בתשובה ליוסי גורביץ, 01/03/00 23:53
העיתונות והזכות 2921
עפרה אמנם לא הייתה אשת ציבור, אבל היא כן הייתה שייכת לציבור.
אינני מתכוון לבקר את הזמרת, אך מי שבוחר בקריירה בתחום השוו-ביזנס, בוודאי יודע (ואם לא אז הוא צריך לדעת) שפרטיותו לא תוכל לחזור להיות כבעבר. זה דבר ברור בארה"ב, וזה עדיין לא ברור בישראל, משום מה.
אדם שבחר במקצוע הזה מתפרנס מהציבור. ללא הציבור, אפשר לראות את אותו אדם כמובטל.
ואם הוא מובטל, אז באמת המציאות הקרירה שלנו משאירה אותו כאלמוני, בחייו ובמותו.
לא כך כשמדובר באיש "של" הציבור. איך יתכן שציבור שלם שעקב אחר זמר במשך כל הקריירה שלו, קנה את התקליטים שלו, התייצב להופעות שלו, ראה את הסרטים שלו, האזין לשיריו ברדיו וגם שר אותם בעצמו לעיתים קרובות, מודיעים לו שהזמר החביב עליו הלך לעולמו, ומסרבים גם להסביר לו מדוע? זה לא הגיוני, ולא משנה איך תסתכל על זה. אי אפשר להשאיר ציבור שלם בערפל, לא כשמדובר באדם שמרצונו החופשי החליט להיות האיש "של" הציבור (להבדיל מאיש ציבור).
אני יכול להבין את הסתרת הפרטים כשהזמרת עוד הייתה בחיים. מחלה יכולה לעבור.
אני רק לא מסוגל להבין מה הסיבה לחיסיון המידע לאחר פטירתה. לא מבין!

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים