בתשובה לדובי קננגיסר, 01/03/00 10:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
היא יכלה לתת שירות ציבורי - אבל היא העדיפה שלא לעשות זאת. היא התביישה במחלה, נורא לא נאור, אבל גם לאנשים לא נאורים יש זכויות, והיה צריך לשמור על זכותה לחסיון רפואי. היא לא אשת ציבור, היא לא נבחרה לשום תפקיד, והיא לא חייבת דין וחשבון על מצבה הרפואי לאף אחד. אם היא ראתה במחלה בושה, זה עניינה, ולאף עיתונאי אין זכות לחשוף את מה שהיא ראתה כקלונה. לא היה שום אינטרס ציבורי בפרסום. הייתה רק כניעה ליצר המציצנות הציבורי. שבוע רע לעתונות הישראלית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עפרה אמנם לא הייתה אשת ציבור, אבל היא כן הייתה שייכת לציבור. אינני מתכוון לבקר את הזמרת, אך מי שבוחר בקריירה בתחום השוו-ביזנס, בוודאי יודע (ואם לא אז הוא צריך לדעת) שפרטיותו לא תוכל לחזור להיות כבעבר. זה דבר ברור בארה"ב, וזה עדיין לא ברור בישראל, משום מה. אדם שבחר במקצוע הזה מתפרנס מהציבור. ללא הציבור, אפשר לראות את אותו אדם כמובטל. ואם הוא מובטל, אז באמת המציאות הקרירה שלנו משאירה אותו כאלמוני, בחייו ובמותו. לא כך כשמדובר באיש "של" הציבור. איך יתכן שציבור שלם שעקב אחר זמר במשך כל הקריירה שלו, קנה את התקליטים שלו, התייצב להופעות שלו, ראה את הסרטים שלו, האזין לשיריו ברדיו וגם שר אותם בעצמו לעיתים קרובות, מודיעים לו שהזמר החביב עליו הלך לעולמו, ומסרבים גם להסביר לו מדוע? זה לא הגיוני, ולא משנה איך תסתכל על זה. אי אפשר להשאיר ציבור שלם בערפל, לא כשמדובר באדם שמרצונו החופשי החליט להיות האיש "של" הציבור (להבדיל מאיש ציבור). אני יכול להבין את הסתרת הפרטים כשהזמרת עוד הייתה בחיים. מחלה יכולה לעבור. אני רק לא מסוגל להבין מה הסיבה לחיסיון המידע לאחר פטירתה. לא מבין! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצדק עימך - אך היה עליה לדווח על ההסטוריה של מחלתה לצוות הרפואי שטיפל בה, ואשר לא היה מודע מלכתחילה למחלתה. עלי להזכירך שאף במדינת-מערב צעצוע כישראל מחוייבים הרופאים והצוות המטפל לסודיות רפואית מוחלטת. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ויכוח. ודאי שאסור היה לה לסכן את הצוות הרפואי. אבל העובדה שהצוות הרפואי הועמד בסכנה, אין פירושה שמותה היה לו לפנות לעתונות עם פרטי המחלה. סודיות רפואית לא פגה לאחר המוות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנני מסכים לחלוטין - סודיות רפואית לא פגה גם לאחר המוות, עקרון הנשמר בקפדנות באירופה המערבית. בברכה א. מאן |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |