 |
|
 |
||
|
||||
 |
ישנו דמיון מסויים בין הסכם אוסלו שכלה בעשן ותכנית ההתנתקות שהתחילה בדרכה. אוסלו התחיל בתקופה של שקט ייחסי כאשר אש"ף ישב בטוניס, והאינתיפאדה הראשונה בשטחי יש"ע דוכאה. לחיצת היד של רבין עם "הידיד" על מדשאות הבית הלבן פתחה תקופה שקראתי לה פעם "אבני דומינו נופלות". כמו בטרגדיה יונית הסוף היה צפוי וידוע מראש, ולא הייתה כמעט כל דרך למעט מעשה נועז ואמיץ, שלא היה שום סיכוי שנעשה, שיטרוף את הקלפים המטורפים. ההתחלה הייתה שקט שלפני הסערה שבה נאגר הנשק ונבנו מעבדות הנפץ. אחר כך החלו הפיגועים הנוראים, פיגועי ההתאבדות שכמותם לא ידענו בעבר, כשהפלשתינים מתבוננים במעשינו. אנחנו אמצנו אז את תיאוריית "אויבי השלום", והמשכנו ב"שלום" כאילו אין מלחמה, ותגובת הפלשתינים הייתה הגברה מתמדת של מעשי הטרור עד כמדומני למספר של מאה ויותר קרבנות בשנים שלושה ימים בתקופת פרס. המגמה הזאת נפסקה בסוף תקופת נתניהו כאשר אימץ את הכלל "יתנו יקבלו. לא יתנו לא יקבלו". במאמר "לנתניהו נגמר הקסם" דיון 633 הסברתי את מהות המנגנון. אמנם הערים כבר נמסרו לפלשתינים, אבל נתניהו הסכים לוותר אותם שלושה עשר אחוזים של שטחים ריקים בהסכמי וואי. הוא ויתר אבל לא מסרם והתנה את המסירה באיסוף נשק ומלחמה בטרור. מעשהו של נתניהו לא הותיר ברירה בידי הפלשתינים. הם רצו את שלושה עשר האחוזים והפסיקו את הטרור עד שיקבלום. היה מדובר ב"פטנט" שיעילותו הייתה זמנית בלבד, שכן גם לו נשאר נתניהו בשלטון, בסופו של דבר, היו הפלשתינים מבצעים איזה שהוא "איסוף נשק" שהיה מספיק מבחינת דעת הקהל בעולם להכריח אותנו למסור את השטחים שהתחייבנו להם בוואי, ואחר כך הייתה פורצת האינתיפאדה השנייה. לוח הזמנים הואץ כשהתחלף השלטון וברק אץ רץ לקיים את מה שהובטח בוואי ולהביא את ה"שלום" והדברים ידועים. ישנו דמיון רב בין התקופה שבה אנו מצויים היום, תקופת תחילת תכנית ההתנתקות. האינתיפאדה השניה דוכאה במאמץ רב תוך השקעת סכומי עתק בגדר, חזרה מלאה לערי יהודה ושומרון שאותם עזבנו באוסלו תוך תשלום בקורבנות. הייתי אומר שחיסול יאסין ורנטיסי נתנו מכה מורלית רצינית לפלשתינים, ובניגוד לנבואות השחורות דווקא פעולות החיסול האלה פתחו תקופה של שקט מהארוכות שידענו בשנים האחרונות. ולכן גם תכנית ההתנתקות יצאה לדרכה בתקופה של שקט. לצערי לא למדנו דבר. כמו בתחילת אוסלו גם כיום המנהיגות הפלשתינית "נפלאה" ורק "אוביבי השלום" עושים את הפיגועים, ואנו עומדים לעבור בדיוק את אותו התהליך שעברנו אז. אין שום סיבה שהרעל הזה יפעל היום בצורה שונה מהצורה שפעל אז. אבל בכל זאת יש הבדל, ולצערי הבדל שעושה את מצבנו היום רע יותר. כי כל מהות תכנית ההתנתקות נשענת על "אין עם מי לדבר" ועל חד צדדיות. ולכן אי אפשר להפעיל את הפטנט של נתניהו "יתנו יקבלו. לא יתנו לא יקבלו". הרי בהגדרה אין אנו מצפים לקבל מהם דבר. את הריצה להפוך את רצועת עזה לבסיס טילי ק"ק שירעיש גם את תל אביב אנו עושים באופן "חד צדדי" ללא קשר לפעולותיהם. מתוקף המלכודת שהכנסנו עצמנו אליה אין אנו יכולים אפילו לאיים להפסיק את הנסיגה אם הטרור יימשך. הרי אנו עושים זאת רק לטובת עצמנו . . . |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ברור לחלוטין ל(כמעט) כולם שהנסיגה לא תביא לסוף הפיגועים או ל"מזרח תיכון חדש". תהליך שינוי עמדות הוא מאוד איטי (במיוחד כשמדובר בשני עמים סתומים כמונו וכמו הפלשתינאים, לצערי הרב). את האיטיות של התהליך אתה יכול לראות אצלינו - 16 שנה (מתחילת האינתיפאדה הראשונה) לקח לציבור הישראלי להבין שלא נוכל לשלוט בשטחים - לפלשתינאים יקח אפילו יותר זמן להבין שאם הם יפגעו בנו גם להם לא יהיה טוב. מי שחשב שאחרי שנכריז על הנסיגה יפסקו הפיגועים הוא, לדעתי, עיוור. התהליך של שינוי עמדות הוא גם לא לינארי: באינתיפאדה השניה השמאל כאילו נעלם, ועכשיו כולם מאמצים פתאום את העמדות של "שלום עכשיו". גם אצל הפלשתינאים יש עליות וירידות - אז למה להיות מופתע מהפיגוע? טוב מאוד שאנחנו מפנים את הרצועה: א) הרבה יותר קל להגן על קו הגבול החדש שלא כולל מובלעות ולא מכריח אותנו להגן על אזרחים בשטח לחימה ב) הפלשתינאים, בדיוק כמונו, משנים את העמדות שלהם בהתאם לצד השני. בדיוק כמו שאצלנו יש הרבה יותר תומכים בהתנתקות כשאין פיגועים, גם הפלשתינאים הרבה פחות תומכים בטרור כשיש פחות כיבוש. חוץ מזה, שאין שום קשר בין נסיגה, לבין חיסולים ממוקדים, או סגרים. אי אפשר גם לפנות את ההתנחלויות וגם לעשות חיסולים ממוקדים (או לא ממוקדים)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"גם הפלשתינאים הרבה פחות תומכים בטרור כשיש פחות כיבוש." שקר וכזב, בספטמבר 2000 97% מהפלסטינים ביש"ע חיו תחת שליטת הרשות הפלסטינית ורק 3% תחת שליטת ישראל, פחות "כיבוש" מזה לא היה פה מאז 1948, ובכל זאת הם פתחו במתקפת הטרור הגדולה ביותר בתולדות הסכסוך הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לפלשתינאים יקח אפילו יותר זמן להבין שאם הם יפגעו בנו גם להם לא יהיה טוב." מה בדיוק יגרום להם להבין זאת? לאחר 16 שנות אלימות, האם מצבם יותר טוב או יותר גרוע? האם הם מתקרבים למטרה של חיסול מדינת ישראל או מתרחקים ממנה? "הפלשתינאים הרבה פחות תומכים בטרור כשיש פחות כיבוש." יש לזה איזשהי הוכחה או הסבר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>>>"...הגברה מתמדת של מעשי הטרור עד כמדומני למספר של מאה ויותר קרבנות בשנים שלושה ימים בתקופת פרס". כמדומני, אם תבדוק קצת את העובדות לפני שאתה כותב כל מיני דברים, זה יעזור לך להימנע משגיאות גסות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה כאן שילוב של פליטת קולמוס "ימים" במקום "חודשים" וגם אי דיוק שנבע אכן מהסתמכות על הזיכרון מבלי לבדוק. העובדות הנכונות, אחרי בדיקה, הן שבסוף תקופת פרס בתקופת זמן של כחודש בין 25.2.96פיגוע האוטובוס בירושלים והפיגוע בדיזינגוף סנטר, 4.3.96 נהרגו 60 בני אדם ועשרות רבות נפצעו. העובדות המדוייקות האלה בודאי לא משנות משהו לגבי התמונה שהוצגה בתגובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה אולי לגמרי במקרה היה קשור לאיזה חיסול ממוקד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שחיסול יאסין ורנטיסי היו צריכים להביא להכרעה סופית בויכוח על הקשר בין הפיגועים והחיסולים ותאוריות ''מעגל האלימות'' למיניהן אצל כל אדם הגיוני וישר. כאן חוסלו שני ''מדיניים'' מן הבכירים ביותר והתקשורת הייתה עמוסה בתיאורי הזועה של הנקמה האיומה שתגיע בעקבות החיסולים האלה. והנה הביא הדבר דווקא לתקופת השקט הארוכה ביותר שידענו שנים. התקופה הזאת הסתיימה דווקא כשתכנית ההתנתקות צברה תאוצה, ערפאת ''הרשע'' הלך לעולמו, וה''ידיד'' החדש החל לפעול. והנה יש לנו גם פיגוע בתל אביב אחרי הרבה זמן של שקט בלב המדינה, דווקא אחרי שהקטנו בצורה משמעותית את המעצרים, ומטפלים רק בפצצות מתקתקות ממש. קשה לי להאמין שאת באמת חושבת שלולא חוסל ''המהנדס'' הוא היה פותח בתקופה של הכרת תודה על כך שהשאירו אותו בחיים. אני חושב שההגיון אומר שביחד עם הכח והידע שצבר הפלשתינים היו מצליחים לרצוח אז הרבה יותר יהודים. אבל אם את בכל זאת חושבת כך, אין בידי שום כלי ונימוק נוסף שיוכלו לשכנעך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שאני מאחורייך בכל הנוגע ללעג לתרחישי הזוועה של פוסט יאסין, לא מוצא חן בעיניי המשחק בנתונים שאתה עושה כאן. אחרי חיסול יאסין ורנטיסי עוד היו מספר פיגועים קשים (למשל, הפיגוע הכפול באוטובוסים בבאר שבע והפיגוע בשוק הכרמל בתל אביב). כמובן, לא האפוקליפסה המובטחת, ועדיין. והנה, אתה בוחר להתעלם מזה ולהציג את העניין כאילו עם חיסולם הגיעה "תקופת שקט" שרק עכשיו "הגיעה לסיומה". אז תחליט: אם באמת באה אחרי יאסין ורנטיסי תקופת שקט, זוהי תקופת שקט יחסי, שפירושה מיעוט פיגועים, ואז זה אומר שגם הפיגוע הזה אינו בהכרח מבשר על סוף השקט. אחרת, אנא אל תגיד דברים שאינם נכונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם אני חושב שפעולות חיסול, במיוחד חיסול בכירי טרור (מה שקרוי "מדיניים") אכן תורמת בטווח ארוך להקטנת כמות הפיגועים, ואמנם אני חושב שחיסול יאסין ורנטיסי תרמו לכך גם בטווח הקצר, משום שהכו את ארגוני הטרור בהלם, אבל לא טענתי שתקופת השקט הארוכה (בין חיסול יאסין והפיגוע בבאר שבע עברה חצי שנה !) הייתה תוצאה של חיסולים אלה (1). מה שרציתי בתגובתי האחרונה הוא לסתור את הטענה ההפוכה של האלמנה לפיה חיסולים מגבירים את הטרור בכלל, ושחיסול יחיה עייש הוא שגרם למרחץ הדמים בשלהי תקופת פרס (שחלה באמצע ה"שלום" כשעדיין אינתיפאדה רשמית לא פרצה). במקרה חלה תקופת השקט שהייתה באמת הארוכה שידעהו דווקא אחרי פעולות החיסול הרציניות ביותר, ולכן אי אפשר לייחס את הפיגועים בזמנו של פרס לחיסול ה"מהנדס" כנובעים מהמשוואה חיסולים=פיגועים. (1) אגב, תכנית ההתנתקות החלה לצבור תאוצה הרבה לפני הפיגוע בבאר שבע כך, כך שיכולתי כאילו לומר שזה בגלל זה, אבל לא זו הנקודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טוען שאי אפשר לקבוע שחיסול יאסין הביא לשקט שאחריו כמו שאי אפשר לקבוע שחיסול יחיא עייש הביא לטרור שאחריו. אם כך אז הקשר בין החיסולים שלנו לטרור הפלסטינאי הוא לא ממש ברור, הלא כן? זה קצת סותר את האמירה שלך ש"אני חושב שחיסול יאסין ורנטיסי היו צריכים להביא להכרעה סופית בויכוח על הקשר בין הפיגועים והחיסולים ותאוריות "מעגל האלימות" למיניהן אצל כל אדם הגיוני וישר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסתפק בכך שאומר שאני איני מוצא בדברי שום סתירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר פעולת החיסול עומדת בפני עצמה שלא במסגרת של לחימה כוללת בטרור, פעולת החיסול בהחלט יכולה להגביר בטווח הקצר את הטרור, בכך שהיא מרכזת פעולות שהיו קורות במוקדם או במאוחר לטווח זמן קצר הנדרש לצורך נקמה. לטרוריסטים אין בעייה של יכולת לבצע פיגועים בגלל חיסול בודד (או שניים או חמישה). לעומת זאת, כאשר החיסולים נעשים במסגרת לחימה כוללת בטרור הן אינן מגבירות את הטרור מכיוון שלטרוריסטים אין יכולת לבצע טרור. הנקמה תגיע לאחר שהאסירים ישוחררו והמחסומים יורדו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה עכשיו שבתגובתי הראשונה כתבתי ''הביא הדבר''. כפי שהסברתי עתה הניסוח הזה אינו מתאר במדוייק את כוונתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... , משהו שתסכים איתו: "התקדמות התהליך המדיני אמורה היתה לספק, בדרך כלל, בלם חזק דיו מפני פיגועים נוספים. אבל במקרה כמו שלשום, שבו אין התרעה מודיעינית וכאשר השב"כ הפחית (בהנחיית הממשלה) את היקף המעצרים ואילו חופש התנועה לפלשתינאים הורחב - מתברר שיש כאן הצטברות של גורמים המקלה על האפשרות לשיגור מתאבד ללב תל אביב." והנה משהו עימו אני מסכים (בנוסף לציטוט הקודם): "הדבר מעורר ספקות כבדים באשר לטיב שיקול הדעת של אסד. פחות משבועיים לאחר ההתנקשות בחיי נשיא לבנון לשעבר, רפיק אל-חרירי, כשהראיות על מעורבות סורית ברצח הולכות ומצטברות, דמשק מסתבכת שוב" ... "כשמוסיפים לכך את היוזמה הצרפתית לסילוק כוחות צבא סוריה מלבנון ואת הכעס האמריקאי על המשך החדרת טרוריסטים מגבול סוריה לעיראק - פשוט קשה להבין כיצד מתקבלות ההחלטות בצמרת הסורית. לעתים נראה כאילו אסד מתעקש להציב עצמו במרכז הכוונת האמריקאית." דעתי אגב היא שאסור כרגע לפעול צבאית כנגד סוריה, אלא אם זה יהיה בהסכמת האמריקאים, ובכל מקרה לא נגד הרש"פ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני מחבר את זה להכרזות אירן על המשך הפיתוח הגרעיני, ולהודעה של צ' קוריאה, עולה בי החשש שטילים גרעיניים (מתוצרת פקיסטן, קוריאה, רוסיה או מקור אחר שאינו עולה על דעתי כרגע) כבר מוצבים באירן ובסוריה, ומספקים להן בטחון עצמי ורוח גבית. (לפי הכתבות של רונן ברגמן ב"ידיעות אחרונות", הרוסים הציבו טילים גרעיניים במצרים ב-1973). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו אכן אפשרות, אם כי קלושה, לפי דעתי, שתולה יותר באיכויותיו המנטליות של אסד (תגובה 181527 , תגובה 236934) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אפשרות זו היא קלושה. אסאד אולי פסיכי, אבל יש לו יועצים לא רעים בכלל. ההסבר היותר מתקבל על הדעת הוא שהממשלה שוב מאכילה את התקשורת בלוקשים, הפעם לגבי מעורבות סורית בפיגוע (כדי להסיר את החשד מהרש''פ, וחס וחלילה לא לפגוע בהתנקנקות), והתקשורת גומעת את הלוקש הזה בשקיקה ומבקשת עוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות יועץ מרכזי אחד של אסד, נסראללה, הוא יועץ טוב לעצמו ורע לאסד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שאתה מעלה את הנושא של החיזבאללה. בודאי תזכור שלפני שהג'יהאד האיסלאמי לקח אחריות על הפיגוע, ניסו להדביק אותה על החיזבאללה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עדיין אינו מוכיח כי החשד היה מגמתי. בכל מקרה, חיזבאללה מפעיל כמעט תמיד חברי אירגונים מקומיים (בד''כ אנשי הפתח). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עצם העלאת החשד בטרם ידועים הפרטים מעידה על ''חשוד מועדף'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בYנט גם האשימו בהתחלה את הפתח. אז מה? בכל רגע נתון יש כמות מסויימת של מידע מודיעיני, שעל פיו נותנים את ההערכות הראשוניות. הרבה מההערכות הללו מתבדות לעיתים, פשוט משום שהמידע המודיעיני אינו מלא. זה קצת מצחיק איך שאתה מחפש קונספירציה בכל פינה. לא נמאס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוכחה בבקשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוכחה למה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם גם עיתון הארץ "מחפש קונספירציה בכל פינה"?! "הפניית האצבע לעבר סוריה ו/ או ארגון חיזבאללה כמי שאחראים לפיגוע בתל אביב ביום שישי, או כמי שמנסים לגייס פעילים פלשתינאים לפעולות טרור, מעבירה, בנוחות, את הסכסוך הישראלי-פלשתיני אל מעבר למישור המקומי." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם עפר שלח טען כך ב YNET. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האפשרות הסבירה היא שאבו מאזן ,בהסכמה של שרון , ארגן פיגוע סיבובי דרך סוריה, וזאת על מנת להרויח זמן וכסף ,שיאפשרו לו לשים את היד על הפצצה האיראנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבו מאזן ארגן את רצח חרירי, ובשאר אסאד את הפיגוע בת''א. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברצוני להתייחס להערתך בסוף: "אסור כרגע לפעול צבאית כנגד . . . הרש"פ." דעתך זו מתקשרת למה שכתבתי ב תגובה 283775. בדיוק כמו בתחילת תהליך אוסלו, אנחנו נמצאים היום שוב בתוך אותה שורה של אבני דומינו נופלות. במו ידינו הכנסנו עצמנו שוב לאותה מלכודת שבה הרשות הפלשתינית אינה הטרור אלא זו שצריכה לעשות "מאה אחוז מאמץ". בתוך חוקי המשחק האלה, בודאי שאסור לפעול כנגד אלה שצריכים להגן עלינו מפני הטרור. ועלינו לעבור את כל השלבים: לצפות בהם אוגרים ומפתחים את אמצעי הרצח, לעקור במו ידינו את הפורחים בישובי יש"ע (זה חידוש מבית מדרשו של שרון), ורק אחר כך להגיע לנקודת ההתפוצצות, ולהתחיל הכל מחדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שותף לרוב חששותיך, ואולם הרגשתי היא שרוב קובעי המדיניות כיום (לא כולל למשל את פרס) למדו לקח זה ועירניים לסימניו, כך שניתן יהיה לנצל בחוכמה ובזהירות את הסיכוי הקטנטן שנפתח. שיקול נוסף הוא שיכולת העמידה של ישראל תלויה גם בלכידות העם ובתמיכה החיצונית בה. בשלב זה, הליכה מדודה לקראת עבאס ונכונות להבליג על דברים מסויימים הם חלק מיצירתן של לכידות ותמיכה אלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאבני הדומינו נופלות הן ממשיכות ליפול גם אם למדו לקח, וטענתי היא שאנו כרגע לא לפני אלא תוך כדי הנפילה. נכון שמדובר כרגע רק בתחילת הנפילה אבל כבר עכשיו אין שום דרך לעצרה. המבחן אם הלקח כן או לא נלמד יכול להיעשות רק טרם הנפילה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |