בתשובה לעוזי ו., 06/12/04 12:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בינתיים, לאחר ששכחה תרועת הפסטיבלים, הודיעה מצרים שאין היא מתכוונת להחזיר את שגרירה לישראל. במקביל, לאחר שמרגמות ה60 מ"מ התגלו כבעלות רמות דיוק ונזק נמוכות, החלה היא לאחרונה להעביר לפלשתינים מרגמות משופרות בקוטר 90 ו100 מ"מ. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עוד בנושא מצרים, ב"הלוחם", בטאון ארגון נכי צה"ל, גיליון דצמבר 2004, מתוך ראיון עם ראש וועדת חוץ ובטחון, הפרנואיד יובל שטייניץ: "פקטור שני [לחצייתו את הקווים הפוליטיים (אפ')] היה התנהגות מצרים. מצרים היא מדינת המפתח בצד הערבי, היא לכאורה היתה השושבינה של הסכמי אוסלו, ואחרי שנה היה ברור, לי לפחות, שמצרים רואה את זה לא כהזדמנות לשלום, אלא כהזדמנות להחלשת ישראל. ההתעצמות הצבאית המצרית רק הלכה והתגברה. ההוצאות המצריות על צבא, על רכש של מערכות נשק, דווקא באמצע שנות ה-90, הלכו ועלו. דווקא כשהאזור, לכאורה, התקדם לשלום. התרגילים המצריים התחילו יותר ויותר לעשות סימולציה של עימות מול ישראל. ההסתה האנטי ישראלית והאנטישמית במצרים רק עלתה מאז הסכמי אוסלו. פתאום היה לי ברור שמצרים רואה את כל ההסכם הזה כעוד מהלך, שמטרתו להחליש את ישראל ולשנות את מאזן הכוחות כנגדה. ... ארבע שנים אנחנו מתלוננים והכמויות ממשיכות לזרום. עכשיו אני רוצה שתבין באיזה כמויות מדובר. ראש השב"כ, בעדות בפני ועדת חוץ וביטחון, שחרר לפרסום את הנתונים הבאים: ב14 החודשים שקדמו לדיווח, עברו ממצרים לתוך ישראל, או לעזה, 5000 רובים, כ1000 טילים נגד טנקים ופגזי מרגמה, ועשרות טונות של חומרי נפץ. עכשיו, תיקח רק את הרובים. 5,000 רובים זה לא תיק צד. זה קונטיינרים מלאים רובים. זה טנדרים. זה שיירות של עשרות טנדרים עמוסים ברובים". נכון לעכשיו המציאות מדברת בעד עצמה וצריך להסתכל למציאות בעיניים. צריך להסתכל על ההתעצמות הצבאית המצרית, על התרגילים הגדולים שהצבא המצרי עורך, ועל העובדות המצערת שכל זה מופנה, דוקטרינרית ואינדוקטרינרית, לקראת אפשרות של עימות עם ישראל." שאלה: "אני מבין אותך נכון? אתה טוען כי מצרים מתכוננת למלחמה נגד ישראל?" תשובה: "אני מאוד מקווה שהדברים ישתנו, אבל כרגע, ואני לא חושב שאני פרנואידי, העובדות בשטח מובילות למסקנה הזאת". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אבו-מאזן מתגונן מפני הביקורת המופנית נגדו, לאחר שהתבטא בזכות הפסקת ירי הטילים על שדרות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
<השלם כאן תגובה בלבניסטית המסבירה שתגובה שכזו היא כלי מצוין כשהיא מופנית לקהל פלסטיני (כמו כל טיעוני "זה נוגד את האינטרס הפלסטיני" שבהם משתמשים בכירים מסוימים כאשר הם באים להצדיק מדוע יש להפסיק את הפעולות האלימות) - לכל אמירה של פוליטיקאי יש קהל יעד, והוא מעצב אותה לפיו> | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שדרוש בלבניזם כדי לטעון זאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
<השמט את המלה "בלבניסטית" מהתגובה הקודמת שלי, אם בא לך> | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לו שני קהלי יעד: הפלסטינים, והישראלים שתמיד יודעים להסביר כל אמירה לא נעימה. (את הישראלים שלא יודעים הוא משאיר מחוץ לקהל היעד שלו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
<החזר את בלבן לרגע> אבל לאמירה הזו יש מטרה מעשית ברורה. היא אמירה *נגד* ירי הרקטות הקסאם, ועל כן קהל היעד שלה הוא הפלסטינים והיא באה כדי להצדיק דעה לא פופולרית בפני הפלסטינים, לא בפני הישראלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אבו מאזן אומר להפסיק את ירי הקאסמים, אז המטרה שלו היא להפסיק את ירי הקאסמים? איזה מין בלבניסט אתה? הרי ברור שהמטרה שלו היא לחזק את אחד המועמדים האחרים בשביל שאחרי הבחירות הוא יוכל לומר לבוש שהוא לא יכול לוותר בגלל שאין לו תמיכה כל כך גדולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מחמוד עבאס אמר שהקסאמים פוגעים באינטרסים הפלסטינים, אז כן, המטרה שלו, לדעתי, היא להפסיק את הירי, כי הוא משתמש בטיעון שמיועד לרצות את קהל היעד (הפלסטיני) - ''הירי פוגע באינטרס הפלסטיני''. אם מחמוד עבאס היה אומר אמירות שהייתי מפרש אותן ככאלו שנועדו להחליש את עצמו (למשל, מביע תמיכה בישראל, או תמיכה במדיניות החיסולים) מול קהל היעד, אז הייתי שוקל לומר שהוא מחזק את המועמדים האחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שהאמירה הזו היא נגד ירי רקטות (כי הן לא פוגעות), היא גם בעד פיתוח ושימוש באמצעים שכן פוגעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציטוט (כפי ששלפתי אותו מכתבה ב-Ynet) לגבי הרקטות: "מעשים שאינם מועילים וגורמים נזק לעם הפלסטיני ולאינטרס הפלסטיני". כשאני מצרף את זה לאמירות של מחמוד עבאס על הצורך לעבור לאינתיפדה עממית (הפגנות) במקום אינתיפדה חמושה, המסקנה שלי היא די ברורה. אני לא יודע מה לומר עוד בנושא כרגע, אז זכות התגובה האחרונה בדיאלוג מועברת אליך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו הוא גם כינה את ישראל ''האויב הציוני''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז? ישראל היא ציונית, ויחסית לפלסטינים היא אויב. לא הייתי נותן לו צל"ש על האבחנה הסוציופוליטית, אבל גם אין צורך בפאניקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסה לדמיין איזו מהומה היתה מתעוררת אם שרון או פרס היו משתמשים בביטוי ''האויב הפלשתיני'' (לא סתם ''הטרור). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להכיר בהם כשווים מספיק להיות אויבינו (וואסאלים בלאי, לכל היותר), ואילו הם כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אריק שרון ואחרים השתמשו נגד ערפאת בביטויים יותר קשים מהמילה "אויב". עם אויב נלחמים ועושים שלום. האויבים הם בני אדם. את מי שמכנים "טרוריסט" -מוציאים מאפשרות של דו שיח ומכלל בני האדם הרגילים. טרור וטרוריזם הוא מושג שנוזל לתחום הדמוני. זו הסיבה שבמרכז הליכוד המפורסם-מרכז המיקרופונים- העמיד שרון בדרך הדמגוגית הבוטה ביותר את שמיר מצד אחד ואת המלחמה בטרור מצד שני. החולף מול הנצחי. המלחמה בטרור היא מלחמה במושג כמעט מתפיסי. אם הוא היה אומר: מלחמה נגד הטרוריסטים, היה לדבריו מובן אחר. במושג "טרור" כפי שאריק שרון השתמש בו, לא קיים כמעט יסוד הזמן. הטרור היה מתחילת הציונות וימשך הרבה מעבר לחיינו והוא חלק מהגורל היהודי . שרון לא אמר את הדברים האלו ממש, אך זה מה שנשטף אל תוך ראשי הציבור כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, באמת, זו התממות. מדובר בביטוי מוכר בעולם הערבי שמטרתו היא, ראשית כל, לשלול מישראל את זכות הקיום (ולכן ''ציוני'' ולא ''ישראלי'' או אפילו ''יהודי''). באבחת ביטוי אחד, אבו מאזן הצהיר כי הוא אינו מכיר בקיומה של מדינת ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, כבר הכיר במקורות אחרים (אני חושב). הביטוי לא שולל את קיום ישראל ולא את זכותה להתקיים, הוא פשוט לא מכיר בה אקטיבית בתוך טיעון שממילא אינו רלבנטי לעניין. לכן, לכל היותר, הוא מראה נאמנות לארצו ורוח-לחימה. ישר-כוח, מבחינתי. אם היה אומר ''ישראל מבחינתי אינה קיימת'', או-אז היית רואה אותי מעדכן את הכתובת בשלישות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל שהמטרה שאתה מצייר קטנה יותר, יותר קשה לפגוע. למשל, עדיף לך להצהיר שתעדכן את הכתובת בשלישות רק אם הוא יכריז "ישראל מבחינתי אינה קיימת" בעמידה על רגל אחת, תוך הצדעה במועל יד ימין וסריגת כפיה ביד שמאל - אבל בין השעות 2 ל- 4 באיזשהו יום רביעי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי אומר שאבו-מאזן שולל את קיומה של מדינת ישראל. הראתי מדוע איני סבור כך. קודם לכן אמרתי שאיני רואה חידוש גדול בשימוש במונח ''האויב הציוני'', ועכשיו הסברתי גם למה. זה לא עניין של מטרה קטנה או גדולה, זה עניין של משמעות אחרת. ''אויב ציוני'' אולי נשמע צבאי (שזה הרעיון) אבל לא גורר משמעות חדשה, הצהרתית או אופרטיבית, בניגוד לקריאה להפסיק את הירי למשל. אבו-מאזן יכול מחר בבוקר לומר ''אני בעד הידברות עם ישראל'' או ''אני בעד הידברות עם האויב הציוני'' לבחירתו, ולא להשמע מצחיק, כי הוא לא אמר שום דבר סותר עד-כה. אבל הוא לא יכול לומר ''אני בעד המשך ירי קסאם'' בלי לגרור רענון קל של המפה הפוליטית הפלסטינית ושל תוכניות המגירה הטקטיות של חה''א. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביינתים, כמו ערן ויהונתן, אני רוצה להאמין שהדברים מיועדים לאוזניים פלשתיניות ביחוד לנוכח הבחירות המתקרבות. הוא לא ימצא שם בני ברית לטיעונים מוסריים, גם אם אלו היו מניעיו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |