בתשובה למרטין, 11/03/05 13:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בהמשך לאחת מההערות הקודמות שלך, רוב הג'ודוקא שאני מכיר הם לא האנשים שיסתכלו על מישהו שתוקף אותם בצורה זועמת, אלא פשוט יטיסו אותו לרצפה במהירות של הגשה בטניס מקצועי - כלומר, הם לא חסרי אונים בשום צורה ואני מרחם על מי שינסה להתעסק איתם. חוץ מזה, כדי להיות ג'ודוקא מקצועי מומלץ מבנה גוף רחב וכבד ועורף בהיקף של מגדלי עזריאלי, מה שמייצר באופן טבעי חזות של אחד שלא כדאי להתעסק איתו. זה אולי גם אחד החסרונות באומנות הלחימה הזאת, היא אינה מאפשרת יותר מדי לבעלי מבנה גוף רזה או קטן, כמוני (וזה אחרי שהעברתי כמה שנים באימוני ג'ודו). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זאת בדיוק אחת המגבלות, ומה שעושה את הג'ודו לעמוקה פחות ומגבילה. מבנה גוף רחב בא גם על חשבון זריזות ואטלטיקה, בעוד שבאומנויות הלחימה מהזרח הדגש הוא על גמישות ויכולת תנועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמן האולימפיאדה שעשעתי את עצמי בניסוי מחשבה כזה: הרי כל ענפי הקרב האולימפיים הם "מסורסים" בצורה כזו או אחרת בהשוואה למה שיהיה יעיל בקרב אמיתי, ומסיבה ברורה. וספורטאים ברמה האולימפית הגבוהה חייבים להיות מאוד ממוקדים ומתוכנתים רק למה שמותר לעשות בחוקים הספורטיביים, ומן הסתם צריכים להזניח כל סוג של מהלך ותנועה שאינם חלק ממה שמותר. עכשיו, אם יעשו קרב אמיתי, יעני מכות, בין מתחרים ברמה אולימפית (ובאותה קטגוריית משקל, נניח) בג'ודו, היאבקות, אגרוף וטקוואנדו, מי לוקח? ההשערה שלי היא שהטקוואנדואיסטים: המתאבקים די מחוץ לתחרות (עד שהם יגיעו לאחיזה שלהם הם כבר יחטפו אגרוף או הפלה ברגל או בעיטה). למתאגרף ולג'ודוקא יש כנראה מה להציע ברגע שיגיעו לטווח יד; אבל היד שלהם יותר קצרה מהרגל הארוכה של הטקוואנדואיסט. מה דעתכם? (כן, את כולם יחסל הסייף, ואותו ייקח הקשת, ואותו יקטול הקלע, ואתא הקדוש ברוך הוא, חד גדיא) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה כותב ''יעני מכות'' צריך לזכור שלא מדובר על סיטואציה כמו בסרטים, שכולם פתאום מפנים את האיזור, ונשארים שניים במרכז הבר, מסתובבים זה סביב זה בזהירות תוך ביצוע תנועות פולחניות עם הידיים עד שלפתע פורצת כוריאוגרפיה מרהיבה של מכה-חסימה-בעיטה, עם ליווי פעלולי. מדובר באקט פתאומי, בדרך כלל כשצד אחד בכלל לא מוכן. מקריאה בעיתונים נראה לי שזה שמנצח הוא זה עם הסכין, והמפסיד הוא זה שמחנה את המכונית, או מנסה להפריד בין הכלבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין הענפים האולימפיים? אין ספק שהקלעים לוקחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון להם שיורים בצלחות, לא ליצורים המגושמים שלוקח להם רבע שעה עד שהם נשכבים בפוזיציה הנכונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שאתה הולך לכיוון אחר: מאחר וכל הספורטאים המקצועיים רגילים לפעול במסגרת החוקים הקיימים עד כדי כך שזה ממש אינסטינקטיבי בשבילם, הג'ודוקא המקצוען יהיה מופתע לאללה כאשר, בעודו אוחז בציצית בגדי ומתכנן את האיפון הקל, הוא חוטף את תרגיל איילת ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר את זה למי שעוסק ב-BJJ (וריאציה על ג'יו-ג'יטסו). העיקרון הבסיסי: 90% מהקרבות מגיעים לרצפה. לרוב לא ניתן לעצור תוקף ב"מכה אחת", מכוונת וחזקה ככל שתהיה. על כן נסה ככל היותר להביא את הקרב לרצפה כמה שיותר מהר (שם היריב לא יכול להפעיל מכות ארוכות-טווח) ולמד לשלוט במצב הזה. האחים גרייסי הברזילאיים ובני-טיפוחיהם ניצחו כך פעם אחר פעם לוחמים בכל שיטת קרב אחרת. באשר אלי, למרות שניסיתי פעם "אוריגמי עם אנשים" (אייקידו) למספר חודשים, אמנות הלחימה הטובה ביותר מנסיוני היא ריצה למרחקים קצרים (ומיד אחריה - ריצה למרחקים ארוכים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי תשובה לשאלה שלך, אבל היא הזכירה לי תהייה שתהיתי פעם: לעתים (נדירות) קורה שספורטאי הורג ספורטאי אחר בתחרות; האם ההורג נושא באחריות פלילית כלשהי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ביום ראשון שעבר ד"ר בקי זרלנטס, מרצה לגיאוגרפיה ופעילת איכות סביבה, חטפה מכה מיריבתה, הת'ר שמידט, במהלך קרב אגרוף בעיר דנבר, נפלה, איבדה את הכרתה ו-16 שעות לאחר מכן מתה בבית החולים. הטרגדיה הזאת היא תקדים באגרוף הנשים, כאשר זרלנטס היא האשה הראשונה שמתה מקרב. זה אינו תקדים כלל באגרוף החובבני: רק במדינת קולורדו, היכן שזלרנטס מצאה את מותה, נהרגו 12 אנשים בקרבות אגרוף, האחרון ביניהם ב-2001. " הרוגים כתוצאה מפעילות ספורט מס' הרוגים לכל 100,000 ספורטאים 1. מרוצי סוסים 128 2. צניחה חופשית 123 3. מצנחי רחיפה 55 4. טיפוס הרים 51 5. צלילה 11 6. מרוצי אופנועים 7 7. קולג' פוטבול 3 8. אגרוף 1.3 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעודדות? (לא מוצא את הקישור כרגע) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסוכן בהרבה לנהוג ברכב דו גלגלי בכביש מאשר להיות נהג מרוצים: כ-52 הרוגים ל-100,000 כלי רכב דו"ג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדר"כ זה הפוך לגמרי. בקרבות אחד על אחד אומנויות ה"לפיתה" ("grappling arts") כמו ג'וג'יטסו והאבקות לוקחות את אומנויות הלחימה על הרגליים (נדמה לי שמכנים אותן "striking"). אפשר היה לראות את זה בזמנו באופן די עקבי בתחרויות "no holds barred" שבהן נלחמים אנשים מסגנונות שונים (למרות שהבנתי שכבר מצאו דרכים להתמודד עם השליטה המוחלטת של גרייסי ג'וג'יטסו). ועד כמה שהנסיון המוגבל שלי מלמד על משהו, ככה זה גם עובד אצלי. יש לזה סיבה הגיונית - בקרב שבו שני הצדדים מוכנים ולשניהם רמה טכנית סבירה, קשה מאוד לסיים את הקרב באגרוף אחד, ועוד יותר מזה בבעיטה מרהיבה לראש (כל מה שצריך לעשות הצד המגן זה להחזיק ידיים למעלה). זה פשוט לא עובד חלק כל כך כשהצד השני ערני ומוכן. ובקרב של יותר מעשרים שניות תמיד, אבל תמיד, יורדים לקרקע. למעשה, הלוחם שמנסה להישאר על הרגליים (נאמר קיק-בוקסר) נמצא בנחיתות מתמדת - המצב איננו שוויוני מלכתחילה. קיק-בוקסר הוא חסר אונים לחלוטין על הקרקע (לעומת מתאבק מקצועי). מרגע שהקרב יורד למטה, הוא גמור. זה רק עניין של זמן. לעומת זאת, כאשר הקרב עוד בעמידה, לקיק-בוקסר יש רק יתרון זניח על פני המתאבק, אשר איננו חסר אונים לחלוטין. לוחם קרקע מנוסה עובד לא מעט על איך להגיע לקרקע, ולמען האמת זה לא מסובך כל כך. אם לא אכפת לו איך הוא נופל (בהנחה שהיכולת שלו על הקרקע תספיק על מנת להפוך כל מצב ליתרון בתור זמן קצר) וכל מה שהוא רוצה זה רק להוריד את הקרב למטה במהירות הרבה ביותר, רוב הסיכויים שהוא יצליח - כמעט כל אגרוף או בעיטה של הקיק-בוקסר משאירים אותו חשוף לזינוק על הרגליים או כניסה לקלינצ'ים. אז אולי זה לא יקרה מייד, אבל כל מה שצריך זו טעות אחת, ואז זה נגמר. הניחוש שלי הוא שטקוואנדו מגיע דווקא אחרון. הידיים מהירות יותר וקרובות יותר לראש, ובעיטות גבוהות הן אומנם מרשימות מאוד ויכולות לפעמים לקחת קרב, אבל זה נדיר. כל בעיטה אחרת, אלא אם כן באה בתזמון ממש מדהים, לא רלוונטית יותר מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין! תודה. אם כך, המתאבק או הג'ודוקא? (שוב: המשחק הוא בין ספורטאים אולימפיים, שלא התאמנו יותר מדי בטכניקות תכליתיות יותר.) אני מנחש שהג'ודוקא: יש לו לפחות שתי טכניקות תכליתיות, חניקה ובריח על היד. המתאבק (גם בסגנון חופשי) לא יודע אלא לגלגל את היריב. אוּ, נורא מפחיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם חשבת שטקוואנדו ינצח, כנראה לא ראית ממש את התחרויות. זה ממש מצחיק כל העיטות המוזרות האלה לפנים שמכוונות רק בניחוש לכיוון כללי של יריב. וכל הזמן אני שואל, למה לא לאשכים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, כבר נסוגתי בבושת פנים מהניחוש שלי, אבל בשביל הקטנוניות: בהנחה שלטקוואנדואיסט יש יכולת סבירה בבעיטה לראש ולגב1, אז אם וכאשר הוא ירצה לבעוט דווקא לאשכים, הוא בוודאי ידע לעשות זאת ללא תרגול מיוחד, הלא כך? 1 זה שבקרב אולימפי הוא מרבה להצליח בכך, זה לא אומר: שם הוא מתמודד נגד מי שמומחה בהתחמקות מבעיטות כאלה בדיוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אנחנו לא מניחים הנחות. כנראה שגם הג'ודוקא ידע לתת אגרופים עם מסת שרירים למכביר אם ירצה, אבל אמרנו שהקרב הוא בין אומנויות הלחימה בצורה ה"מסורסת" שלהן. לאבי, בעל חגורה שחורה בקראטה-דו בראשות קאנצ'ו רוני קלוגר, היתה הערה מצחיקה באולימפיאדה האחרונה, על איך שהטייקוואנדואיסטים נראים כמו ניסיון עלוב לריקוד עם רוסי (מה השם של הריקוד ההוא שבו יורדים נמוך ובועטים גבוה?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, בניסוי המחשבה שלי דווקא לא הגבלתי את היריבים לתנועות המותרות בענף שלהם. פשוט הנחתי שהם לא מיומנים במיוחד בתנועות האסורות, בהשוואה למי שזה כן מותר בענף שלו. אם מה שאסור אסור, אז אני אוסר על המתאבקים לעלות בכלל לזירה, מחשש לשלמותם... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האינטואיציה תמיד בעוכרינו. היאבקות היא אחת משתי השיטות שהניבו אלופים בימים הראשונים של "קרבות ללא חוקים" (השניה היא ג'ו ג'יטסו ברזילאי), וגם בימינו נהוג לחשוב שמתאבק זקוק להכי פחות השלמות בתחומים אחרים כדי לעלות לקרב חופשי. האלוף במשקל כבד של הארגון הגדול ביותר בתחום, הUFC, הוא ברוק לסנר- לשעבר מתאבק בקולג' שעזב את ההיאבקות לכמה שנים עבור ה-WWE, ומאז שחזר לענייני הקרב כבש בסערה את הזירה בתוך שנתיים, משאיר מאחוריו גופות מעוותות של אנשים שהתאמנו כל חייהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לציין שהרבה מההצלחה של המתאבקים בMMA וNHB מקורה באתלטיות הבלתי רגילה של המתאבקים, ובמוסר העבודה שלהם. ג'יו-גי'טסו ברזילאי, למשל, היא אומנות לחימה שתפורה למידותיו של האדם הקטן והבלתי אתלטי (באופן יחסי), ואילו היאבקות מבוססת על כוח מתפרץ, זריזות ורפלקסים מהירים. מוסר העבודה של המתאבקים קשור בחלקו לעובדה שהאבקות חובבנית היא אחד מענפי הספורט המרכזיים בארצות הברית, ופירושו של דבר: הכשרה אינטנסיבית שמתחילה ברמת הבית ספר היסודי ומגיעה לשיאה במכללות. לא פעם שמעתי שאימון ממוצע של האבקות בתיכון כולל חזרה על תרגיל פשוט כמו סינגל או דאבל (הורדה של היריב לקרקע באמצעות תפיסת רגל וערעור שיווי המשקל), 500 פעמים ברציפות, עד הגעה לשלמות טכנית. בכל אופן, היתרון הגדול ביותר של מתאבקים בMMA הוא היכולת שלהם לקבוע היכן הקרב מתרחש: בעמידה או בקרקע. ההאבקות היא בראש ובראשונה אומנות ההישארות על הרגליים/שלילת ההישארות על הרגליים מהיריב . זה הספציאליטי של מתאבקים. מהסיבה הזו, באס רוטן ממליץ לכל לוחם MMA מתחיל לבסס את עצמו בהאבקות קודם כל, ולהשלים את האימונים עם סטרייקינג (מואי-טאי ואגרוף) *או* ג'יו ג'יטסו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, קרב רחוב בלי סכינים ובלי אקדחים ? אני בכלל לא בטוח שהלופתים לוקחים. קרב לא נגמר במכה אחת *חוקית*, אבל מה עם מכה *לא חוקית* ? אף אחד פה לא היה מהמר על האגרוף התאילנדי, למשל ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין מצב. גם במכה לא חוקית קשה מאוד לגמור קרב. בפרט לגבי אגרוף תאילנדי, קשה בכלל לדמיין מכות לא חוקיות. באגרוף תאילנדי נלחמים עם כפפות, ככה שכל מיני תפיסות משונות או ניקור עיניים אינם באים בחשבון. בעיטות "לא חוקיות" לא שוות הרבה מבחינה פרקטית. כמעט בלתי אפשרי לפגוע במפשעה אם הצד השני ערני מספיק. מה נשאר? להתקיף כשהיריב עם הגב אליך? איך תגיע למצב כזה? היתרון הרציני של אגרוף תאילנדי הוא בשניות לפני שנופלים לקרקע, אם במקרה המצב הגיע לקלינצ'ים. בשלב הזה מרפק אחד לראש מטווח קצר (אם כי מכה שכזו היא למעשה חוקית לגמרי) באמת יכול לגמור את הקרב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לא הייתי מספיק ברור: קרב רחוב בלי סכינים, בלי אקדחים *ובלי כפפות*. תראה אתה מפשט את זה יותר מדי. אם אומנויות הלפיתה היו אינהרנטית עליונות לאומנות ה striking, כולל במצב לא ספורטיבי, אני חושב שהעובדה הזאת הייתה קצת יותר בולטת למי שעוסקים בתחום. יצא לך לראות תחרויות קיוקושינקאי בינלאומיות בטלויזיה ? אני ראיתי רק כמה פעמים כמה דקות של תחרויות קיוקושינקאי, וזה לא היה דומה אפילו קצת למה שהיה קורה בתחרויות אצלנו. בתחרויות שלנו אם מתמודד אחד היה "מתקפל" ממכה (חוקית) של המתמודד השני - הקרב היה נגמר. ובתחרות בינלאומית, שני מתמודדים שמתאמנים אני מניח הרבה שנים - הקרב נראה כמו שוטוקאן. מתחילים, כעבור עשר שניות אחד מהמתמודדים על הברכיים נאנק מכאבים וחסר נשימה, השופט עוצר את הקרב, ומתחילים שוב...? יש כמה נקודות תורפה בגוף. האשכים זה באמת נקודה לא כ"כ נוחה. קל להגן עליה ועם הכאב שמכה באשכים מייצרת מי שרגיל לכאב של מגע מלא יכול להתמודד. אבל מכה טובה מתחת לצלעות משאירה גם בנאדם בכושר טוב בלי אוויר. אנשים שאני התאמנתי איתם היו ביניהם מהירים ומדוייקים כ"כ שזה היה בלתי נתפס. שבריר שנייה אחד שהיד של היריב לא מעל הצלעות - ובאם. קצת מתחת לצלע התחתונה פנימה ולמעלה ואין לך אוויר. אני מתאר לעצמי שמי שמגיעים לערוץ 5 אפילו יותר מהירים ויותר מדוייקים. הראש זה חתיכת נקודת תורפה גדולה. מי שהתאמן יודע מה קורה כשהיריב שלך מצליח להכניס מכה או בעיטה לראש. אתה מאבד בין רבע לשלושת רבעי שנייה מהחיים שלך, שבסופן אתה במקום קצת שונה, בפוזיציה קצת שונה ולפעמים גם קצת לא בשיווי משקל. גם הבטן היא איזור רגיש. נכון יש אנשים עם בטן מאוד עמידה בצורה בלתי נתפסת. ושוב נכנס העניין של הדיוק המהירות והכוח (בסדר הזה). ושוב צריך לראות כדי להאמין שאין בטן מספיק חזקה כנגד מי שמדוייק מספיק, מהיר מספיק וחזק מספיק. במילים אחרות נגד מי שהתאמן מספיק. כאן גם עבודת רגליים נכנסת לתמונה. עכשיו מה שקורה בתחרויות קיוקושינקאי זה שברגע שצד אחד קצת מועד, כלומר חוטף מכה טובה באיזושהי נקודת תורפה, הצד השני מתפרץ בסדרה לכל הנקודות תורפה האפשריות. ראש-חזה-סרעפת-בטן-באם-באם-באם... נכון מתמודדים לא נופלים ממכה אחת, הם נופלים אחרי החמישית או השישית, או השביעית. אולי יותר, אבל זה לא משנה כי היחידות שחשובות הן הראשונה והשנייה. אחריהן נשאר רק לבחור מספר גדול מ-3, ו-90 קילו של שריר וחמש-עשרה שנה של אימון על הריצפה תוך עשר שניות, נאנק מכאב. עכשיו לפני שאני מהמר על הג'ודוקא שבמשך החמש-עשרה שנה האחרונות לא התאמן בלספוג את הדברים האלה, ולא התאמן בלמצוא את הנקודות תורפה האלה (או ליתר דיוק באיך לא לתת ליריב למצוא אותן), אני רוצה לראות ג'ודוקא באופן סיסטמטי לוקחים מתאמני striking בקרב רחוב נטול חוקים. אני לא שולל את האפשרות שאני טועה, אני פשוט מסרב לקבל את מה שאתה אומר בלי איזו סטטיסטיקה או בעל ניסיון רציני בתחום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שאני באתר של גיקים ענוגים ושברירים למגע, ולפתע מתברר שהתגלגלתי ל''מועדון קרב''. אמא'לה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מראש אני מודה שכל מה שאני כותב כאן לא מתאים אולי למאסטרים באיזו אומנות לחימה שהתאמנו ארבעים שנה באיזה מנזר בתיזיסין ויודעים לסרס יתוש בבעיטה. אני מדבר רק על מה שאני רואה. למען הסדר הטוב, הרקע שלי הוא בערך תשע שנים אגרוף תאילנדי (אם כי זה ברוטו, נטו בקושי שש), ועוד שנתיים בערך באומנויות לפיתה שונות - סמבו, ג'וג'יטסו ברזילאי, והאבקות. אני רואה קרבות זירה בישראל (האחרון ביום שבת שעבר), ואפילו יצא לי לעלות לזירה בעצמי לפני כמה שנים, אם כי מעולם לא הייתי כישרון יוצא דופן. לגבי אגרוף תאילנדי, מהנסיון שלי סוג הקרב הזה מאוד מאוד לא רומנטי. הגודל והכוח לוקחים, ובענק (בהנחה ששני הצדדים מיומנים ברמה סבירה, לא מאסטרים ולא סתם איזה ערס מגודל ברחוב). ראיתי אנשים עם תזמון מצוין, וראיתי מכות שמכריעות קרב (רק ביום שבת האחרון נפל לוחם של דרור מנהריה בנוק-דאון מבעיטה מתוזמנת היטב לבטן, שלושים שניות לתוך הסיבוב הראשון). לא ראיתי את המכות המהירות כברק שגורמות ליריב להתקפל בתוך שבריר שניה - לפחות לא כשהיריב הזה מוכן, בתנועה, ושומר על ידיים למעלה ומרחק הגיוני. אני לא אומר שזה לא קיים, אלא רק שאני לא ראיתי את זה. לא ראיתי קרבות ברבה בינלאומית של קיוקושינקאי משום שזה לא התחום שמעניין אותי, אבל בכל זאת יצא לי לראות כמה קרבות בארץ. לפני חודש למשל, עלה לקרב קיוקושינקאי רן נקש - שם שמוכר כנראה לכל מי שעוסק באיגרוף תאילנדי, ושבזמנו (ואולי גם היום) כלל לא היו לו מתחרים בקטגורית המשקל שלו. מדובר על בן אדם מגודל למדי, מהיר כברק, שעלה יותר מפעם אחת לאליפות העולם באגרוף תאילנדי והגיע לתוצאות. אז נכון, הוא "קרע" את היריב שלו ולא הייתי מתחלף עם המסכן, אבל גם הוא לא הוריד נוקאאוט אחרי עשר שניות. יש את תחרויות ה "no holds barred" (או UFC אם אני זוכר נכון). פעם נהגתי לצפות באופן קבוע. אלו קרבות בהם אין מגנים או כפפות, ומותר הכל מלבד ניקור עיניים או נשיכות. זה היה מאכזב, אבל אין מה לעשות - הגרייסי ג'וג'יטסו שלדעתי היה משעמם בטרוף לקחו קרבות פעם אחרי פעם עם ה guard שלהם, ולא היה כמעט קרב אחד איתם שלא הגיע לקרקע. אולי אומני קיוקושינקאי לא מחשיבים את הזירה הזו ולכן לא הגיעו בהמוניהם (אם כי זה מוזר. זה בפרוש נחשב המקום אליו מגיעים הלוחמים הטובים ביותר), אבל בכל זאת ניתן היה לצפות שאחד מאותם מהירים ומדויקים יגיע ויוריד את גרייסי עם מכה או שתיים מדויקות וכואבות. אולי זה קרה פעם או פעמיים, אבל מבחינה סטטיסטית זה היה זניח. הבנתי שעכשיו זה קצת השתנה, אבל מן הסתם משום שפותחו טכניקות להתמודד ספציפית מול גרייסי, לא משום שהמכות הפכו למהירות או מדויקות יותר. אומנויות הלפיתה פשוט מותאמות יותר לקרב אחד על אחד בזירה. זה לא אומר שהן פרקטיות יותר, להפך. עד כמה שאני יודע (לא מבדיקה רצינית, סתם מסיפורים פה ושם) אומנויות ה "striking" התפתחו עבור לוחמה אמיתית במצבים אמיתיים, בהם אתה בדר"כ לא יכול להוריד את היריב שלך לקרקע ולשחק איתו שתי דקות עד שהוא נכנע, כי אז ארבעת החברים שלו יכסחו לך את הצורה עוד לפני שתספיק לנשום. מכל בחינה פרקטית אמיתית, ברחוב, אני בספק אם אומנויות הלפיתה מהוות כלי יעיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה ושאלה. באגרוף תאילנדי המתמודדים עוטים כפפות. זה הבדל משמעותי לדעתי. אני גם חושב שברגע שהכפפות יורדות, הגודל והמשקל הופכים להיות פחות משמעותיים. הפרשי מסה רציניים תמיד יהוו יתרון משמעותי, אבל עם כפפות היתרון הזה הופך למכריע. האחים גרייסי, הם בעלי רקע אך ורק, או כמעט אך ורק באומנויות לפיתה, או שהם גם מיומנים ב-"striking" ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, גם לי נראה שהכפפות מהוות הבדל משמעותי. למעשה לא כל כך בשל הריכוך של המכה (אגרוף מיד עטויה כפפה שנכנס ללסת מפיל כמו כלום. תפקידה של הכפפה בעיקר למנוע חתכים) כמו בשל האפקט ההגנתי שיש להן. אחת מהטכניקות הבסיסיות באגרוף (תאילנדי) היא לסגור ראש. כשאדם עם יתרון משקל משמעותי נסגר טוב אז קשה מאוד ''להזיז'' לו. בלי כפפות, כל הטכניקה הזו לא שווה כלום - אי אפשר להיסגר בצורה יעילה עם ידיים חשופות, וחייבים לעבוד יותר פתוח. בהתאמה, גם היתרון של המשקל העודף קטן יותר. ''גרייסי'' זו אמנם משפחה, אבל זה כבר פחות או יותר שם של שיטה. עד כמה שאני יודע השיטה הזו כמו ג'וג'יטסו ברזילאי (אני לא בדרגת מיומנות המצדיקה הבחנה בין השיטות, אם בכלל יש כזו) איננה כוללת אגרופים או בעיטות. מול האחים גרייסי עצמם מן הסתם לא בריא להילחם גם בקרב אגרוף, אבל פורמלית זו שיטה של לוחמת קרקע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי קצת להתעדכן בעניין של גרייסי: http://www.gracie.com/style/about.html לא ממש התעמקתי, אבל אני חושב שדיי ברור שגרייסי ג'ו-ג'יטסו וג'ודו לא עומדים באותה קטגוריה בכלל. קודם כל גרייסי ג'ו-ג'יטסו זו שיטה משולבת, ולא שיטת לפיתה בלבד. דבר שני זו אומנות לחימה שהתפתחה מקרבות רחוב, למען קרבות רחוב.http://www.gracie-jiu-jitsu-videos.com/ http://www.gracie-jiu-jitsu-videos.com/history.htm http://nc.roycegracie.tv/royce_gracie/ במילים אחרות לא נראה לי שיש הרבה מה להשליך מגרייסי ג'ו-ג'יטסו לגבי הניסוי המחשתי של ניר. אם באותה קבוצה של ספורטאים שניר תיאר היה עומד מישהו בעל רקע משולב, הייתי מהמר עליו בלי לחשוב אפילו שנייה. אם היה בה מישהו בעל רקע של גרייסי ג'ו-ג'יטסו, הייתי שם עליו הרבה כסף. אם היו שם רק אומנויות לחימה ספורטיביות, הייתי שומר את הכסף שלי להימור בטוח יותר. אולי מקסימום איזו עשירייה קטנה על מגע מלא נגד כל השאר, ככה בשביל הספורט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיהיה ברור: הג'ו ג'יטסו של הגרייסים ושל ברזיל בכלל הוא למעשה ג'ודו, כאשר הם מתמקדים אך ורק בטכניקות הקרקע. אמנם, הם טרחו להוסיף לפיתות שונות, ושקדו על פיתוח עבודת הקרקע. אך אם תצפה בקרב בין 2 מתחרי "קוזן ג'ודו" (ג'ודו קרקע טהור) ובקרב בין 2 מתחרי ג'יו ג'וטסו בסגנון גרייסי, ספק אם תדע הבדל. לפני כמה עשרות שנים, אבי אבות משפחת גרייסי, למד ג'ודו מיפני בשם "מאדה" (בדאן 5 אחז האיש) ובחר לפתח האומנות בכיוון הקרקע. שיהיה ברור: מג'ו ג'יטסו יפני נולד ג'ודו. מהג'ודו נולד הג'ו ג'וטסו הברזילאי. בעניין ההשוואה בין יעילות הג'ודו לג'ו ג'יטסו הברזילאי, יצויין שלפני כ- 50 שנה נערך קרב בין אלוף ג'ודו מיפן לבין הליו גרייסי, אבי המשפחה. אלוף הג'ודו שבר את ידו של הליו ע"י נעילת זרוע. לאחרונה נערכו 2 קרבות בין אלוף עולם בג'ודו לבין רויס גרייסי. בראשון הג'ודוקא ניצח, בשני התוצאה הייתה תיקו. מחכים לשלישי . אבל בכל מקרה, ובאין חולק, אלוף העולם בקרבות חופשיים במשקל כבד הוא הרוסי פדור אמליאננקו, לשעבר אלוף רוסיה בג'ודו. נערכו כבר 2 קרבות בינו לבין המומחה מס' 1 לג'ו ג'יטסו ברזילאי, המכונה "מינוטאורו", בהם הג'ודוקא הרוסי ניצח. האיש שולט בזירה הפתוחה ביד רמה מזה תקופה ארוכה ללא הפסד, מול לוחמי על מכל התחומים. עם כל האמור, אבקש להבהיר דבר פשוט: אי אפשר לגזול ממשפחת גרייסי את האשראי על כך שהוכיחו לעולם אומנויות הלחימה את חשיבות שיטות הלפיתה והאחיזה. הם שינו את כל תפיסת הקפא"פ. אפילו בפורומי אתרי ג'ודו בינ"ל ניתן לאתר דיונים בעניין האפשרות "לתת יותר זמן קרקע" בקרבות. להגנת לוחמי אומנויות ה"striking" חובה לומר, שאלוף הזירה במשקל בינוני הוא לא אחר מאשר הקיקבוקסר הרצחני סילבה וונדרליי, שניצח (אם כי בהחלטת שופטים) אלוף עולם בג'ודו. ודוק: אותו ג'ודוקא ניצח את אלוף ה-k1, הלא היא זירת הקיק בוקס/מואי תאי/קרטה וכל הקשור בקרבות striking. אז מה הסוד של מר סילבה? פשוט: בעבר הוא הפסיד לאחד הילדים של משפ' גרייסי. אז הוא הלך ללמוד את לוחמת הקרקע. מה קיבלנו? לוחם קיק בוקס אכזרי, היודע המלאכה גם על הקרקע. יש לשים לב: ברור שהוא אינו ברמה של לוחמי קרקע מקצוענים. אלא שלהתגונן על הקרקע קל מאשר לתקוף. סילבה הוסיף למכלול כלי הנשק שלו את יכולת ההתגוננות בקרקע (כמובן, הוא לא בונה על תקיפה באמצעות לפיתות). הוא נכנס לזירה מול לוחם מומחה לתורת הנעילות/בריחים/לפיתות שניצח 4 גרייסים (לשניים מהם פרק זרוע בנעילה), ושלח אותו לבי"ח (במו עיניי ראיתי). מסקנות: א. אי אפשר להתמודד בזירה החופשית בלי לדעת לוחמת קרקע. ב. מי שהתמחה באומנות striking- טוב מאוד. רק להוסיף קצת ידע בלפיתות/נעילות. ג. הוויכוח בעניין יעילות הג'ודו אל מול הג'ו ג'יטסו לא יסתיים לעולם; האלמנטים דומים (לפחות בקרקע), כך שתמיד יהיה מישהו מכאן שינצח מישהו משם ולהפך. נ.ב. - ברור לי שיהיו אלה שיאמרו שהקרב השני בין אלוף הג'ודו לרויס גרייסי (הסתיים בתיקו) היה חד צדדי לטובת גרייסי. גם אם כן, על זה ייאמר שבקרב הראשון הג'ודוקא ניצח; על זה יושב שגרייסי לא נכנע... מכלול הטענות של הצדדים רחב מכדי להביאו כאן, מה גם שאין אני סבור כי באמת הצדדים יגיעו לעמק השווה. לכן אני מציע לחכות לקרב השלישי... מקורות: מגזין אומנויות הלחימה "grappling" אתר אומנויות הלחימה "sherdog" אתר אומנויות הלחימה "mmareview" למותר לציין כי האתרים והמגזין הם מהמובילים והיוקרתיים בתחום. הזירות דנן, ה-"ufc", ה-"k1" וה- "pride", הן העשירות, המפורסמות, והמקובלות על כל יודע דבר. הערה נוספת- נשאלה כאן שאלה, האם יש טכניקות הכאה בג'יו גיטסו. יש והגרייסים מלמדים גם להכות. אלא שמדובר בתוספת לא רשמית (לדעתי ספק אם אפשר לקרוא לה מקצועית), לאומנות הלפיתה. בכל מקרה,הצלחת הגרייסים נובעת מכישורי לפיתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על המידע. חבל שלא היית פה כשהדיון עוד היה חי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורן סמדג'ה הראה לי את הדרך להצלחה הוא אלוף האיפונים והנצחלונות המהירים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שהתבלבת ורצית לרשום 'באומנויות לפיתה שונות - חומוס וסמבו, ג'וג'יטסו ברזילאי, והאבקות' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתארגן על אקדח | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני מתאר לעצמי שמי שמגיעים לערוץ 5 אפילו יותר מהירים ויותר מדוייקים" - ברור - רק שים לב למהירות ולדיוק בה הם רוקנו אותו (כמעט) מכל ענף ספורט ששווה לראות והעבירו הכל לחמש פלוס. ונאמר תודה על METV ועל כך שפוטבול לא פופולרי בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, נאמר תודה גדולה ל METV וגם לYES שכבר כוללים אותו בשידורים שלהם ומאפשרים למנוי הנאור את הבחירה בינם לבין HOT. ואם אנחנו כבר במצב רוח חיובי, הבה נצרף תודה קטנה גם ל FOX ול ESPN. וליורוספורט נודה על הסנוקר. ולהורי, כמובן, שהביאוני עד הלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכך שלי אין את הבחירה בין YES לבין HOT (ותודה לרגולטור המבצע מלאכתו נאמנה) אני מסיק שאתה לא מחשיב אותי בתור "המנוי הנאור". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל פוקס שידרו את הסופרבול האחרון בלי *שום* פרסומת אמריקאית. על זה צריך להגיד תודה?! אגב - התודה ל-METV, מהולה בתמיהה על בחירת השידורים המוזרה שלו (כמה משחקים של קליבלנד אפשר לראות, לעזאזל? ולמה לא מתחשבים באוהדי בילס כמוני?) תמיד טוב להכיר עוד אוהדי פוטבול - רק שלא יהיו יותר מדי, אחרת נצטרך להתחיל לשלם עבור ההנאה הזו. חוץ מזה, את פינת הפוטבול בוואלה! אתה מכיר? מאז שברמן האפס עזב היא השתפרה פלאים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזוב בחירת שידורים תמוהה, עד שסוף סוף הם נאותו לשדר משחק של הג'איינטס - במחצית הם עברו לשדר משחק אחר (כנראה בצדק - חוסר עניין ציבורי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משונה שאתה אומר את זה. אחת הסיבות העיקריות להעדפת METV על הארחים היא שהם מראים את הפרסומות האמריקאיות ולא את הפרומואים המעצבנים שחוזרים על עצמם שוב ושוב ברשתות האחרות. כמה פעמים אפשר לראות אותו Play of the Week בלי לטפס על קירות? ביקרתי כמה פעמים בפינת הפוטבול, אבל לא הצלחתי להתחבר ממש לאוירה. פוטבול זה משהו אינטימי מכדי שאוכל לחלק אותו עם אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן יש סימן תמיהה בסוף השורה ההיא | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |