בתשובה למרטין, 14/03/05 0:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אה, בניסוי המחשבה שלי דווקא לא הגבלתי את היריבים לתנועות המותרות בענף שלהם. פשוט הנחתי שהם לא מיומנים במיוחד בתנועות האסורות, בהשוואה למי שזה כן מותר בענף שלו. אם מה שאסור אסור, אז אני אוסר על המתאבקים לעלות בכלל לזירה, מחשש לשלמותם... |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האינטואיציה תמיד בעוכרינו. היאבקות היא אחת משתי השיטות שהניבו אלופים בימים הראשונים של "קרבות ללא חוקים" (השניה היא ג'ו ג'יטסו ברזילאי), וגם בימינו נהוג לחשוב שמתאבק זקוק להכי פחות השלמות בתחומים אחרים כדי לעלות לקרב חופשי. האלוף במשקל כבד של הארגון הגדול ביותר בתחום, הUFC, הוא ברוק לסנר- לשעבר מתאבק בקולג' שעזב את ההיאבקות לכמה שנים עבור ה-WWE, ומאז שחזר לענייני הקרב כבש בסערה את הזירה בתוך שנתיים, משאיר מאחוריו גופות מעוותות של אנשים שהתאמנו כל חייהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לציין שהרבה מההצלחה של המתאבקים בMMA וNHB מקורה באתלטיות הבלתי רגילה של המתאבקים, ובמוסר העבודה שלהם. ג'יו-גי'טסו ברזילאי, למשל, היא אומנות לחימה שתפורה למידותיו של האדם הקטן והבלתי אתלטי (באופן יחסי), ואילו היאבקות מבוססת על כוח מתפרץ, זריזות ורפלקסים מהירים. מוסר העבודה של המתאבקים קשור בחלקו לעובדה שהאבקות חובבנית היא אחד מענפי הספורט המרכזיים בארצות הברית, ופירושו של דבר: הכשרה אינטנסיבית שמתחילה ברמת הבית ספר היסודי ומגיעה לשיאה במכללות. לא פעם שמעתי שאימון ממוצע של האבקות בתיכון כולל חזרה על תרגיל פשוט כמו סינגל או דאבל (הורדה של היריב לקרקע באמצעות תפיסת רגל וערעור שיווי המשקל), 500 פעמים ברציפות, עד הגעה לשלמות טכנית. בכל אופן, היתרון הגדול ביותר של מתאבקים בMMA הוא היכולת שלהם לקבוע היכן הקרב מתרחש: בעמידה או בקרקע. ההאבקות היא בראש ובראשונה אומנות ההישארות על הרגליים/שלילת ההישארות על הרגליים מהיריב . זה הספציאליטי של מתאבקים. מהסיבה הזו, באס רוטן ממליץ לכל לוחם MMA מתחיל לבסס את עצמו בהאבקות קודם כל, ולהשלים את האימונים עם סטרייקינג (מואי-טאי ואגרוף) *או* ג'יו ג'יטסו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |