי השף, שגם היה דייל באותו הזמן ונשפט ל5 שנים על הברחת סמים ומאז לאוכל כבר אין את אותו הטעם. |
|
||||
|
||||
האוכל הכי טוב שמצאתי בצבא היה בחטיבה הצפונית של עזה (אבל זה היה לפני עשר שנים). באופן כללי היה ידוע אצלנו שהאוכל בבסיסי מג''ב טוב יותר מבצבא. |
|
||||
|
||||
שירתתי במרחב צפון והייתי מש''קית חינוך, כך שיצא לי לאכול בכל הבסיסים של המרחב. כמו בכל צה''ל - ככל שהבסיס קטן, האוכל משתפר. בבסיס האם היה אוכל מחפיר, בשלוחות יותר טוב, ובבסיס אחד, שהיתה בו יחידה שלנו שחלקה את הבסיס עם יחידות חי''ר מזדמנות, היה משום מה אוכל מכה. כמובן שגם בבסיס האם האוכל היה יותר טוב מבבסיסי טירונות - אני אכלתי בו רוב השירות שלי שם ולא נזקקתי להשלמות שק''ם - אבל לא הייתי מגדירה אותו יותר טוב משל חיל אוויר. |
|
||||
|
||||
גם בבסיס שזוכה לחסותן של הדודות מהאגודה למען החייל האוכל לא רע בכלל, בלשון המעטה. ___________________ ברקת, זוכרת במעומעם שקשוקות, מלאווחים, פנקייקים, מפרום וממולאים שכיכבו בארוחות של סתם יום חול. |
|
||||
|
||||
כי בכל הבסיסים הנ''ל היית אחרי שכבר אכלת בחדר האוכל שבטירונות. אם היית אוכל בהם מיד בגיוס, אולי לא היית מוצא את האוכל טוב כל כך. |
|
||||
|
||||
מכיון שאני מכיר קצת חדרי אוכל בקיבוצים, מנזות אוניברסיטאיות וגם כמה מסעדות פועלים. אני יכולתי לקבוע (גם אז וגם כיום) שהאוכל בחטיבה הצפונית בעזה ובמידה מסוימת גם באוגדה היה משובח בכול קנה מידה. אין ספק שחוית הטירונות השפיעה לטובה על ההערכה אבל לא בצורה שהביא להערכת יתר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |