בתשובה לעוזי ו., 04/01/05 12:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הציטוט (כפי ששלפתי אותו מכתבה ב-Ynet) לגבי הרקטות: "מעשים שאינם מועילים וגורמים נזק לעם הפלסטיני ולאינטרס הפלסטיני". כשאני מצרף את זה לאמירות של מחמוד עבאס על הצורך לעבור לאינתיפדה עממית (הפגנות) במקום אינתיפדה חמושה, המסקנה שלי היא די ברורה. אני לא יודע מה לומר עוד בנושא כרגע, אז זכות התגובה האחרונה בדיאלוג מועברת אליך. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו הוא גם כינה את ישראל ''האויב הציוני''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז? ישראל היא ציונית, ויחסית לפלסטינים היא אויב. לא הייתי נותן לו צל"ש על האבחנה הסוציופוליטית, אבל גם אין צורך בפאניקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסה לדמיין איזו מהומה היתה מתעוררת אם שרון או פרס היו משתמשים בביטוי ''האויב הפלשתיני'' (לא סתם ''הטרור). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להכיר בהם כשווים מספיק להיות אויבינו (וואסאלים בלאי, לכל היותר), ואילו הם כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אריק שרון ואחרים השתמשו נגד ערפאת בביטויים יותר קשים מהמילה "אויב". עם אויב נלחמים ועושים שלום. האויבים הם בני אדם. את מי שמכנים "טרוריסט" -מוציאים מאפשרות של דו שיח ומכלל בני האדם הרגילים. טרור וטרוריזם הוא מושג שנוזל לתחום הדמוני. זו הסיבה שבמרכז הליכוד המפורסם-מרכז המיקרופונים- העמיד שרון בדרך הדמגוגית הבוטה ביותר את שמיר מצד אחד ואת המלחמה בטרור מצד שני. החולף מול הנצחי. המלחמה בטרור היא מלחמה במושג כמעט מתפיסי. אם הוא היה אומר: מלחמה נגד הטרוריסטים, היה לדבריו מובן אחר. במושג "טרור" כפי שאריק שרון השתמש בו, לא קיים כמעט יסוד הזמן. הטרור היה מתחילת הציונות וימשך הרבה מעבר לחיינו והוא חלק מהגורל היהודי . שרון לא אמר את הדברים האלו ממש, אך זה מה שנשטף אל תוך ראשי הציבור כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, באמת, זו התממות. מדובר בביטוי מוכר בעולם הערבי שמטרתו היא, ראשית כל, לשלול מישראל את זכות הקיום (ולכן ''ציוני'' ולא ''ישראלי'' או אפילו ''יהודי''). באבחת ביטוי אחד, אבו מאזן הצהיר כי הוא אינו מכיר בקיומה של מדינת ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, כבר הכיר במקורות אחרים (אני חושב). הביטוי לא שולל את קיום ישראל ולא את זכותה להתקיים, הוא פשוט לא מכיר בה אקטיבית בתוך טיעון שממילא אינו רלבנטי לעניין. לכן, לכל היותר, הוא מראה נאמנות לארצו ורוח-לחימה. ישר-כוח, מבחינתי. אם היה אומר ''ישראל מבחינתי אינה קיימת'', או-אז היית רואה אותי מעדכן את הכתובת בשלישות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל שהמטרה שאתה מצייר קטנה יותר, יותר קשה לפגוע. למשל, עדיף לך להצהיר שתעדכן את הכתובת בשלישות רק אם הוא יכריז "ישראל מבחינתי אינה קיימת" בעמידה על רגל אחת, תוך הצדעה במועל יד ימין וסריגת כפיה ביד שמאל - אבל בין השעות 2 ל- 4 באיזשהו יום רביעי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי אומר שאבו-מאזן שולל את קיומה של מדינת ישראל. הראתי מדוע איני סבור כך. קודם לכן אמרתי שאיני רואה חידוש גדול בשימוש במונח ''האויב הציוני'', ועכשיו הסברתי גם למה. זה לא עניין של מטרה קטנה או גדולה, זה עניין של משמעות אחרת. ''אויב ציוני'' אולי נשמע צבאי (שזה הרעיון) אבל לא גורר משמעות חדשה, הצהרתית או אופרטיבית, בניגוד לקריאה להפסיק את הירי למשל. אבו-מאזן יכול מחר בבוקר לומר ''אני בעד הידברות עם ישראל'' או ''אני בעד הידברות עם האויב הציוני'' לבחירתו, ולא להשמע מצחיק, כי הוא לא אמר שום דבר סותר עד-כה. אבל הוא לא יכול לומר ''אני בעד המשך ירי קסאם'' בלי לגרור רענון קל של המפה הפוליטית הפלסטינית ושל תוכניות המגירה הטקטיות של חה''א. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |