בתשובה לראובן, 24/01/05 17:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ודאי שאני מסכים. אלא שגם אותו עמית מהעולם השלישי עושה כמיטב יכולתו להרוס את מה שניתן להריסה, רק שאמצעיו פחותים. אותה ''הרמוניה עם הטבע'' היא מיתוס שאיו לו שום ביסוס, ודוגמאות שמפריכות אותו יש בשפע. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא למה אתה קורא "הרמוניה עם הטבע". אני אגיד לך למה אני התכוונתי. הניסיון היחיד שלי עם מדינות לא מערביות (בחו"ל, לפחות) הוא בתת-יבשת ההודית, ולכן אדבר עליה. א. במערב אוהבים לשלוט ולבקר כמה שיותר. יש לך עצים בעציץ, גנים ציבוריים מכוסחי דשא ופארקים לאומיים מגודרים ומתוחזקים ע"י המדינה. חיות תמצא בגן חיות או בחוות מתועשות. אם יש לך נמר איפשהו אז יש לו שם, שם משפחה ותכנית קבועה בערוץ 1. ב. בהודו גדלים לך עצים ושיחים ועשבים איפה שהם יכולים. בגינות ציבוריות, בחצרות אחוריות, ברחוב, על הקיר, על הגג. ברחוב מסתובבות פרות, עיזים, תרנגולות, כלבים, חזירים, נחשים, קופים, ופעם ראיתי חיה שלא הצלחתי לזהות מלחכת קליפות תפוז בהנאה ליד דוכן מיצים. אם יש נחש מסוכן אז הורגים אותו או מסלקים אותו או מתעלמים ממנו. אם עץ חוסם את הדרך אז סוללים מסביבו. בעיניי זו הכוונה בהרמוניה עם הטבע. ג. זה נכון שעמיתינו במזרח הולכים ונהיים כמונו ביחס שלהם לטבע (יש להם עוד דרך ארוכה). אבל זאת השפעה מערבית מובהקת. אפשר להתווכח על אם זה חיובי או לא, אבל זה נראה שבכל מקרה חוסר הרמוניה עם הטבע (לפי ההגדרה שלעיל) היא אופיינית למערב. לא? (אני מצטער שאני כותב מגילה בדיון שעד עכשיו התנהל בתגובות קצרות ואלגנטיות. אני אשתדל שזה לא יישנה :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. התאור שלך נשמע לי יותר כמו הזנחה ולכלוך מאשר הרמוניה. כמה טיגריסים עוד חיים בהודו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שכאן זה היה נתפס כלכלוך והזנחה. אבל מהו לכלוך, בעצם? אני לא יודע על טיגריסים, אבל חיות אחרות יש הרבה יותר מאשר במערב, ולא בכלובים או מכלאות. לא הבעתי שיפוט ערכי, רק נראה לי שזה עונה יפה על ההגדרה של הרמוניה עם הטבע כאשר טבע = מחוץ לשליטת האדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, וגם הסנאים עושים כמיטב יכולתם להרוס וכולי רק שאמצעיהם פחותים. זאת בדיוק המשמעות ( לדעתי) של ''הרמוניה עם הטבע'' - שאתה לא הורס בקצב גבוה ממש שניתן לשחזר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרא האציל הרס לא פעם ולא פעמיים דברים שאינם ניתנים לשחזור. לפני שהאדם המערבי השמיד את הדודו במאוריציוס, עשו את זה המאורים למואה בניו-זילנד (החשבון יושב עימם, כשהלבנים עשו את זה *להם*, כנראה באותה מידה של התלהבות). "הרמוניה" היא מושג עם קונוטציות ברורות, ובמקרה שלנו היא מבטאת מיתוס לא מבוסס. אתה מכיר את הסיפור על הצ'יף האינדיאני סיאטל והמכתב שהוא כתב (כביכול) לנשיא פרנקלין פירס? נדמה לי שהוא מוזכר גם אי שם ב"שימפנזה השלישית", לא? הנה לינק בעניינו של הצ'יף שוחר הסביבה: http://www.wildsnow.com/articles/chief_seattle/chief... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שעוד לא היגעתי לפרק ההוא אני לא מתרגש לא מנאום הצ'יפ ולא מהאיקונוקלסטים. אם המילה ''הרמוניה'' מעצבנת אותך, אתה מוזמן להחליף אותה במשהו אחר. אני חושב שכלל אצבע פשוט הוא יותר טכנולוגיה-טביעת רגל אקולוגית גדולה יותר. מכיוון שהיו פחות מאורים ולא היו להם ג'יפים, יכולת ההרס שלהם היתה מוגבלת, לפחות גיאוגרפית. ההשמדה של הדודו היא אולי אסון אקולוגי, אבל הוא קטן יותר ומוגבל לעומת אסונות אקולוגיים אחרים. אנחנו לא יכולים להתנחם ב ''אבל תמיד היינו כאלה אבל עד היום זה לא היה מורגש''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם כל מה שאמרת בנושא זה. מה משפריע לי (אבל לא ממש מעצבן אותי) הוא התפיסה הרומנטית שיש לאחדים מאיתנו בקשר לחיים האידיליים של האדם הפרימיטיבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |