 |
|
 |
||
|
||||
 |
פקיד עיקולים בבנק, בקר גבולות, רב"ט PC (רב"ט כאן במשקל בעלי-מלאכה, כלומר עושה Reboot כשצריך), חוקר שוק ואיש קשר לקהילה בחברת סטארט-אפ כושלת אך מצליחה, מתכנת. זה חמש, נכון? לא כולל פעולות התנדבותיות או שאינן כרוכות בתמורה כספית. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אה, וגם עוזר לטכנאי שיחזור נתונים ואדמיניסטרטור רשת ולינוקס, באיזה קיץ אחד מלא חטאים ב-1996. אני חושב שכבר עברתי את ה 1-2 שהתחייבתי להם בסקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר סיפורים מהעבודה כפקיד עיקולים בבנק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במרכז הכרמל היה פעם (עדיין יש?) קפה מסעדה בשם "הבנק". שם יש "פקיד עיכולים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין יותר מדי מה לספר, האמת. בא בבוקר, קפה נס עם הרבה חלב, לוקח ערימה ע-נ-ק-י-ת של טפסים ורודים מהוצל"פ, קוצץ את השוליים הנתלשים עם גיליוטינה, פותח אותם, עובר עליהם אחד-אחד ומקליד את מספר ת"ז של הנידון לעיקול למסוף. אם אין למסכן חשבון בבנק, עובר לדף הבא. אם יש חשבון, מעביר לרש"צית. כשנגמרת הערימה מתחילים שוב: קפה נס חדש, ערימה חדשה, וכולי. נעשיתי ממש-ממש טוב בזה, הקלדתי ת"זים במהירות הבזק. עד עכשיו אני יכול להקליד מספרים על ה-Keypad הנומרי יותר מהר ממה שאתה יכול לתאר לעצמך. עבודה משעממת רצח הצלחתי להפוך למעניינת באמצעות אתגר היעילות והמהירות. בסופו של דבר קיבלתי העלאה. ככה, במחי אצבע, הורסים חיים של אנשים, אם תהית איך זה הולך. לא היה אכפת לי יותר מדי, אלא כשזיהיתי שמות מוכרים. הקיק הגדול היה שהרש"צית היתה בזמנה הפנוי זמרת לשירים אתניים כורדיים, בעלת קול מדהים, ממש, וכשהיתה נחה עליה הרוח היא היתה מזמזמת תו"כ עבודה. היתי מקשיב בשבע אוזניים, משתדל ללוות אותה לפי הקצב שלה עם התקתוקים שלי. סתם, עבודה זמנית, להעביר את הזמן בין הבגרויות האקסטרניות. סיפורים יותר משעשעים יש לי דווקא בתור איש קשר ומחקר שוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראש-צוותית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשת צוות (או רשעת צוות) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילנה אליה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע יותר מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, זה לא ממש סוד... כשהיא הוציאה את הדיסק, כתבו בעיתונים על סיפורה המופלא של פקידת הבנק שהתבררה כמחזיקת אוצר מוזיקלי יקר מפז. (להודות על האמת, זכרתי את הסיפור אבל השם ברח לי. גוגל: "זמרת כורדיים" הספיק.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהייתי קלדן, עשיתי את הטעות של להיות יעיל. מכיוון שהקלדתי מכתבים, ומכיוון שקצב ההקלדה שלי היה הרבה יותר גבוה מקצב הנפקת המכתבים, היה נוצר מצב שהייתי יושב בלי לעשות כלום משך פרקי זמן ארוכים למדי. מה שלא הפריע לי: הייתי הולך להסתובב, הייתי יושב עם הווקמן, הייתי מדבר עם שאר המובטלים הסמויים... אבל כמובן שלא יכלו להרשות מצב שלאדם לא תהיה עבודה מולו, ולכן הכריחו אותי לסדר את התיקים של הבנק באיזה חדרון מדכא. חצי שעה של העיסוק הזה, ולפתע קצב ההקלדה שלי ירד פלאים, וביום טוב אפילו לא הייתי מספיק להקליד את כל מה שנתנו לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוה, לי לא היתה בעיה כזו כלל. גם לו הייתי משפר את מהירות ההקלדה שלי פי חמש, עדיין לא הייתי עומד בקצב המדהים שבתי המשפט שלנו מספקים מדי יום ביומו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתה סיטואציה כזאת בסרט "ביג" , לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, כן. אבל אצלי אף אחד מהעובדים האחרים לא גער בי על כך שאני גורם להם להראות רע. הם פשוט המשיכו לבהות בניירות שלפניהם כמה שעות לפני שהתחילו להקליד אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן טעות. כשהייתי קלדנית (ועוד סופר זמנית, דרך כוח אדם. כזאת שמזמינים ליום אחד כדי לגמור עבודה) הזותי מחברת כוח האדם היתה אומרת - זאת עבודה ליומיים-שלושה, משלמים ככה וככה. לקחתי. הייתי עובדת מהר, ומסרבת להאמין שהערמה הקטנה הזאת היא כל מה שיש לעשות, בטח יביאו עוד. ואז הייתי מסיימת את כל העבודה, והיו שולחים אותי הביתה. עבודה של יומיים שלושה, אלק. סיימתי בשלוש שעות, ושלמו לי עוד שעה כי התקנון אוסר להעסיק עובד פחות מ-4 שעות. לא צריך - תשלמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שאף אחד לא בלע את הפיתיון: "סיפורים יותר משעשעים יש לי דווקא בתור איש קשר ומחקר שוק." אז.. נו.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מממ... איזה סיפורים הירנוט? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |