בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 04/04/05 16:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הבעיה היא בדיוק בשימוש הנפוץ הזה במילה ''חילוני''. לא מזמן אמר לי מישהו שהוא ''חילוני גמור'', הוא רק לא נוסע בשבת ומקפיד על כשרות, ו...טוב, ברור שהוא צם ביום הכיפורים - זה הרי בכלל לא עניין דתי... |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שבנושא זה כל אדם אחראי להגדרתו את עצמו. אני מגדיר את עצמי כישראלי, ובכך מוותר על ההקשר הדתי הבלתי-רצוי מבחינתי במילה יהודי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה''שיחה'' שתיארתי לא כללה דברים עמוקים כמו זהות. לא צריך להגזים. גם לא ממש התעכבתי על הגותו של אותו ברנש. מאידך גיסא, עניין יום הכיפורים, למשל - מפתיע אותי כל שנה מחדש, כיוון שגם כל מיני אנשים בקליבר קצת יותר רציני משלו, שרוב ימות השנה נוהגים כחילוניים למשעי, נתפסים פתאום בקלקלתם כשהם צמים. טוב, הארכתי בתיאורים. בכל אופן, גם אני כמובן ישראלית. (לא שהתואר הזה ממש ממלא אותי גאווה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אותי התואר 'ישראלי' לא ממלא בגאווה. אני מניח שהסיבות ידועות. אפשר לומר שההגדרה 'ישראלי' באה מתוקף האזרחות הישראלית ודיינו. אם האזרחות תשתנה, גם ההגדרה הזו תשתנה. אגב, יהדות היא דת ובפירוש לא לאום - דת המתבטאת בשמירת תורה ומצוות. רבי סעדיה גאון הוא שטבע את ההגדרה הזו לראשונה, ולכל אורך ההלכה הדבר ניכר ומודגש. לגבי צום יום הכיפורים: מי שמחלל שבת ובמקרה נוהג לצום ביום הכיפורים, הרי הוא ממילא מומר למצווה אחת (שבת), ומכאן, על-פי ההלכה, לתורה כולה. ההלכה היהודית אינה מכירה בחילוניות. אפילו החזון אי"ש, שקבע שהעידנא (=בזמננו) "אין מורידין", ומכאן עפ"י שו"ת 'בנין ציון' מיוחסת לו הפסיקה לגבי 'תינוק שנשבה', עשה זאת משום שחשב שהדבר יתפס כאכזריות, ובמלים אחרות משום שהטבעים השתנו וזה בלתי אפשרי מעשית. חילוניות לא קיימת ביהדות. נשארת השאלה של אזרחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה במקרה יוצא בשאלה? דבריך נשמעים בקיאים מדי לערלי לב מלידה כמוני, למשל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יוצא בשאלה, פשוט הקדשתי שנים ללימוד המקורות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיהודי לאומי אני לא רואה כאן סתירה הכרחית. בעבר הייתה זהות הדוקה (אולי מוחלטת) בין היהדות כדת ובין היהדות כלאום. ואולם, מזה כמה דורות שמתקיים תהליך של הפרדות בין הדת ובין הלאום, וכיום אין זה יוצא דופן שיהודי יהיה אתאיסט ולאומי בו-זמנית, כמוני. המסורת היהודית הלאומית מקורה כמובן בדת, ולכן אין זה מפתיע כלל, ש*אתאיסט* ("חילוני גמור") יבחר שלא לנסוע בשבת, לשמור על כשרות ולצום ביום כיפור מטעמים *לאומיים*, כחלק ממורשתו הלאומית.כשלעצמי, איני רואה בכך שום סתירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוב. הוספת לי עוד פליאה אחת לגבי ההיגיון המנחה את ''המחנה הלאומי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה מה מפליא בהגיון של המחנה הלאומי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהרי לאומיות היא אמונה באל לאום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין אף פעם לא חשבתי על זה ככה. אני חילוני גמור והדבר היחיד שאני עושה שיכול להחשב כפרקטיקה דתית זה הצום ביום כיפור. אני עושה את זה מאז שהמאמן אמר לנו שזה בריא לנקות את הקיבה פעם בשנה, והמזוכיזם הזה של הצום הסתדר יפה עם המזוכיזם הכללי של עיסוק באומנות לחימה. עד אז לא הייתי צם. מצד שני ביום כיפור אני שותה הרבה, ומשתמש בחשמל. ביום כיפור לפני שנתיים ניצלתי את העובדה שהכבישים ריקים לגמרי כדי לרכב קצת בלי לפחד ממכוניות. (וגיליתי שהרבה יותר מפחיד לרכב בת''א והפריפריה כשבמקום מכוניות יש ילדים על סקייטבורד). מיותר לציין שבבית כנסת לא ימצאו אותי, בשום יום בשנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שניסיתי לצום כמה פעמים בחיי (נסיונות כושלים ביותר, יש להודות), אבל זה לא נפל אף פעם ביום הכיפורים. לכופרי כיפורים מסוגי יש נטייה לראות בו יום גרגרני למדי, מטעמים מסורתיים. לעומת זאת, כמעט כל שנה אני מתכננת ללכת לשמוע כל נדרי, שזו תפילה נאה במיוחד, אבל יצא לי לעשות זאת רק פעם אחת, כשידיד הזמין אותו לשמוע אותו מחזן שם (ידיד לא יהודי, דרך אגב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבר טוב שלי שאין בסגנון החיים שלו ולו שמץ של משהו שניתן לראותו כפרקטיקה דתית, היה מסתכל על שנינו באותה תמיהה שבה את התבוננת באותו ברנש. הוא שאל אותי באחד מימי הכיפור לגבי הצום, וניסיתי להסביר לו את העניין עם הבריאות, והבנתי כמה מגוחך זה נשמע כשאמרתי את זה. הוא מצידו גיחך בשקט, ולא הוסיף בעניין. לא חשבתי על זה מאז, אבל התגובה שלך עוררה בי לרגע את התחושה שאין בעצם כזה הבדל מהותי בין ''חילוני גמור אבל לא נוסע בשבת, שומר כשרות וצם ביום כיפור'' לבין ''חילוני גמור אבל צם ביום כיפור''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה היה מפתיע אותו אצלי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כמעט כל שנה אני מתכננת ללכת לשמוע כל נדרי". היי, זה לא אני - זה הוא ! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט כל שבוע אני מתכננת ללכת לשמוע את המיסה של יום א', שהיא עוד יותר יפה (בעיניי). זה גם דבר שיצא לי לממש הרבה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שהשלול הכפול ואני פתחנו בתחרות. זה היה בעיקר דיאלוג ידידותי, לטעמי לפחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה דיאלוג ידידותי עד שהתחלת לקרוא לי בשמות ! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה דווקא דילוג מבראשית ל-''ויקרא במדבר דברים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראי, אני לא מנסה "לשפוט" כאן באופן אובייקטיבי. אני רק מציין שאפילו חילונים כמוני וכמוך נמצאים בנקודה מסויימת על הסקלה החילונית-דתית שאיננה לגמרי בקצה שלה. כלומר יש מי שמסתכל *עלינו* בתמיהה. כמובן שאנחנו לא בהכרח מקבלים את ההנחה שסקלה כזו קיימת, ואם אנחנו מקבלים אותה אנחנו לא בהכרח מקבלים שהיחסיות הזו היא בעלת משמעות ו/או שההבדל ביננו לבין אותו ברנש שפגשת איננו מהותי. סתם אנקדוטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שיש כאן עניין לשיפוט. ובכל מקרה, בוא נסכם שבקריסטמס הבא הולכים למיסה. יש? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |