בתשובה לד''ר בר ביצוע, 14/04/05 15:28
פשע נגד השכל הישר 292878
עוזי ו. • בתשובה לד''ר בר ביצוע יום ה', 14/4/2005, 16:22
זו תאוריה סבירה, אבל היא לא מסבירה למה הזכיון נמשך עשר שנים. אם הפוליטיקאים רוצים להשפיע באמת, הזכיון צריך להיות לתקופה הרבה יותר קצרה.
פשע נגד השכל הישר 293125
ד''ר בר ביצוע • בתשובה לעוזי ו. יום ו', 15/4/2005, 5:39
למה יותר קצרה? לי זאת נשמעת כמו תקופה שרירותית כמו כל תקופה אחרת.
פשע נגד השכל הישר 293132
עוזי ו. • בתשובה לד''ר בר ביצוע יום ו', 15/4/2005, 8:48
גם תשעים ותשע שנים וגם ארבע שנים הן תקופות שרירותיות. אם הדבר היחיד שמנחה את "הפוליטיקאים" הוא "לצבור כח", מה מפריע להם לערוך מכרז פעם בשנה?
פשע נגד השכל הישר 293176
ד''ר בר ביצוע • בתשובה לעוזי ו. יום ו', 15/4/2005, 13:38
ואם זה היה כל שנה. האם לא היית יכול להגיד לי שזה לא מוכיח כלום כי "אף אחד לא מפריע להם לעשות מכרז כל חודשיים"?
פשע נגד השכל הישר 293178
עוזי ו. • בתשובה לד''ר בר ביצוע יום ו', 15/4/2005, 14:06
אתה מאלץ אותי לומר בפירוש שאולי אין בעסק הזה אמיתות מוחלטות‏1.

יש שתי תאוריות מתחרות: או שה"פוליטיקאים" (מין גוף אמורפי כזה, שמידת ההפשטה המיוחסת לו מתחרה רק בזו של "בעלי ההון") רוצים "כח" (בשעה שכל אחד אחר מעדיף "כסף", אבל אין בזה שום סתירה כי הם "פוליטיקאים"); או שמי שקבע את כללי המכרז חושב שהוא פועל בזה לטובת הציבור. מאד יתכן שמדובר בשילוב בין שתי התאוריות, אם רק נסכים שאנשים מסויימים יכולים לשקלל‏2 אינטרסים בלי שתהיה להם "הוכחה" לגבי העדיפות של אחד הפרמטרים.

כעת אפשר ליישם שיטה המכונה בסטטיסטיקה "מירב הנראות". נתחיל מהתאוריה הראשונה: כל כמה זמן צריכים "פוליטיקאים" תאבי "כח" לערוך מכרז? עשר שנים זה הרבה זמן. אולי פעם בארבע? פעם בשנה? אולי כדאי להם לערוך מכרז כל חודשיים, למען הרבות "כח" ו"שליטה" ו"תלות"? האם יש תחומי חיים אחרים שבהם עורכים מכרז כל חודשיים? ואם כל חודשיים אפשר, למה לא כל יום, מיד אחרי מהדורת החדשות?

ולפי התאוריה השניה, אם המטרה העיקרית היא לשקלל‏2 בין האינטרסים של הציבור (שרוצה טלוויזיה מגוונת אך מעניינת ותוכניות מחו"ל אבל על החיים שלנו, והכל בחינם; אבל גם חופש עיסוק וקניין ואפשרות להתבטא), האם היית מצפה למכרז פעם בעשר שנים? פעם ביובל? מכרז לעולמי-עד? עד שיבוא משיח צדקנו בב"א?

לי נראה שמכרז לעשר שנים מסתדר טוב יותר עם התאוריה השניה.

‏1 ואולי יש? קשה לדעת, כי אין בעסק הזה אמיתות מוחלטות.

‏2 סליחה
פשע נגד השכל הישר 293223
ד''ר בר ביצוע • בתשובה לעוזי ו. יום ו', 15/4/2005, 19:12
אתה מוזמן פשוט לקרוא את ההודעה הראשונה שלי. התשובה הייתה לשאלה ''למה מכרז'' ולא ''למה כל עשר שנים'' כך שלא ברור לי מה בדיוק אתה מנסה להפריך.

בהחלט אפשר להגיד דברים כלליים על ה''פוליטיקאים'' בדיוק כפי שאפשר להגיד על ''בעלי ההון''. כל הפוליטיקאים, למשל, שואפים להבחר, לרובם המוחלט לא ממש מזיז להפר את ההבטחות שהם מפזרים במהלך הבחירות (במקומות אחרים קוראים לזה שקרים). באופן כללי, השאיפה להבחר ניתנת להגדרה כשאיפה לכוח (בדיוק כמו שהשאיפה לכסף ניתנת להגדרה כשאיפה לכוח) ובהחלט ניתן לנתח את מעשיהם לאור הידע הזה.
אתה יכול לבחור לראות במעשי הפוליטיקאים תולדה של שיקול דעת מעמיק. אני חושב שזה נאיבי.
פשע נגד השכל הישר 293400
עוזי ו. • בתשובה לד''ר בר ביצוע שבת, 16/4/2005, 23:02
זו לא חוכמה לתפור שאלה נוחה. השאלה היא איזה מודל מסביר את המציאות: יש מכרז לעשר שנים (ולא "יש מכרז").
ברור לי שיש פוליטיקאים שחושבים בעיקר על הכח האישי שהם יכולים לצבור בתפקיד, אבל גם שיש אחרים, שחשוב להם להשפיע בכיוון שנראה להם נכון וראוי. אם "כח" היה המניע היחיד במערכת, הייתי מצפה למכרז לתקופה קצרה בהרבה.
פשע נגד השכל הישר 293452
ד''ר בר ביצוע • בתשובה לעוזי ו. יום א', 17/4/2005, 6:04
אני לא מבין איך אתה יכול לייצר תחזיות כמותיות מהעקרונות. בהתאם לאיך שאתה מסתכל על זה, 10 שנים זה גם הרבה זמן וזה גם מעט זמן ולא ברור לי איך זה עוזר לנו להבין יותר טוב את המציאות. אם זה היה 8.5 שנים היית חושב אחרת?

כאשר נקבעה התקופה (ואני לא ממש בקיא בפרטים) אני מניח שהיו עוד פרמטרים בשיקול, אם המכרז היה לשנה אחת, אף אחד לא היה ניגש אליו תחת הדרישות הנוכחיות משום שזה לא מספיק זמן כדי להצליח לייצר רווחים. האם זה האינטרס הציבורי? לא ממש. זה סתם שיקולים של היתכנות.

"ברור לי שיש פוליטיקאים שחושבים בעיקר על הכח האישי שהם יכולים לצבור בתפקיד, אבל גם שיש אחרים, שחשוב להם להשפיע בכיוון שנראה להם נכון וראוי"

אני לא רואה את ההבדל הגדול.
מנקודת מבטו של האזרח הפשוט. מה ההבדל, נגיד, בין פוליטיקאי "אופורטיוניסטי" כמו אולמרט שרוצה להיות זה שקובע מבלי להתחייב באופן יותר מידי ברור לאיזו אידאולוגיה ופוליטיקאי "אידאולוגי" כמו שאול יהלום שרוצה להיות זה שקובע תוך כדי התחייבות לאיזו אידאולוגיה?
בסופו של דבר שניהם מונעים על ידי הרצון להיות אלו שקובעים. ההבדלים הם, אם בכלל, רק באדרת ה"אידאולוגית" שהם לובשים.
פשע נגד השכל הישר 293568
דובי קננגיסר • בתשובה לד''ר בר ביצוע יום א', 17/4/2005, 17:18
10 שנים הן שתיים וחצי קדנציות - הרבה יותר מתוחלת החיים הפרלמנטריים של חלק גדול מחברי הכנסת (באופן כללי, כשליש מחברי הכנסת בכל כנסת הם חדשים). היית מצפה שאם המטרה היא כוח, חברי הכנסת היו דואגים שבכל קדנציה (או לכל היותר אחת לשתי קדנציות), תהיה להם השפעה כלשהי.

(הדגמה: כשהכנסת העבירה את חוק הבחירה הישירה, רבים מחברי הכנסת חששו מהפגיעה האישית שיפגעו בעקבות שינוי החוק. הפתרון שנמצא: יישום החוק יתבצע לא במערכת הבחירות הקרובה (1992), אלא בזאת שלאחריה (1996)).
פשע נגד השכל הישר 293639
עוזי ו. • בתשובה לד''ר בר ביצוע יום א', 17/4/2005, 19:07
בוודאי שאורך המכרז משפיע על ההתייחסות שלנו. אם המכרז היה לחמשים שנה, גם אז היית חושב שהמטרה שלו היא השגת כח?

מנקודת מבטו של האזרח הפשוט, פוליטיקאי אופורטוניסט הוא אדם מושחת שהגיע בטעות לעמדה של כח, ופוליטיקאי אידאולוגי הוא הנציג שלו בוועדה; לו היה לי זמן, הייתי הולך לייצג את עצמי בכל הועדות האלה, אבל אין לי, אז אני שולח פוליטיקאי לעשות את זה במקומי.
פשע נגד השכל הישר 293369
אורי רדלר • בתשובה לעוזי ו. שבת, 16/4/2005, 18:24
"יש שתי תאוריות מתחרות: או שה"פוליטיקאים" (מין גוף אמורפי כזה, שמידת ההפשטה המיוחסת לו מתחרה רק בזו של "בעלי ההון") רוצים "כח" (בשעה שכל אחד אחר מעדיף "כסף", אבל אין בזה שום סתירה כי הם "פוליטיקאים"); או שמי שקבע את כללי המכרז חושב שהוא פועל בזה לטובת הציבור"

דחליל נאה, ועדיין דחליל.

שיטת הזכיונות (וגם שיטת הרשיונות) פועלת בשיטה המאזנת בין הרצון של הפוליטיקאים (מכרז מתמיד) לרצון של בעלי הזכיונות (לתת להם בלעדיות לנצח).

הפוליטיקאים משתמשים בשני כלים עיקריים כדי לחזק ולשמר את כוחם (וגם להעשיר את עצמם) בתוך המערכת הזו:
* מכרזים ורשיונות: אלו מבטיחים צייתנות ו"שקט תעשייתי" מבחינתם.
* פיקוח: על תכנים ועל ההכנסות וההוצאות של הגורמים הפעילים.

המכרזים והרשיונות הם שוט לטווח ארוך. כל עוד הפעלת הערוץ והבלעדיות בתחומים מסויימים תלויים בפוליטיקאים בטווח זמן כלשהו, מובטחים הציות והכניעות של אנשי התקשורת. אם תעבור בזכרון לאחור, תוכל לראות כי בחמש עשרה השנים האחרונות חווינו מכרזים כאלו ואחרים, לרוב עם אותם שחקנים, מדי פרק זמן לא ארוך (2 מכרזי הערוץ השני, ערוץ 10, ערוץ המוסיקה, הפעלת הכבלים, הפעלת הלוויין, ערוץ החדשות, וכדומה). אם השוט הזה יוסר (לדוגמה, כל אדם יוכל להפעיל ערוץ טלויזיה בלי "אישור" מהממשלה) הרי שהדבר יסכן את עוצמתם וגם הכנסתם של הפוליטיקאים.

הפיקוח הוא הכלי השני, והוא פועל יומיומית ומאפשר לפוליטיקאים להעניש את מי שאינם מצייתים להם במידה נאותה (לדוגמה, כאשר ערוץ 10 הרבה בחשיפות, הרבה הפיקוח על הערוץ בצינזור ובאיסור תוכניות), לתגמל את מי שמבטיחים בידור קל ללא הרהורים אנטי-פוליטיקאיים מיותרים.
פשע נגד השכל הישר 293434
עוזי ו. • בתשובה לאורי רדלר יום א', 17/4/2005, 1:30
יש לנו בעיה קשה: מכרז ופיקוח הם כלים להשגת "ציות וכניעות", אבל אלו בדיוק הדרכים לכפות את האינטרס הציבורי על המשדרים. קיומם של המכרזים אינו עוזר לנו להכריע בין האפשרויות; אורכו של הזכיון נותן רמז לא רע.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות