 |
עידו (ויסלחו לי שאר הקוראים על הנימה האישית), לא כל האמנים בעולם הם ספייס גירלז (למעשה, עכשיו שהלהקה התפרקה, אף אחד מהאמנים בעולם אינו ספייס גירלז, ואימרו אמן). יוצרים כמו הסמאשינג פאמפקינז או ניין אינץ' ניילז יוצרים אלבומים סביב נושא או רעיון או הרגשה מסויימת. לסדר השירים באלבום גם כן יש משמעות וחשיבות (וראה את מאמרו המצויין של ירדן ניר ממזמן מזמן על המעבר מתקליטי ויניל לדיסקים). לדרוש מיוצרים להתרכז ביצירת יצירות בודדות, קצרות, קליטות ופופולריות יהיה מכת מוות ליוצרים האיכותיים באמת (וואו, הנה מלה מההיסטוריה החשוכה שלי - איכותיים...). אתרי האינטרנט שאתה מתאר יאבדו חלק גדול מהקהל, בדיוק כמו כל אתר. רק לשם הדגמה - גדי סוקניק, שזכה לכ-25 אחוזי רייטינג בערוץ 2, זוכה כעת לשברירי אחוז כעורך של אתר החדשות של נטקינג. בהתמחות הספציפית של אתרי השיווק שאתה מתאר למעלה גלומה הסתגרות של קהילות מוזיקליות בתוך תחומים קטנים ובלתי משתנים. הרעיון שלך הוא לא פחות המאפוקליפסה של המוזיקה הטובה, ואחרית הימים של מוזיקת הזבל - מוזיקה של שמע וזרוק.
מה גם שאין לי שום אמון באינטרנט, אבל זה אני אישית, והנה אני שוב יורק אל הבאר שאני כותב בה...
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש