בתשובה לגלעד דנבום, 13/07/01 14:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האמנם סוחרי האומנות הם ה"אשמים" (אני הייתי מעדיף את המילה הפחות טעונה "אחראים")? מוסכם שלא כל אמנות היא מוצר, אולם מי שהופך יצירת אמנות כלשהי (נאמר, השיר האחרון של בריטני ספירס) לסחורה הם שניים: המוכר (האמן היוצר) והקונה ("סוחר האמנות"). וברגע שהיצירה מסתיימת והסחורה מתחילה (רגע עליו מחליט האמן ואף אחד אחר מלבדו), חלים עליה גם הכללים החלים על סחורה (כלומר, אם ספירס חתמה על חוזה המחייב אותה *ליצור* כך וכך שירים עבור חברת-התקליטים, היא הגבילה את החופש האמנותי שלה לחרחר במקום לשיר). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האמנים גם הם אחראים (מקבל את התיקון), אם כי במידה פחותה. הם יותר קורבנות השיטה, שנאלצים לפעול ע''פ המוסכמות שלה בכדי לשרוד בחברה בה הם חיים, אשר גם היא מתפקדת באופן מוחלט ע''פ אותה השיטה. כלומר, שיתוף הפעולה של מרביתם נובע מכורח קיומי יותר מאשר הזדהות עם הערכים המיוצגים בה (בריטני ספירס, לדוגמה, היא יציר השיטה, וע''כ אינה קורבן אלא שותפה, שכן היא מספקת מוצר טהור, שערכו האומנותי אפסי, והוא נבנה מראש כדי להשתלב בשוק הקפיטליסטי החופשי של הסחורות ולמקסם את הרווחים של יוצריו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אני נאלץ לשאול - במה מותר האמן על שאר האדם? מדוע אמן הוא קרבן של השיטה? הוא לא רוצה למסחר את האמנות שלו (כלומר, למכור אותה כמוצר, לא במובן של לרדד אותה) - שלא יהיה אמן *במקצועו*. ישנם מספיק אנשים שיוצרים כתחביב, בעוד שהעיסוק שלהם, הדרך בה הם מרוויחים העסק, הוא משהו אחר. כך יוכלו ליצור מה שבא להם איך שבא להם, ולא יאלצו לחשוש פן יהפוך למוצר. אני תוהה מה האלטרנטיבה שלך - מימון ממשלתי לאמנים, בלי קשר ליצירתם? מעין הסדר של "אמנותו אומנותו", בו יצהיר האמן כי הוא אכן אמן, ויקבל מילגת מחייה מן המדינה? מה יהיו הקריטריונים? אני חושב שבמקרה כזה, אתה תגלה שיש כמויות מכובדות מאוד של אמנים בעיירות פיתוח ובכפרים ערביים, כמו גם בקרב אוכלוסיית מפוטרי ההיי-טק... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |