בתשובה למיקו, 05/04/05 23:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בקשר לתעודת הזהות, כתוב בה במפורש, שהמצב האישי הרשום בה אינו ראיה לנכונותו, כלומר לא ניתן להסתמך על הרישום בתעודת הזהות לשם וידוא רווקות. בפרט, אני רק אחרי יותר משלוש שנות נישואין טרחתי לעדכן את רישום המצב האישי בתעודת הזהות שלי (יחד עם רישום יורש העצר). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עם כמה נשים נוספות הספקת להתחתן בשלוש השנים האלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ניסיתי, אבל יש לי תחושה, שאי שם, במרתפי הרבנות הראשית, יודעים שאני נשוי וגם אם הייתי מביא שני עדים כשרים ומציג את תעודת הזהות שלי שבה היה כתוב במפורש ''רווק'' זה לא היה עוזר לי להנשא שוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם, כשחושבים על זה - לא ברור למה דורשים עדיין הוכחת רווקות מהגבר. הרי חרם דרבנו גרשום פג כבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז כבר מותר לפתוח מכתבים של מישהו אחר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה תמיד היה מותר האדם מהכתבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''נפתח בטעות כדי לקרוא את מה שבפנים...'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי זוג חברים שחותנו כדת משה וישראל ע"י רבה רפורמית. הואיל וטרם היו בקפריסין, הם אמנם נשואים, אך זה לא רשום בשום מקום (חוץ מבכתובה שלהם). תיאורתית, כל אחד מהם היה יכול לגשת לרבנות עם תעודת הזהות שעליה כתוב "רווק/ה". מצד שני, כל אחד מהם היה יכול לגשת לרבנות עם 2 עדים שהיו משקרים עבורו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעת חלק נכבד מהפוסקים, שני העדים שהיו מעידים על רווקות היו מעידים אמת לא רק לגבי הגבר אלא גם לגבי האשה. האמירה ''כדת משה וישראל ע''י רבה רפורמית (או רב רפורמי)'' נסתרת מתוכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמת. הואיל ודי שגבר אומר לאשה "הרי את מקודשת וגו"' בנוכחות 2 עדים, ונותן לה טבעת או שוה פרוטה אחר - אין נזקקים כלל למישהו שינהל את הטכס. היה אפשר לבצעו ללא רב, או לקרוא לשכן ממול. (והא ראיה - סיפורי בני עקיבא הנזכרים לעיל). אי לכך ובהתאם לזאת, רבה רפורמית שוות ערך לכל עורך טכס אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק נכבד מהפוסקים היו מתירים את מקרי בני עקיבא ללא גט שכן ברור שלא היתה להם שום כוונה להנשא. באותו אופן, ברור שאדם שמביא רב רפורמי לערוך טקס חתונה אינו מתכוון להתחתן כדת משה וישראל. ממילא מעשיו אינם אלא הצגה חסרת משמעות. וכך מורים רבים מרבני ארה''ב, וכך נוהגת הרבנות בארץ לפחות במקרים של עגונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי, כל הטקס האמור הוא רק חלק ה''קידוש'', ולא הנישואין עצמם, כלומר, הזוג מאורס, אבל לא נשוי. כעקרון, יכול לעבור פרק זמן של עד שנה בין שני הטקסים, ולטקס הנישואין עצמו כבר דרוש רב (וכתובה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגמרי לא. הנישואין הינם הכנסת הכלה לביתו של החתן, ו/או משהו סמלי שמסמל את העניין. אין שום צורך ברב בשביל הנישואין. והכתובה זה בסה"כ הסכם ממון. אפשר לעשות לבד ואפשר ללכת לעורך דין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, רציתי לשאול משהו: כחלק מהחתונה, ניתנה לי פיסת בד כלשהו שכינויה נשתכח מליבי. הדבר נועד לסמל העברת קניין או משהו כזה (הבד היה של הרב, הוא נתן אותו לעד, והעד העביר אותו אלי). מכיוון שצויין שהבד מציין העברת קניין של ממש, הנחתי שהבד הזה הוא עכשיו שלי והפקדתי אותו אצל אבי כי לא היה לי מה לעשות איתו. מאוחר יותר בערב ניגש אלי הרב בדאגה ושאל איפה הבד, כי הוא צריך אותו גם לחתונה של מחר. אם ה"קניין" ממוחזר מחתונה לחתונה - לשם מה הוא שם? איפה הקניין, אם הכל אחיזת עיניים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי ואבוי, זה נורא! הבד הזה הכיל קלף ברכה סמוי מהרב כדורי. ואתה כנראה איבדת אותו. אם לא תעשה תיקון בדחיפות, ילדיך עלולים להיות כופרים בעיקר, רחמנא ליצלן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא שמת לב, אתה חתמת על חוזה שבו אתה מבטיח לאשתך אי אלו הבטחות כלכליות. למשל במקרה של מוות או גירושין היא זכאית ל 200 שקלים כסף צרוף. גם התחייבת לפרנס אותה אפילו אם תצטרך למכור את המעיל שלך לשם כך. ביהדות לא נהוג להסתפק בחתימה כדי לקיים התחייבויות מעין אלו, אלא נדרש גם מעשה. למשל, כשאתה קונה עגבניות, אין זה מספיק שאתה משלם כסף עבורם אתה נדרש גם להרים את העגבניות ולקחת אותם. כשמדובר על בית אתה יכול למשל לתקוע מסמר כדי להראות שהבית שלך 1. במקרה של החוזה שלך, מה שאתה עשית זה הרמת "סודר" במעשה סמלי שנועד לתת תוקף להתחייבות שלך. למעשה הזה קוראים קניין סודר. יכולת גם להשתמש בכל חפץ אחר. 1 יש בדיחה על אחד שהיה לו אוצר גדול של יין שביעית שהוא היה צריך להפקיר. מכיוון שהוא לא יכול להפקיר אותו בבית שלו ולא רצה להוציא את כל היין לרחוב הוא הזמין כמה חברים והפקיר את הבית. אחד החברים לקח פטיש ומסמר (שאולי הכין מראש) תקע מסמר בקיר וביקש מהבעלים הקודמים של הבית לצאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד שטויות יהודיות. 1 זו בדיחה של ג'וחה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? תוכל להביא מקור? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, זאת הפעם האחרונה שאני מאמין למה שמספרים על ההומור היהודי. כן, את מה שהתרחש שם אני הבנתי. אני לא מבין מה שווה המעשה הסמלי הזה, אם הסודר אינו הופך להיות שלי כחלק מהתהליך, או אם המסמר שאני תוקע אינו שייך לי, או אם העגבניות שהרמתי ולקחתי הם מהדוכן השכן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסודר אכן היה שלך כשהרמת אותו. הרב רגיל שאנשים מבינים את ההליך, ונותנים לו את הסודר במתנה אחרי הטקס - אבל חזקה עליו שהוא הקנה לך את הסודר במתנה גמורה, ולכן מבחינת דיני ממונות אין לו שום תביעה נגדך. אינך צריך להיות הבעלים של המסמר (ממילא הוא אינו שווה פרוטה), אלא רק לעשות כדין מעשה-בעלים בבית; אם תתקע מסמר בבית שאינו שלך ואינו הפקר, פשוט עשית שלא כדין, וכמובן שאינך יכול לקנות כך דבר. עגבניות אתה יכול לגנוב מן הדוכן גם אם לא שילמת עבורן: מטלטלין נקנים במשיכה. כעת תצטרך לשלם גם תשלומי כפל, כך שהעסקה לא משתלמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אממ... הרב הזה רגיל שלא מבינים כלום, כי הוא עוסק באופן קבוע בחתונות של אוכלוסיה חילונית. אם הוא נתן לי אותו במתנה גמורה, זה אומר שהייתי יכול להחליט לשמור אותו ואין דבר שהוא היה יכול לעשות כנגדי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי, זה כל הרעיון של לתת משהו במתנה. (לא כל-כך קשה להשיג סודרים: כל חפץ שווה-פרוטה ימלא את התפקיד בשמחה). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |