|
||||
|
||||
אכן, ייתכן ש"חלק גדול מה-22% ההם בחרו בעוני כמקצוע ובחוסר אחריות כאורח חיים". אינני יודע. אני שואל בצורה הפשוטה ביותר מה הולך לקרות לחצי מהאוכלוסיה, או רבע ממנה, או 10% שבחרתי קודם, אם התסריט הפסימי שאני מצייר יתגשם. עם כל הגניוס היהודי, אנחנו ממשיכים להוליד צאצאים עם איי קיו ממוצע של 100, וההרגשה שלי היא שהדרישה לעובדים בעלי איי קיו כזה ומטה הולכת ומצטמצמת. את קצבת הילדים אתה מקבל כפיצוי על פטור ממס שהיה נהוג לתת לך בגין ילדיך. אם פטור זה והפיצוי שבא במקומו הם ראויים זאת שאלה שלא ממין העניין. מצידי, אם הממשלה החליטה שהיא רוצה לעודד ילודה, היא זכאית לעשות. אני הייתי רוצה לחיות בחברה שעידוד ילודה אינו חלק מהאג'נדה החברתית שלה, אבל עם כל הדמוגרפיה המשתוללת מסביב אני יכול להבין את הרציונל מאחרי החלטות הממשלה בעניין זה. מכל מקום, אני נסחף לעניין צדדי. אני לא מציע לבטל שום מהפכה, אני רק שואל מה עושים עם תוצאות המהפכה הזאת לגבי חלק מהאוכלוסיה. "צר[י]כים לעבור לעבודה אחרת" זה רעיון טוב, ואפילו מצויין. השאלה שאני שואל היא האם מובטח שיהיו עבודות אחרות שמתאימות לכישוריהם המנטליים של אותם אנשים בשוק בו האוטומציה הולכת וגוברת. אפשר להגיד שתמיד יימצאו להם עבודות, רק שאני לא מבין מאיפה בדיוק הן יצוצו. אני לא עושה מקוטף העגבניות מפגר, אני רק מפקפק ביכולתו להפוך למהנדס תוכנה תוך 90 יום, שנה או חמישים שנה. |
|
||||
|
||||
עם כל הגניוס היהודי 12 אחוז מהאוכלוסייה (כ-800 אלף איש) מוגבלים פיזית או נפשית או שכלית. מצד שני לא כל האוכלוסיה בארץ יהודית. |
|
||||
|
||||
מה האינטרס להפיץ את המספרים המגוחכים הללו? אם היו אומרים שיש כמות קטנה של אנשים הזקוקים לעזרה היה יותר קל לשכנע את האנשים לפתוח את הארנק ולעזור להם. במקום זה, הם טוענים שיש המוני מסכנים הכוללים גם אנשים משכילים מאוד, ומוצלחים מאוד שיש להם נכות קלה. אני עכשיו חושב על שלושה כאלו שאני מכיר ואיש מהם אינו זקוק לשום עזרה. |
|
||||
|
||||
היכן יעבדו אותם אנשים בעלי מנת משכל נמוכה? מאחר שהם אינם נזקקים כדי להכין חמצן, אוכל. בגדים ובתים, הם יעסקו בהכנת דברים מיותרים שאין לאיש צורך בהם. למשל הם יעבדו בהקרנת סרטים, הכנת הצגות, ארוח במלונות ובמסעדות, ניקוי בתים, קבוץ נדבות, חקר ההסטוריה וכו'. המחשבה שהאנשים החכמים שיש להם כסף יגיעו באיזשהו שלב לרוויה ובמקום לקנות יתחילו לשרוף את כספם ו/או לטמון אותו תחת הבלטות נראה לי קצת תמוה. וגם אם זה יקרה, יוכלו האנשים האחרים לחזור ולייצר את הבגדים, אוכל ובתים שהם צריכים בינם לבין עצמם, בלי העשירים שהשתגעו. |
|
||||
|
||||
הקרנת סרטים - אדם אחד יוכל להיות המקרין של כל הסרטים שמוצגים בו בזמן בחצי הכדור הצפוני. הכנת הצגות - אתה צופה עליה של תשעה מיליארד אחוז בהצגות שיועלו, או בכמות פועלי הבמה הדרושים? ארוח - כנראה נכון. אולי בעתיד לכל אורח בבית מלון יוצמדו עשרים איש שינעימו את זמנו. ניקוי בתים - אני לא רואה נישה גדולה שעומדת להיפתח, אלא אם כן אתה צופה שנגור בבתים הרבה יותר גדולים מהיום, ושגודלם יפצה על המיכון הצפוי (Friendly Robotics של עוד עשרים שנה, נניח). קיבוץ נדבות - אני מניח שזאת אתנחתא קומית שלך. חקר ההסטוריה - מי ישלם לבעל אינטליגנציה ממוצעת על חקר ההיסטוריה? האוניברסיטות שלא ייתמכו מתקציב ציבורי? המשפט האחרון שלך לא ברור לי לגמרי. אף אחד לא יתחיל לייצר בגדים אם מכונה עושה את זה יותר ביעילות, אפילו אם המכונה שייכת למישהו עשיר. זה לא שהעשירים יקימו חברה (society) נפרדת משלהם כמו ב"מרד הנפילים". |
|
||||
|
||||
בעניין של ניקוי הבתים, חצי ממי שאני מכיר מחפש מנקה לבית. העובדים הזרים כבר לא רלוונטיים (הרבה עזבו והקמפיין של משטרת ההגירה די אפקטיבי) ומנקים ישראליים אין. |
|
||||
|
||||
אולי זה בגלל שלא כדאי להם לוותר על דמי אבטלה תמורת עבודה פיזית קשה? מעניין אם בזמן הקרוב יעלו תעריפי הניקיון בהתאם לדרישת השוק לעובדים. זה מקרה מבחן לא רע. |
|
||||
|
||||
השכר למנקה עומד על איזור ה 30-40 ש"ח לשעה שזה הרבה יותר משכר המינימום (עד כמה שאני יודע מובטל כרוני מקבל הבטחת הכנסה שזה בערך שכר מינימום). וגם לא חייבים לדווח, אפשר לעבוד שחור ולקבל שכר בנוסף לקיצבאות. |
|
||||
|
||||
אתה מפספס את העניין, אבל אני לא מצליח להסביר טוב. אתה טוען: 1) אנשים מעטים יכולים לייצר את הצרכים של כולם. 2) שאר האנשים יישארו מובטלים כי לא יהיה להם מה לעשות. נסיון לתשובה: 1) היצרן יכול לעשות זאת משתי סיבות פילנתרופיה או כדי להשיג רווחים. 2) אם הוא עושה זאת בשביל פילנתרופיה אין לך תלונות. 3) אם הוא עושה זאת למען רווחים, הוא דורש תמורה תמורת מוצריו. 4) אם לאנשים אין מה לתת ליצרן הוא לא יוכל לסחור איתם. כך שהוא יישאר עם מלאי אדיר של דברים שאין לו מה לעשות בהם, או שהוא יפסיק לייצר. 5) אבל אם לאדם יש כבר כל מה שהוא צריך, הוא יכול לייצר תמורת דברים מיותרים שמישהו יעשה בשבילו. הוא יכול לעשות זאת תמורת ישיבה במסעדה, שירותי שמירה לשם כבוד, גיהוץ, מלונאות, ושירותים חדשים שאולי איננו יכולים אפילו לדמיין. |
|
||||
|
||||
"אני שואל בצורה הפשוטה ביותר מה הולך לקרות לחצי האוכלוסיה, או רבע ממנה או 10% שבחרתי קודם, אם התסריט הפסימי שאני מצייר יתגשם." איש אינו יודע לומר מה ילד יום. כל שניתן לנו לעשות הוא לבחון את אירועי העבר ולנסות לבנות על פיהם תסריט סביר להתרחשות הגיונית בעתיד. על אחת כמה וכמה אם אין בידינו ידיעה מוצקה אלא רק חששות או ספקות, כפי שאתה מבטא. לכן, הדרך הסבירה ביותר להחליט אם יש או אין צורך בתשלומי העברה כדי למנוע פגיעה חמורה בעניים במקרה של מהפכה או התקדמות משמעותית מבחינה טכנולוגית או ייזמית הוא לבחון את מה שהתרחש במקרים כאלו בעבר. במאתיים וחמישים השנים האחרונות – שנות הקפיטליזם, אם תרצה – עברה האנושות סדרה ארוכה של מהפיכות טכנולוגיות, ששינו את פני המערב בצורה דרמטית. מחברה חקלאית ביסודה, שבה 95 אחוז מבני האדם עוסקים בייצור מזון לקיומם ולקיום חמשת האחוזים הנותרים, עברנו לחברה המייצרת כמות גדולה פי כמה וכמה של מזון על-ידי פחות מחמישה אחוז באוכלוסיה. מהפכות דומות חלו באורך החיים (שהכפיל את עצמו), בייצור, בתעבורה, בתקשורת, בבידור, בתרבות וכמעט בכל תחום פעילות אנושית אפשרי. כמעט כל המהפכים הללו התאפיינו בקיטון דרמטי במספר קפיצות לאורך זמן במספר האנשים הנדרשים להפקת מוצר מסויים, דבר שהיה אמור להוביל להתממשות התסריט הפסימי שלך – אך בשום מקרה הוא לא התממש וזאת בלי תלות כלשהי בקיום או אי קיום תשלומי העברה למניעת האסון. במלים פשוטות, לתשלומי ההעברה לא היה כל ערך במניעת תסריטים פסימיים משום שתסריטים אלו פשוט אינם מתממשים. ויש לאי-ההתממשות הזו סיבה טובה. קח לדוגמה את שוק הדפוס וההוצאה לאור. בעשרים וחמש השנים האחרונות עבר השוק שני מהפכים דרמטיים (ועוד כמה קטנים יותר) שלמעשה ייתרו, כל אחד בתורו, שורה שלמה של בעלי מקצוע. ספר או מודעה, שפעם דרשו עבודה של עשרה בעלי מקצוע מיומנים ובעלות עצומה, ניתנים להפקה היום על ידי כל ילד עם מחשב, בעלות מצומצמת בהרבה, ולרוב באיכות טובה יותר. ברוב בעלי המקצוע שעבדו בתחום בסוף שנות השבעים פשוט אין שום צורך היום. למרות זאת, לא הוצפו חדרי החדשות בשנות השמונים בסיפורים מזעזעים על אלפי מונטז'ריות מצליחות לשעבר שהפכו לזונות נרקומניות ששותות מים אחרי פירות. הדלת שנסגרה במקום אחד, נפתחה במקום אחר. בעקבות מהפיכת סדר הדפוס וההוצאה לאור השולחנית ירדו מאוד העלויות הנדרשות לכניסה לתחום הפקת דפוס איכותית, מה שאפשר לאנשים רבים הרבה יותר להכנס לתחום ולמצוא בו פרנסה טובה מבעבר, משום שעם ירידת העלויות ירדו גם מחירי הדפוס, ולאנשים רבים יותר ניתן היה להינות מגישה לשירותי דפוס לעתים תכופות יותר. |
|
||||
|
||||
אני מקבל את התאור ההיסטורי שלך. התשובה שלי לד''ר מתאימה גם לתגובה שלך, ואני מקווה ששניכם צודקים ואני פשוט פסימיסט חסר תקנה (עניין שניסיתי לבדוק פעם, אבל התעייפתי באמצע). |
|
||||
|
||||
אין בעיה. ייתכן ושורש התחושה שלך שמדובר בנס פלאי ולא מובן נובע מהעובדה שבחיים, ''בגודל ממשי'' הדברים אינם נראים כלל כמו שהם נראים בהסתכלות מכלילה לאחור. בזמן ההתרחשות של מהפיכת הדפוס השנייה עבדתי באותו שוק ואפילו לרגע לא הרגשתי איזה צו על המפנה אותי לכיוון זה או אחר. זה פועל באופן שקוף הרבה יותר. |
|
||||
|
||||
יש לך נתונים באשר לצמצום הצפוי בכוח העבודה הלא משכיל? אני לא יודע אם זה כל כך ברור מאליו - הסקטור הגדול והצומח הוא של השרותים, ולאו דווקא של הענפים התעשייתיים. המעסיק הגדול היותר בעולם (וולמארט) הוא תאגיד המעסיק 1.4 מליון בני אדם, אשר רובם עברו הכשרה מינימלית ואינם זקוקים להשכלה פורמלית מרובה. אם מדברים על עתיד סביר ונראה לעין, לא נראה שרובוטים הולכים לעשות את העבודה שלהם. גם אם יש גבול לכמות הסטקים שניתן לאכול, חברה צרכנית מייצרת די הרבה משרות בסקטור השרותים. שוב, אם מדברים על פרק זמן סביר בעתיד, הבעיה היא בדר"כ מקומית. למשל, בארה"ב הירידה במספר המשרות איננה תוצאה של אוטומציה הולכת וגוברת (אם כי בוודאי שגם לזאת יש תפקיד מסוים), אלא של מה שקרוי off-shoring - מעבר של משרות ייצור וכעת גם של שרותים למקומות אחרים. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע איזה אחוז מעובדי Walmart עובדים בקופות, אבל בשנים האחרונות מתחילים להכניס עמדות לתשלום אוטומטי: הלקוח מעביר את המוצרים תחת העין האלקטרונית, ומשלם בכרטיס אשראי בעצמו. אם העמדות האלה יהפכו להיות יותר פופולריות, אפשר יהיה להחליף שתים-עשרה קופאיות בשתים-עשרה עמדות אוטומטיות עם שתים-עשרה מצלמות מעקב ושני שומרים. |
|
||||
|
||||
לא קניתי ב Walmart לאחרונה אבל בסופרמרקט שאני קונה (Stop & Shop) יש קופאיות אנושיות, אצלן התור תמיד ארוך, ויש גם 6 קופות לשרות עצמי עליהן מפקחת/מסייעת עובדת אחת. המכונה מדברת ומדריכה אותך ומקבלת כרטיסי אשרי או מזומן וגם נותנת עודף. ברור שקופאית בסופרמרקט זה לא מקצוע לעוד שנים רבות. אבל יש שוויון! הקידמה לא פוגעת רק בכח העבודה הלא משכיל. ה- offshoring, שגיל הזכיר, מאיים גם על מקצועות טכנולוגיים יותר. למשל כשאתה מצלצל בארה"ב לשירות התמיכה של מיקרוסופט (365x7x24) יענה לך טכנאי עם מבטא הודי (והוא לא מהגר). גם פרויקטים גדולים של פיתוח תוכנה עוברים, כידוע, להודו, רוסיה והונגריה. ברור שבטווח הקצר יש נפגעים שמאבדים את מקום עבודתם. זה מחיר הקידמה. מה שלא ברור לי זה אם מישהו מציע להפסיק אותה. |
|
||||
|
||||
(הערך ''לודיסטים'' חסר בויקיפדיה). |
|
||||
|
||||
בוודאי שכל הזמן מתרחשים שינויים טכנולוגיים, אבל דווקא כאן הטיעונים המשמשים בדר"כ את האידיאולוגיה הנאו-ליברלית אינם חסרי הגיון. זה שכבר לא צריך הרבה אנשים שעוסקים בחקלאות לא מצביע בהכרח על קץ ההיסטוריה - יש עבודות אחרות, ובדי הרבה מהן עוד צריכים בני אדם בשר ודם, לפחות בטווח הנראה לעין של כמה עשרות שנים. מה יקרה בעוד מאה מאתיים שנה נראה לי קצת יותר עיסוק למדע בדיוני. מה בעצם שונה כיום באופן מהותי? הטכנולוגיה משופרת, וודאי, אולם היא השתפרה בהתמדה יותר ממאה וחמישים שנה. מדוע דווקא נקודת הזמן הזו נראית כנקודת זמן "קריטית" בה אנו עומדים בפני מהפכה בייצור ובשרותים גם יחד? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |