בתשובה לג. שמעון, 27/06/01 15:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הידע שלי בכלכלה כמו במדעי החברה ופרקי היסטוריה רלוונטיים הוא מאד דל, ואני מביע דעתי בנושא זה רק על סמך תחושות ואינטואיציה. דעתי הדלה היא שאופנת הסגידה לכלכלה הקפיטליסטית הטהורה היא שגיאה מסוכנת. הנתונים ההסטטיסטיים שהובאו כאן בדבר הפערים בחברה, מצביעים על חברה חולה ומצב שעלול להביא לפיצוץ (כאילו שחסרות לנו צרות.) תפקידה של המדינה אינו רק להראות הישגים כלכליים לכאורה, אלא גם לדאוג לסגירת הפערים,גם אם הדבר יפגע בנתוני הכלכלה שמוצגים לראווה. אולי זה יפתיע מישהו, אך בנושאים חברתיים אני שמאל שבשמאל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך המדינה אמורה לעשות זאת? אני לא מבין מה רוצים מהמדינה, לחייב את המעסיקים לתת משכורות יותר גבוהות לעובדים שלהם? לחייב את מי שלא עובד לעבוד? לחייב את מי ש"נימצא" בעבודה ולא עובד לעבוד?. לקחת יותר מיסים? מהעשירים שהרויחו את כספם. מה הוא הדבר שהמדינה צריכה לעשות, איזו מדינה עשתה דברים מסוג זה והיכן זה באמת עבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שמרוב התלהבות קצת נסחפתי בהודעתי הקודמת, והמלים "שמאל שבשמאל" מוגזמות. בודאי איני חסיד השיטה הכלכלית הסוביטית שקרסה. אבל דווקא יש דמיון בין השיטה הקפיטליסטית הטהורה והשיטה הקומוניסטית הטהורה מבחינת העלאת שיטה כלכלית לדרגה של כמעט דת, והליכה אחריה בצורה עיוורת. התנהגות כזאת מזכירה לי קצת את המושג "פתרון" שכבר דנתי בו בעבר. "פתרון" זה במתמטיקה, וגם שם לא תמיד יש. צריך למצוא את שביל הביינים. שאלת אם לקחת יותר מסים מעשירים שהרוויחו את כספם. בודאי. עמירם סיוון באמת עובד כל כך קשה עד כדי כך שהוא ראוי לרחמים ? קשה לי להאמין. אבל נעזוב את עמירם סיון. אפילו אדם כמוני, לא יזיק לו אם יורידו ממנו עוד קצת מסים. די בירידה שאנשים במצבי כמעט ולא ירגישו כדי לשפר בצורה משמעותית את מצבם של החלשים, כמובן בתנאי שהכספים האלה באמת ייועדו למטרה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי אבל לא מקובל עלי, אני באמת לא חושב שיש להוריד יותר מיסים ממי שמרוויח יותר, (אם אני זוכר כבר היה לי דיון בנושא), אם הבוס שלי מוכן לשלם לי בחברה פרטית ואני מדגיש לא חברה צבורית, מאה אלף שקל בחודש בתמורה לזה שאני אקרא עיתון בשירותים, זו היא זכותו המלאה, ואני לא חושב שלמדינה יש איזו שהיא זכות לקחת יותר באחוזים ממי שמרוויח סכום שהוא עשירית מסכום זה. עכשיו אם אני שמרוויח סכום נכבד רוצה לתרום ממנו לחברה בכל דרך שבה חפצה נפשי אני יכול לעשות זאת מבלי שהמדינה תחייב אותי, ולפי החלטה אישית שלי. מי יודע אולי אני מעדיף לתרום את הסכום לאיגוד שחקני השחמט ולא למובטלי דימונה שמסרבים לעבוד. עכשיו בנוגע לחברות ציבוריות היחס שלי שונה כנ''ל לעובדי מדינה. בשני מקרים אילו אני חושב שתשלום המס גם כן צריך להיות שווה ערך לאחרים אבל אני לא רואה שום סיבה שלא יהיו סכום מכסימום שאותו ניתן יהיה להרוויח במקומות אילו. למעשה במקומות אילו השכר למעשה מגיע מהציבור ועל כן יש לדעתי צורך בהגבלה כל שהיא להבדיל מסכום שמקבלים במפעל פרטי שבו זכותו של בעל מניות להחליט כמה יתן לעובדיו. וצר לי אבל למצוא שביל ביניים שבו לכאילו שלא מוכנים לעבוד בא ב או ג ורק בתנאי שיש רכב הסעות שאוסף אותם וחדר כושר לא מקובל עלי, אני בחלט חושב שזו לא זכות לעבוד אלא חובה לעבוד בכל ארץ תקינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפעם רועי ידידי, אתה טועה. נכון שאם אני בעל חברה, אני רשאי לתת איזו משכורת שאני רוצה לעובדי. *אבל* כשאני נותן משכורת כזו, אני בעצם מאלץ את המדינה להשתתף בהוצאות המשכורת. הכיצד? לפי חוק מס החברות, כל הוצאת משכורת שהיא, גם מיליון ש"ח לחודש נחשבת כהוצאה מוכרת לצרכי מס - דהיינו הוצאה שיורדת מהרווח הנקי וכתוצאה מכך: מהמס שיש לשלם לקופת המדינה. על המדינה לחוקק חוק מיוחד שיקבע תקרה למשכורת המוכרת כהוצאה לצרכי מס חברות: למשל שכר של עד פי שש מהשכר הממוצע (בסביבות ה 40,000 ש"ח) יחשב כהוצאה. כל שקל מעבר לתקרה זו לא יחשב כהוצאה. בעלי המניות רוצים להעניק משכורות של מיליונים? אהלן וסהלן, אבל לא על חשבוני בבקשה. אגב, באותה צורה יש להעניק הנחות והטבות במס למי שמעסיק עובדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקובל עלי לחלוטין שהמדינה תחליט על דבר מסוג זה אבל עדיין זה לא אומר שאתה בתור בוס שלי לא תוכל לתת לי מליון שקל שכר מבלי שאני והמדינה נצטרך להתחלק בזה שווה בשווה, אלא יקחו ממני מס שווה באופו יחסי למס שמשלם כל אדם אחר, וכל זאת כאשר אתה בתור בוס שלי יודע כי עדיין עלות המס שתשלם למדינה תהיה שווה אם המשכורת שלי וללא המשכורת שלי וכך תחליט אם שווה לך לשלם לי לקרוא עיתון מליון שקל או חצי שקל. הרעיון שמאחורי דברי הוא לא שהמדינה תפסיד אלא שכמות המס שאתה שמרוויח פי 6 ממני תהיה בתשלום בדיוק פי 6 ממה שאני משלם ולא שקל יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז יגבו מכולם 25% מס ויהיה פער גדול עוד יותר וכולם יהיו מאושרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא כל כך מבין מה רע בפער, מה רע בזה שאדם למד שאם הוא משקיע יותר משתדל יותר ובגלל זה מרוויח יותר , זה צריך לעשות לו כאבי בטן כי אחר שלא השקיע עשה או ניסה מרוויח פחות. אני היום לא נימצא בעשירון העליון אבל בהחלט אחת השאיפות שלי היא יום אחד להיות שם בזכות מה שאני עושה למטרה זו, לימודים ניסיון בעבודה וכדומה. אני לא רואה בעיה אם זה שאחרים היום מרוויחים הרבה יותר ממני כיוון שרובם הגדול מרוויח זאת בזכות ולא בחסד. אתה בוחר אם להשקיע עצמך בגידול 10 ילדים וכך להיות מאושר או להשקיע בקרירה ואז להיות מאושר, המדינה לא מחליטה את זה בשבילך, רוצה הרבה כסף תתאמץ ויהיה לך הרבה כסף אולי לא מחר אבל אולי בעוד שנה אם תפתח היום חברה והרעיון החדשני שלך שהוא כולו השקעה של שנה שבה אתה לא רואה את האישה והילדים ולא מכיר כלום מלבד הקירות במשרד יעשה אותך מיליונר אז אני לא רואה שום סיבה למה שלא יהיה פער ביננו. זה כמו שתאמר לי אני עובד 4 שעות בשבוע ואתה עובד 40 שעות בשבוע (שנינו מבחירה) אז יש פער במשכורת וזה לא בסדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפער הוא לא הבעיה, הפער הוא סימפטום למחלות של מערכות החינוך והרווחה בישראל. כל עוד כל אדם יכול ללמוד להשקיע ולהתקדם ובכך לקדם את רמת ההכנסה שלו הפער הוא דבר חיובי משום שהוא מעודד אנשים לקדם את עצמם אבל במצב הנוכחי שהמדינה לא מספקת לכל אדם את הכלים הדרושים (חינוך, חוגי העשרה, סידור לילדים בשעות העבודה וכו') וכבר יש מקומות שבגלל הזנחה של שנים לאנשים בהם אין אמון במערכת ובנכונות שלה לאפשר להם להתקדם, הפער רק יוצר חוסר יציבות חברתית שמתבטאת ברמת פשיעה גבוהה ומצד שני התחזקות של גופים כמו אל המעיין שרק מחריפים את הבעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית אדם ממוצא לדעתי יכול ללמוד ולסיים 12 שנות לימוד אם הוא מעוניין בכך כאשר המערכת במדינה תומכת בנושא. (לא משנה שאני כלל לא אוהב את השיטה ואת מה שמלמדים אבל זה קיים) בנוגע לשאר הדברים, אני יכול בנושא זה לתת דוגמאות על עצמי, לא לקחתי חוקי העשרה משום סוג שהוא, אלא למדתי ש"ח בעצמי מספר ישן שהסתובב אצל סבי בבית ולאחר מכן התחלתי לשחק איתו (דוגמה בלבד לחוג) לאחר הלימודים הייתי בין רבים מהילדים שהסתובבו בחוץ כבר מכיתה א עד אשר שני הורי היו מגיעים הביתה בשעות הערב (ילדי מפתח אילו שמסתובבים אם המפתח על הגרון על מנת שלא יאבד.) מצד שני שוב חונכתי מגיל צעיר שאם אני מעוניין בדמי כיס אני יכול ללכת להשיג אותם בעבודה דרך חילוק עיתוניים ועד כל דבר אחר לאחר מכן. לעיתים נדירות היו נותנים לי דמי כיס להבדיל מהרבה מאוד אנשים שדווקא נתנו להם די הרבה, אני לא מאמין בכל סוגי הביגוד היקרים (ליוויס וכדומה) ואו נעלים מסוגים שונים, מבחינתי אם זה נוח זה תופס. שוב סוג חינוך שרק תרם לכך שאני אשמור על כספי ולא אמסור אותו לאחרים בשביל אותו הדבר שיכולתי לקנות בחצי בגלל מותג זה או אחר. רמת פשיעה נוצרת מסיבות רבות ואחת מהן שהפשע משתלם, אני מאמין שאם החוקים בחלק מהנושאים היו יותר קשוחים בהרבה רמת הפשיעה היתה מחויבת לרדת. הגוף אל המעיין תורם לסוג מסויים של אוכלוסיה כאשר הוא ממומן בחלקו על ידי תקציבים שמגיעים מהמדינה. החוצפה שמיעוט יחסי באוכלוסיה שמאמין בעוני שולח יד לכספי בסופו של דבר מרתיחה אותי אבל כמו שאמרתי פעם גם לכדורגל לא הייתי נותן כסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. עם בן אדם שהוא קצת מתחת לממוצע (שזה בהערכה גסה חצי מהאנשים)? אם להורים שלו יש כסף הוא יגמור 12 שנות לימוד ואם אין להם הוא יתקשה בלימודים ויש סיכוי שינשור (מה גם שהמגמה של בתי הספר היא להיפטר מתלמידים מתקשים כדי להעלות את הממוצע). ב. אתה יוצא מתוך גישה שעבודה מביאה הצלחה ורווחה כלכלית. הרבה אנשים בעקבות אכזבות מהשיטה הזו איבדו את האמונה בה. נניח שהחווה שלכם תיסגר בגלל החלטות שלא אתם עשיתם ותשאיר את המשפחה שלכם עם חובות לשנים. נניח שאתה תגיע לגיל 40 כשאתה מרוויח שכר מינימום ותפגוש במהלך החיים אנשים שהצליחו בדרכים פחות ישרות להגיע להרבה יותר ממך. האם גם אז תחנך את הילדים שלך שצריך לעבוד כדי להצליח? האם הם יאמינו לך? יש בארץ הרבה מאוד אנשים במצב הזה, הפתרון שלהם הוא במקרה הטוב, לנסות לשאוב מהמערכת כל מה שהם יכולים להוציא ממנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, באמת. כמה כסף צריך בשביל 12 שנות לימודים? לכל היותר, אלף שקלים לשנה, וניתן לקבל מימון עם יש בעיות תקציביות. אני זוכר שבתיכון נהגו להדגיש לתלמידים, שאם יש להם אילו שהן בעיות עם תשלומים, שיפנו אל המחנכים בנידון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני התייחסתי לשעורים פרטיים. בתור סטודנט נתתי שעורים פרטיים לילדים בחטיבת הביניים ובתיכון. לגבי כמה מהתלמידים אני יכול להגיד בודאות שאלמלא היה להורים שלהם כסף לשלם לי (או למורה אחר) הם לא היו מצליחים לעבור את שנת הלימודים. אם הם היו גרים בשכונת מצוקה אני מניח שלפחות חלק מהם היה נושר או עובר למגמה ללא בגרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש פעולות התנדבותיות בנושא זה, אם אינני טועה. אגב, אינני מבין מדוע קיים הרעיון הזה של שיעורים פרטיים - מי שאינו מסוגל להתמודד עם מסלול לימודי כלשהו לבדו, מדוע הוא נמצא שם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוסד השיעורים הפרטיים הוא תעודת-עניות לחינוך הציבורי. ועכשיו, אחרי שאמרתי את זה, מה לך כי תלין על מי שמעוניין ללמוד משהו ברמה כלשהי (ויהיו סיבותיו ומניעיו אשר יהיו) ומוצא את הדרך לעשות זאת (לימוד עצמי מספרים, שאמא ואבא ילמדו אותו, לימוד באוניברסיטה הפתוחה, לימודים בחינוך הציבורי, חינוך ציבורי + עזרה בתשלום)? מה העניין הזה של "להתמודד לבד" (שקיים, למעשה, רק בדוגמא הראשונה של לימוד מתוך ספרים) ומדוע הוא חשוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מלין על הרעיון שהולך וצובר תאוצה שכל אחד צריך להיות עם תואר ראשון, כולם צריכים להיות יפים וטובים, לכולם צריך להיות שם תפקיד מעניין (ע"ע landscape engineer, במקום gardener). מה רע בסנדלרות? מה רע בלהיות פועל במפעל? למה אחוז גבוה מן האנשים שאני פוגש בטכניון נמצאים שם לא למטרות לימודים גרידא, והם גם לא טובים בלימודים, אלא רוצים שיהיה להם תואר יפה ונוצץ? לסיכום, מדוע אנשים לא רוצים יותר מקצוע, אלא רק עבודה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הבעיה עם סנדלרות היא שהיום אנשים לא מתקנים כמעט נעליים. בהרצליה יש (עד כמה שאני זוכר) 3 או 4 סנדלרים שרוב העבודה שלהם היא למכור משחות ושרוכי נעליים. ב. למה מפריע לך שאנשים רוצים להגיע לעמדות בכירות ולהצליח? מי שרוצה להיות סנדלר שיהיה בריא. מי שרוצה להיות עורך דין אבל מתאים יותר להיות סנדלר, יש לו בעיה. מי שרוצה להיות עורך דין ויכול להיות עורך דין, למה שהעובדה שהייתה לו למורה גרועה למתמטיקה בכיתה י, צריכה לקלקל לו את החיים? כשהילדים שלך ילכו לבית הספר, לא תרצה לתת להם את המקסימום שהם צריכים כדי להצליח במה שהם רוצים? ג. אני לא מבין למה סנדלר הוא יותר מקצועי ממהנדס או רואה חשבון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. סתם דוגמה. ב. אין תגובה. ג. מו. מתי תפסיק להכות את אשתך וכד'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. למה אין לך כובע!? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן אנחנו שוב מתנגשים, להערכתך אדם שמתחת לממוצא יהי לו קשה לסיים את בית הספר, אני חושב שאדם שלא רוצה לסיים לא יסים את הבית ספר. נכון ישנם בתי ספר שמנסים לנפות כאילו שלא מצליחים מבחינתם אבל יש רבים שלא כמו המקום שבו אני למדתי, שם להפיך המטרה הייתה שלא משנה באיזה ציון תעבור אלא רק תיגש ותנסה, אם תכשל תהיה הזדמנות נוספת. אני מאמין שרוב התלמידים שירצו יוכלו להצליח בבית הספר אם זה אומר שהם יאלצו ללכת לבקש מהמורה עזרה נוספת (וראיתי מעט מורים שמסרבים לעזור לתלמיד שמבקש, להבדיל מאונברסיטה שבה זה כמעט ולא נהוג) גם אם החווה תיסגר ואני מקווה שלא אני לא אאמין שבלרמות לשקר וכדומה יש יתרון, נכון יתכן ותהיה יותר עשיר ואלי אפילו תוכל לחייך במבט לאחור אבל אני באופן אישי לא אוכל לחיות אם המצפון שלי במצב כזה, אני גם אם ותהיה לי הזדמנות לרמאות בשביל להרוויח לא אעשה זאת (למרות שכבר היו לי הזדמנויות) תגיד שאני טיפש , תגיד לא מציאותי , אולי אבל חונכתי שיש דברים שלא עושים ,גם לגנוב ולרצוח אני לא אעשה. אני לא אגיע לגיל 40 אם שכר מינימום כיוון שאני אעשה מה שצריך כדי להיות מעל הרך הזה (באופן חוקי כמובן) אני אלחם במושחטים בעזרת המערכת ונגד המערכת אם צריך. זה כמו שאמרו לי פעם "אתה צריך ללקק לבוסים כדי להצליח" אז אני עניתי לעולם לא, מה שלא מנה ממני בכל מקום שבו עבדתי עד היום להתקדם בזכות כישורי,אני לא מאילו שצוחקים כאשר הבוס מספר בדיחה לא מצחיקה ואני לא מאילו שיחפשו איך להצמד אליו בטיול כדי שיבחין בי, למעשה אני מסרב להיות כזה מגיל צעיר והמקום היחיד שבו נפגעתי מזה היה בצבא שם היו לי מפקדים שבמקום לנצל את כישרונותי וה"רעל" שאיתו הגעתי הצליחו לגרום לי להיות ראש קטן ולברוח מהמערכת הכי רחוק. יתכן והצבא לא הרגיש את זה אבל אני יודע שהוא הפסיד. (וכן אני מאוד מאמין בעצמי) יש הרבה אנשים בכל מצב שהוא בכל מקום שהוא, ויש ערכים שעליהם לפי המוסר שלי צריך לחיות, ואו כמו ששאלו פעם "ואם כולם יקפצו מהגג גם אתה?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה שאין לנו כל כך לאן להתקדם. אתה ממשיך לספר כמה קשה היה לך להצליח ובכל זאת הצלחת בחיים בזכות בטחון עצמי, אמביציה וכישורים אישיים ומכך אתה מסיק שכל אחד יכול להצליח ומי שנכשל זה רק באשמתו. אני לא מסכים אתך, אני חושב שנקודת ההתחלה שלך כללה הרבה מאוד יתרונות ביניהם הביטחון והאמביציה, האמון במערכת והכוח להלחם. מי שאין לא את אילו או שהיו לו ונגמרו או שלא מאמין במערכת (בגלל שהיא דפקה את ההורים שלו ואת ההורים שלהם). דעתי היא שהחברה צריכה לספק לכל אדם את כל הכלים כדי להצליח וזה כולל בין היתר בהרבה מקרים תמיכה כלכלית (גם אם זה נראה לך לא הוגן). אני חושב שהגישה שלך (מי שעני זה בגלל שהוא בחר להיות כזה) הביאה לפריחה של גופים כמו מעיין החינוך התורני ושס שנותנת לאנשים את מה שלדעתי המדינה הייתה צריכה לתת להם מזמן, בלי להציג את זה בתור טובה אישית של אריה ואלי ובלי להפלות על רקע דתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית להתקדם תמיד אפשר השאלה רק לאיזה כיוון. אני לא טוען שזה רק באשמתו אלא בעיקר אשמתו או אי הרצון שלו. (תמיד יש גם מעבר) מי אמר שאני מאמין במערכת, להפך הדבר אני חושב שצריך להרוס את המערכת מן היסוד ולבנות אותה מחדש. מה שלא מפריע לי להלחם כאשר אני חושב שאני צודק. אנחנו מדברים הרבה עלי, נקודות ההתחלה שלי לא כללו את כל הדברים הללו, אולי את החלקם, אני מאמין שתכונות הן דבר נרכש ועל כן ביטחון יכול כל אחד להשיג (בחור שהתחיל אם בחורה פעם אחת בחיין יהיה חסר ביטחון כאשר יגש לבחורה נוספת, בחור שהתחיל אם עשר בנות לא יהיה חסר ביטחון, האם יתכן ונקודת ההתחלה שלהם הייתה דומה והגורל או מה שלא יהיה גרם לבחור 2 להתחיל עם יותר בנות?) ראשית צר לי אבל אני לא מבין מה הקשר בין בחירה להיות עני (דתיים שלומדים בישיבות וכדומה) לבין זה שהמדינה צריכה לתת. האם המדינה צריכה לתת לאנשים שבראשי גלי יאמרו כי הם בחיים לא יעבדו ועל המדינה לכלכל אותם? אם כן בכמה? אני לא חושב שהמדינה לא צריכה לעזור, אני חושב שחלק מדרך העזרה הוא חינוך לטובת המדינה מבחינה כלכלית , ומבחינה כלכלית מובטלים זה דבר רע. אם במקום לתת דמי אבטלה היו נותנים את אותו הכסף כצופר לכאילו שעובדים בעבודות פחות רצויות זה היה חינוך לעבודה, אם במקום לקבל את זה שבדימונה בערוער אין עבודה היו מקימים שם מפעלים זה היה סימן לשינוי. כן החברה צריכה לתת את הכלים כדי להצליח, האדם צריך לרצות להצליח, אם תכניס את ראש הסוס אל השוקת בכוח הוא יטבע, אם תבקש ממנו יפה כל יום שירד על הברכיים על מנת שתוכל לעלות עליו בנוחות, לעולם לא תרכב עליו. (הוא פשוט לא יבין אותך) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחור שבכל פעם שהוא מתחיל עם בחורה זוכה לתשובה שלילית ומלגלגת, בסופו של דבר יפסיק לנסות. גם מי שמנסה לבנות יציבות כלכלית ורמת חיים בעבודה קשה ולא מצליח להתרומם מהמינימום בסופו של דבר יפסיק להתאמץ. לרוב האנשים יצא להתנסות בכישלונות בחיים שבעקבותיהם הם ויתרו על מטרות ועקרונות. השירות הצבאי שלך למשל כפי שתיארת באחת התגובות. אני חושב שהמדינה צריכה לפעול למען עידוד אנשים לצאת לעבודה אבל לא בצורה של שלילת זכויות מובטלים אלא ע"י בניית תשתיות שיאפשרו לאנשים לעבוד רחוק יותר ממקומות מגוריהם (ונסיעה שעתיים בכל כיוון היא סיבה מספיקה כדי לדחות עבודה), העלאת שכר המינימום (אפילו בסובסידיה ממשלתית במקרים מסוימים), שיפור המיכון ורמת המקצועיות בעבודה (אני מבין בנאדם שלא מוכן ללכת לעבוד בסחיבת בלוקים באתר בניה כשהוא יודע שבעוד 10 שנים כשהגב שלו כבר יהיה דפוק מהעבודה הוא לא יוכל למצוא עבודה אחרת על בסיס הניסיון שרכש וימשיך להרוויח שכר מינימום) והכי חשוב העלאת רמת מערכת החינוך כך שמצד אחד תספק פתרונות לכולם ותאפשר לכל תלמיד לנצל את מלוא הפוטנציאל שבו (אם ע"י שיעורי העשרה מחוץ לתוכנית הלימודים הבסיסית ואם ע"י שיעורי עזר ועזרה בשיעורי הבית לתלמידים מתקשים) וגם תיתן פתרון להורים עד שעות אחר הצהרים. אני חושב שאנחנו מסכימים ברוב הדברים שציינתי עד כאן. המחלוקת שלנו היא בנושא מה לעשות עם אילו שלא מוכנים לעבוד מסיבות שנראות לך לא מצדיקות. המדינה קבעה קריטריונים שעל פיהם מובטל רשאי לדחות הצעת עבודה בלי לאבד את זכויותיו. אני מסכים שיתכן שיש לרענן אותם אבל לא להחמיר אותם בצורה משמעותית אילו הקריטריונים ויש לכבד אותם. אם אדם מסרב לעבוד בחווה שלכם בטענה שהיא מרוחקת מביתו מרחק כזה שמאפשר לו לסרב ולהמשיך לקבל דמי אבטלה או הבטחת הכנסה, זה לגיטימי גם אם סיבה האמיתית שלו היא שהוא לא רוצה לעבוד עבודה פיזית או עבודה שלא מעניקה לו ניסיון מקצועי משמעותי. האנלוגיה של הסוס לא ברורה לי. ברור לי שהסוס הוא העובד ואני מבין לחלוטין את הרצון שלו לחיות בטבע ולא לשמש ככלי רכב לאנשים. לו מישהו היה דורש ממני לחיות כמו סוס, לעבוד למען מישהו אחר כשאני מקבל את המינימום הדרוש כדי להתקיים בתמורה והוא מקבל כלי רכב משובח הייתי מתמרד. השאלה היא מיהו המאלף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבר ראשון אני בהחלט מסכים אם מה שנרשם בחלק השני למעט, אני היום עובד במקום שזמן ההגעה אליו הוא כשעתים בשעות הנורמליות וכנ"ל זמן החזרה, הסיבות הן רבות והעיקרית כי אני נהנה לעבוד שם, אבל גם כאשר התחלתי לעבוד שם והמשכורת הייתה קרובה למינימום זה היה רק לאחר שעזבתי עבודה אחרת יומיים לפני כן (כן זה +- הזמן שלקח לי להתקבל לעבודה אחרת - ולי דווקא לא היו את הכישורים שחיפשו במקום שבו אני עובד אבל בגלל נכונות ורצון קיבלו אותי דאז, מאז כבר הספקתי להתקדם במקום מעבר לשכר שהיה בהתחלה) בחו"ל אנשים נוסעים גם יותר בשביל לעבוד ואף משנים מקום מגורים. אני לא רואה סיבה שבארץ זה יהיה שונה בעיקר כאשר משלמים לך את הנסיעות. (הערת אגב -המרחק של החווה מדימונה באופניים לא עובר את ה10 דקות) העלאת שכר המינימום היא לא דבר אפשרי ללא סובסידיה ממשלתית, כמות המפעלים שנישענים על שכר המינימום היא גדולה ביותר ,וכמה שזה יפתיע רובם לא מרוויחים מליונים וחלקם גם בהפסדים. אבל שוב אני בעד שהמדינה תוסיף לשכר או תוריד פחות מס מאילו שבוחרים לעבוד בעבודות שרוב האנשים מסרב להן. בנוגע לבחור מהבניין, צר לי אבל צריך משהו לעשות גם את העבודה הזאת, אם כל הכבוד לפועלים זרים אנחנו לא יכולים כרגע להסתמך עליהם בלי הפסקה. (ואו מצד אחד לטעון אין עבודה מצד שני לטעון יש מובטלים ומצד שלישי לא לתת עובדים זרים לעבודות מסוג זה בגלל שישראלים פוחדים על הגב, אם יש עבודות שבהן ישראלים לא מוכנים לעבוד הרי שהמדינה צריכה לפתוח את העבודות הללו לכל אדם בעולם שרוצה להרוויח כסף אם הוא מתאילנד או מעזה. כל עוד המדינה רואה בעבודות הללו אופציה לרווח למדינה, מיסים כסף זר וכדומה.) מבחינת רמת החינוך אני איתך, אני חושב שהיא גרועה ולא מתקדמת אבל זה כבר סיפור אחר. בנושא עזרה הפיתרון הפשוט שבמקום שבחור בגיל 14 15 16 ילך לעבוד בכל מקום ניתן לדאוג שהוא יתן שיעורים פרטים בתשלום דרך בית הספר ,כאשר בית הספר בודק אותו ואת האיכות שלו. אני די בטוח שיהיו הרבה תללמידים שישמחו לעשות זאת גם בשכר מינימום. בנוגע למרחק מהחווה כבר הגבתי למעלה. כדרך אגב גם סרבני עבודה בדימונה ממשיכים לקבל את מענק האבטלה שלהם, הלשכה שם נותנת לכל מי שרוצה. אין לי בעיה אם זה שהמדינה תחליט על צורה שבה אדם שפוטר יהיה זכאי במשך זמן כל שהוא לדמי אבטלה, (אם אני לא טועה היום זה שלושה חודשים) יש לי כן בעיה אם אילו שעושים זאת שנים. אם היית במדבר בתור סוס וללא אדון שיתן לך מעט מים ואוכל היית שורד עוד פחות טוב האם אז היית מסכים? כל עוד יש למובטל אופציה לשבת בבית על מי מנוחות ולא להיות מחויב לעבוד כיוון שהמדינה לא דורשת ממנו להתאמץ למצוא עבודה הרי שאין לו שום סיבה למצוא עבודה (אולי מלבד שיעמום). ואני לא אוהב את נושא כלי הרכב המשובח, זכותו של כל מי שפותח מפעל להרוויח וגם להיות מליונר, איש לא מונע ממך ללכת לבנק ואו לחפש שותף שבעזרתו תוכל להפוך גם אתה לבעל עסק ומליונר בעתיד, אם לי יש רעיון טוב ואני בזכותו ובזכות מאמץ רק הופך למליונר מי אתה שתאמר לי דבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש תגובה למה שכתבת, אלא סתם תהייה כללית: למה אחרי כל כך הרבה שנים, ענפי הבניין והחקלאות עדיין מסתמכים כל כך על עבודה ידנית? לא פותחו שיטות אוטומציה כלשהן? ואם כן- למה לא משתמשים בהן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאב ז'בוטינסקי טען שעבודה גופנית היא מן שלב מעבר זמני של האנושות, ובסופו של דבר איש לא ייאלץ לעבוד בעבודות כפיים. יתכן שמבחינות מסויימות הוא צדק. אני בטוח שהוא לא העלה על דעתו את העבודה שלך כאפשרות, ואיש מבני דורו לא היה מבין אותה, אך יש כיום יותר מקצועות מאי פעם שבהם יש הסתמכות על טכנולוגיה ולא על עבודת כפיים. מצד שני - לא נראה שעבודת הכפיים עומדת בפני הכחדה. יש ירידה במעמד העובד: פעם החלוצים היו עובדי הכפיים, אחר כך העניים, אחר כך בני המיעוטים וכיום הפועלים הזרים. ז'בוטינסקי ראה בעיני רוחו, מן הסתם, את המצב שבו הרובוט יבצע את העבודה הזו, אך נראה שאנו עדיין רחוקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה שאני שואלת היא, האם הזמינות של כוח אדם זול, היא הסיבה שעדיין משתמשים בכל כך הרבה עבודה ידנית? נניח שישראל לא הייתה מאשר ייבוא עובדים זרים לענף הבנייה בכלל, ומהפלסטינים היו מגיעים מעט: האם חברות הבניין היו עוברות לשיטות בנייה אחרות שדורשות פחות כוח אדם? הרי לא בכל מקום בעולם ענף הבנייה משתמש בכל כך הרבה עבודה ידנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית בהרבה ענפים השתכללו אמצעי העבודה גם אצלינו פיתחנו כותפנים מיוחדים אשר מיעלים את העבודה מאוד הן מבחינת נוחות לעובד והן מבחינת יכולת כתיפת כמות גדולה יותר של פרי בפחות זמן. גם בענפים אחרים משתכללים ואם פעם הסוס היה עם המחרשה היום זה כבר טרקטור, ענף החקלאות הינו בדרך כלל מהענפים הלא רווחיים יחסית ועל כן הפיתוח בו יחסית נמוך, מה שכן ריווחי בענף קשור יותר לביו טכנולוגיה וכדומה. יש מספר גדול של ענפים שבהם מקטפה שהיא הצורך הגדול ביותר בידים עובדות לא יכולה לבצע בשום צורה מה שפועל עושה, יש צורך ברגישות על מנת שלא לפגוע בפרי, יש צורך בלהביט בנקודות מסוימות ועוד מספר פרטים שרק אדם יכול לעשות, או שבמידה ואכן יצליחו לייצר מכונה מסוג זה היא תהיה יקרה מידי בשביל הלקוח (החקלאי). בנוגע לבניין גם שם העבודה השתנתה לטובה יחסית (כבר לא צריך להרים את החול על הגב, אבל עדיין לא ניתן להשוות בין עבודה בידיים לבין עבודה אם מכונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגישה שלך היא שאדם חייב לעבוד ואם האפשרויות העומדות בפניו הן עבודה קשה תמורת שכר נמוך או אבטלה עליו לבחור בעבודה. הטענה שלי היא שהמדינה שהביא אנשים למצב של עוני ואבטלה (בכך שסיפקה להם מערכת חינוך גרועה, שיכנה אותם במקום מוכה אבטלה ללא תשתיות מתאימות לפיתוח ומעבר לכך דחתה אנשים על רקע לאומי ו/או עדתי) היא האשמה האמיתית במצבם והיא צריכה לשלם על כך. אחוז מסוים מהעניים מצליח בחייו לצאת ממעגל העוני. מדובר באנשים חכמים יותר ו/או חרוצים יותר ו/או בעלי מזל, שבמקומות מסוימים הצליחו להתבלט ולהתקדם. למעשה, הסיכוי של ילד עני להיות מבוגר לא עני הוא פחות או יותר קבוע. יש דרישה מוגבלת למנהלי עבודה בחוות הצברים ולכל מנהל עבודה כזה יש כמה פועלים פשוטים. אתה בא לפועלים שמתלוננים על העבודה הקשה וטוען שהם פועלים פשוטים אך ורק באשמתם, שהם לא עבדו קשה מספיק וכדוגמא אתה מראה את הפועלים שכן עבדו קשה מספיק והפכו למנהלי עבודה אבל אתה מתעלם מהעובדה שמספר המקודמים נקבע מראש וכמה קשה שלא היו עובדים, תמיד חלק היו נשארים פועלים פשוטים. כלומר המצב של רוב העניים קבוע ולא ניתן לשינוי בשיטה הנוכחית ואתה עוד מתלונן שהם לא מקבלים אותה. במילים אחרות, לכדת את הסוס הבאת אותו למדבר והכרחת אותו למשוך עגלות ולאכול קש. מה אתה מתפלא שהוא מנסה לגנוב עשב בכל הזדמנות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית מי היא המדינה אם לא אנחנו, מי הם המורים הגרועים אם לא מורינו? מה זאת אומרת המדינה הביאה? האם אילו הפוליטיקים? האם אילו האשכנזים בשנות החמישים? מי הוא זה שהביא את האסון? ומי הוא זה שצריך לשלם? אני אתה? האם בגלל שא. טעה או שג. החליט החלטה לא נכונה אני שלא נולדתי צריך לשלם? (אבות אכלו בוסר ושני בנים תקהנה) ושוב אנחנו לא מסכימים, אני חושב שהסיכוי של ילד עני להיות לא עני הוא היום גבוה בהרבה מפעם בזכות המערכת שגם אם היא קלוקלת היא הרבה יותר טובה ונותנת אפשרות (או לפחות בדרך כלל לא מפריע) יחסית לפעם. אם פעם אם היית אציל היית שייך למעמד והוריך וילדיך היו שייכים לאותו מעמד הרי שאותו עני של אז נגזר עליו לעולם להיות עני, היום איש לא מונע ממך להתעשר בכל דרך שתבחר.להפך החברה רוצה שתהיה עשיר על מנת שתוכל לתרום לה יותר (מרצון או שלא מרצון). יש מספיק מקומות שבהם פועל "שחור" ישאר כזה אולם פועל שכזה שרואה שאינו מתקדם תמיד יכול לקחת את הניסיון שרחש בעבודהנ זו או אחרת ולהמשיך במקום דומה כאשר נתוני הפתיחה שלו מרשימים יותר. איש לא מפריע לאותו פועל "שחור" ללמוד מלבד העבודה שלו מקצוע נוסף שבו הוא יוכל להצטיין ולקבל שכר גבוה יותר, ואני מכיר רבים שעושים זאת, לא חסרות עבודות סטודנטים שבנויות במיוחד לנושא זה. התלונה שלי היא שהם מראש כלל לא מנשים להיות אפילו אותוהיחיד שעולה בדרגא. במילים אחרות לסוס יש כר דשא מתחת לרגליו אבל הוא רוצה שתלעס לו את האוכל ולאחר מכן תביא אליו את האוכל על צלחת מזהב לכיוון הפה ועוד תודה לו על זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדינה שהביאה זו הראשות המבצעת באותה תקופה (קרי ממשלה וגופים מבצעים שכפופים לה) והמדינה שהזניחה היא הממשלה והגופים הכפופים לה מאז ועד היום. נכין שרוב האנשים בגופים הללו היו אשכנזים אבל העניין העדתי כבר לא משחק תפקיד אם בכלל שיחק אי פעם. בעניין הסיכוי לצאת ממעגל העוני אנו חלוקים בדעותינו. לטענתי בכל מקום שאותו פועל ילך כדי לנסות להמשיך לקדם את מעמדו יקרה אותו הדבר בדיוק. גם אם אחרי כמה מעברים הוא יצליח להשתחל לעמדה בכירה יותר, תמיד יישארו כמה שלא. אגב בענייני ניסיון, ניסיון בתור פועל לא מקצועי לא ממש מהווה יתרון, גיל לעומת זאת מהווה חיסרון, כך שסיכוייו של הפועל להתקדם ע"י ניסיונות חוזרים במקומות שונים קטנים ממקום למקום (והוא צריך להישאר בכל מקום פרק זמן מסוים). אתה טוען שאף אחד לא מפריע לי להתעשר אבל זה לא נכון. המדינה מעניקה יתרונות לאנשים מסוימים, מסבסדת לימודים אקדמיים לאנשים שיכולים להרשות לעצמם ללמוד אבל לא מאפשרת למי שאין לו כסף להיכנס לאוניברסיטה (חוץ ממכסה מסוימת של מלגאים על רקע סוציאלי). אל תשכח שכרטיס כניסה לאוניברסיטה עובר ברוב המקרים דרך קורס פסיכומטרי ואם למדת בתיכון דפוק אז גם כמה בגרויות אקסטרניות. אחרי כמה ניסיונות אנשים מבינים שהמאמץ רק לעיתים רחוקות משתלם. זה כמו שתאשים עני שהוא עני רק כי לא מילא מספיק טופסי לוטו (הנה יש כמה מליונרים שכן הצליחו). ואם נחזור לעניין הסוסים, אם יש לסוסים עשב מתחת לרגליים והם לא צריכים אותך בשביל לאכול, אז למה להם לתת לך לרכב עליהם? את מפריע לסוסים לאכול ואתה מתפלא שהם רוצים לבעוט בך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע לבתי ספר ואונברסיטאות אנו לא חלוקים אני בהחלט בעד שהמצב יהיה כמו בגרמניה שם האוניברסיטה אינה עולה כסף למיטב ידיעתי. להפך אני חושב שהמדינה בהחלט צריכה לממן גם באופן חלקי את אילו שלומדים על מנת שישקיעו בשנה הראשונה שעליה בעצם הם ניבחנים מכסימום (הרעיון שלי דוגל בכך שכל מי שרוצה יכנס לשנה ראשונה בכל פעם שירצה אולם רק מרף ציונים מסוים יעברו לשנה הבאה, מבחינתי יש לך הזדמנות כל שנה להתחיל מחדש ולהצטיין על מנת שהלימודים יהיו חינם, אני בעד גם כן שהמדינה תממן את חייהם של האנשים לפחות באופן חלקי על מנת שיוכלו להשקיע בלימודים, שוב מדובר על השנה הראשונה. אדם שירצה לעבור לשנה שניה יצטרך א. לעבור רף מסוים של ציונים, ב. על מנת שגם שנת לימודים זאת תהיה חינם ללמד את אנשי שנה א (שוב אם הוא רוצה חינם, אם הוא לא מעוניין הוא יוכל לעבוד ולשלם על השנה הזאת כאשר עדיין המדינה תסבסד אותו אבל באופן נמוך יותר,) כנ"ל שנה ג.) במצב זה העוני של אדם ואו אי היכולת שלו בשנים עברו לא ישפיעו או ישפיעו פחות על יכולת השכלתו של התלמיד. מה שעדיין לא אומר שהמדינה צריכה לסבסד את אילו שבאים ללימודים בשביל הנופש והדשא. (זאת אומרת שהתלמידים יבחנו גם בהמשך השנה ומי שלא יופיע למספיק שעורים ואו לא יעבור מבחנים יסולק מהאוניברסיטה עד לשנה שלאחר מכן שבא שוב יהיה לו את האופציה לנסות לעבור את שנה א. אם הממשלה של אז והגופים של אז עשו טעות למה הילד של מחר צריך לשלם עליה? (אגב אותו הדבר גם בגרמניה, שם שואלים אילו שחיים היום למה אחרי 40 שנה הם צריכים לשלם על טעויות שביצעו הוריהם, אני מודה שגם לי לא מובן הדבר.) ברגע שפתרנו את נושא ההשכלה שבו אני חושב שאנו לא חלוקים יש את אופציה גם לעני להתרומם? אני חושב שכן. מה שעדיין לא נותן היום לעני את האופציה לחיות על המדינה בגלל שהוא נולד עני מבלי לנסות לשנות את המצב. בסוף יתברר שבכלל מדובר בפרד ולא בסוס. הם לא צריכים אותי בשביל לאכול (אפילו שהם מסרבים לאכול ללא קשר אלי) אבל הם צריכים אותי בשביל לרתום אותם למחרשה אחרת רוב הסיכויים ששנה הבאה לא יהיה מה לאכול. אני מפריע לסוס לאכול כי אני יודע ששנה הבאה לא יהיה אוכל אז צר לי שהוא עיוור וקצת צולע אבל אני דואג גם להווה וגם למה שיקרה כאשר ההווה יגמר ויבוא העתיד, אם אז לא יהיה אוכל גם לי וגם לסוס אז שנינו נמות, מה לעשות אני לבד לא יכול לחרוש את השדה בשביל עוד 200 אלף סוסים שנולדו במדבר ובכלל "דפקו" את ההורים שלהם חמורים כאשר הם הגיעו לכר הדשא הזה לפני 50 שנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז המחלוקת היחידה שנשארה היא האם לאדם עני יש את הזכות לוותר על הניסיון להצליח ולהישאר במעמדו הנמוך תוך הסתמכות על מנגנוני הסעד של המדינה במקום לנסות להלחם במלחמה שהוא רואה אותה כחסרת סיכוי. אני חושב שיש עוד כמה דברים חוץ מהשכלה שהמדינה צריכה לעשות אבל זה לא העניין. המדינה צריכה לספק לכל אדם את המינימום הדרוש כדי לחיות, זה כולל מספיק כסף עבור אוכל, מגורים מינימליים ולבוש, גם אם הוא בוחר מרצונו שלא לעבוד. אנחנו נותנים את זה לאסירים אז לסתם אנשים לא? ובעניין הסוס, אני חושב שמתחנו את הדוגמה הזו עד הקצה אבל, המצב הוא שרוב הסוסים שחורשים שדות לא עושים את זה כדי לגדל אוכל לסוסים אלא אוכל לבני אדם והסוסים הסתדרו יופי לפני שבני האדם התלבשו עליהם. בכל אופן ההתייחסות המקורית שלי לדוגמת הסוס שהעלית היא שהסוס מפסיד בכל מקרה ולכן ההשוואה בין פועל שלא מוכן לעבוד בשכר נמוך מדמי אבטלה לסוס שלא מוכן לתת לך לרכוב עליו כשאתה רק מבקש ממנו יפה היא לא במקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה שנותרה בהחלט מעניינת. האם המדינה מחויבת לאזרח יותר משהאזרח מחויב למדינה? האם אזרח שבוגד במדינתו המדינה מחויבת לספק לו מזון ביגוד ואוכל (בגידה בזמן מלחמה כדוגמה). האם אזרח א. ואזרח ב. ששונים אף ורק בזה שאחד מתאמץ יום יום והשני ישן היטב יום יום צריכים לקבל את אותו הדבר מהמדינה. ראשית יש הבדל גדול בין אסיר לבין אזרח חופשי, המדינה למעשה אחראית עליך ברגע שבו אתה אסיר מהסיבה שהיא כלל לא נותנת לך את האופציה לנסות להסתדר לבד. להבדיל מאדם חופשי שבוחר במודע שלא לעשות זאת. בנושא זה כמו שכבר נראה היטב בתגובותי אני לא רואה סיבה למה על המדינה לדאוג לאזרח יותר מאשר הוא ינסה לדאוג לעצמו. יתכן והמדינה בהחלט צריכה לספק מזון אבל היא לא חייבת לספק קוקה קולה אלא יכולה לתת רק מים, היא לא חייבת לספק דירה של שלושה חדרים אלא חדרון אחד(ואם כל הכבוד לאדם שבחר לנוח שיסתדר) היא לא חייבת לספק לו כסף לסיגריות. שוב מדובר על אדם שמסרב לנסות להתקדם ולא על אדם שלא יכול להתקדם. בנוגע לסוס בהחלט מתיחה לא רעה אבל עוד טיפה. רוב הסוסים בהחלט חורשים על מנת שבשנה הבאה יהיה להם יותר מה לאכול, חלקם חורשים על מנת שלנוספים מלבדם יהיה מה לאכול, וחלקם מסרבים לחרוש בכלל, כי יש מי שיתן להם. אני לא חושב שהסוסים הסתדרו היטב כיוון שלא היה מקרה שבו היו סוסים בנפרד מבני אדם במקרה הזה, יתכן וכן הם היו בארצות אחרות ושם היה להם טוב והבטיחו להם הרים וגבעות אולם לא קיימו את זה, אבל עדיין זה לא נותן להם זכות לחיות על גבם של סוסים אחרים. ואני לא דיברתי על פועל שיעבוד בשכר נמוך מדמי האבטלה אלא על שכר שלפחות שווה להם אם לא יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהקולה היא נקודת ההסכמה שלנו. 1. המדינה צריכה לדאוג שכל אחד יוכל לשתות מים ולא ימות בצמא. 2. השיטה הכלכלית צריכה להיות כזו שמי שמתאמץ באמת יוכל בסופו של דבר לשתות קולה. את 1 אנחנו חייבים לקבל כי אחרת המבנה החברתי יתמוטט. אין שום משטרה או צבא שיכולים לעצור ציבור שאין לו מה להפסיד, ואם אנשים יהיו על סף מוות בצמא הם יצליחו להשיג תיה גם אם זה יהיה הדם של אלו ששותים שמפניה. בעיקרון, מי שרוצה קולה, שילך לעבוד בשבילה אבל המדינה חייב תשמלור על חוקי משחק שבהם מי שעובד, באמת יוכל לשתות קולה בסופו של דבר. אם המאמץ לא יתן לו אפשרות לשתות יותר ממים הוא בשלב מסויים יתיאש, יפסיק להתאמץ וההפסד הוא של כולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואו עוד רגע הסכמה! אני חושב שזו הידיעה החדשותית אם הכי הרבה תגובות עליה. (לא בדקתי). לענינינו. 1. הרגת את הסוס..:) 2. אני בהחלט חושב שכשם שעל האזרח לדאוג למדינה שלו על המדינה להחזיר דאגה לאזרח ולעזור לו כאשר הוא צריך עזרה. על מנת להגיע למצב שבו אתה צריך עזרה, אתה צריך קודם לנסות להסתדר לבד ורק אז אם לא הצלחת לבקש עזרה מהמדינה. עכשיו במצב שבו אתה נאלץ לבקש עזרה מהמדינה (ואין סיבה שתתחנן לעזרה כי חלק מתפקידי המדינה זה לעזור לזה שלא יכול לעזור לעצמו.) המדינה צריכה לתת לך פיתרון זמני לעמידה על הרגלים על מנת ששוב תוכל להסתדר ללא עזרה מרובה שלה, ובכך תאפשר לה לעזור לאחרים. השאלה שבאמת נשאלת איפה הגבולות של המדינה בעזרה(מה המדינה נותנת באמת וכמה) ומצד שני מתי נוצרת לך הזכות לבקש את עזרת המדינה? לטעמי הגבול הוא אינו קו אדום אולם המדינה אמורה לתת לך מינימום על מנת שתצליח מכסימום. אני טיפה אפרט. מה שתקבל מהמדינה מתחלק בצורה הזו, אם אתה זקוק ל10 שקלים כדי לעמוד על הרגלים שנית אולם עם מאמץ יותר גדול תוכל להסתדר עם 6 שקלים, המדינה צריכה לתת לך 7 שקלים, על מנת שלו תמות ממאמץ מצד אחד, (כאשר הסיבה כי המדינה היא שלך כמו שאתה שלה ויש לך זכות קיום במדינה שתרמת לה) אולם אין סיבה שהמדינה תיתן לך את כל ה10 כאשר אתה תוכל ללמוד לאחר מכן כי המדינה יכולה לתת אחרי ה10 שלא הסתדרת איתם (בגלל עצלנות וכדומה) עוד 10 שקלים. מתי יש לך זכות? הזכות מגיע משני טעמים, כל עוד לא היתה לך אפשרות לדאוג למדינה (בגלל גיל ואו נכות כל שהיא) הזכות היא זכות קיימת ועל המדינה לדאוג לך באופן מלא. מהרגע שבו אתה כבר נותן למדינה או יכול לתת למדינה המדינה תחזיר לך רק אם תמשיך לנסות או תרצה לתרום שוב למדינה. אדם שלא רוצה מסיבותיו לתרום למדינה אין שום סיבה שהמדינה תתרום לו. ובנוגע לפיסקה הסוגרת שלך. קולה היא לא דבר מחייב שכל מי שעובד יוכל לשתות. תמיד יש דברים עולים יותר ויש דברים שפחות המדינה לא צריכה ואו יכולה להתחייב כי כל מי שיעבוד 10 שנים יקנה מרצדס. אבל המדינה לא מונעת מאיש לשאוף למרצדס. רועי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך טיעון יפה, על כך שיש מספר קבוע של מנהלי עבודה, ולכן מספר קבוע של פועלים פשוטים, ולכן תמיד ישארו אנשים שלא יוכלו להתקדם. הבעיה היא שהפתרון שלך - לשפר את החינוך ואת שוויון ההזדמנויות - לא ברור איך הוא יפתור את הבעיה הזו. ייתכן שהוא רק יחריף אותה, כי עכשיו יהיו פועלים פשוטים שעוד יהיו עם תואר ראשון (ולא יוכלו להתקדם, כי למנהל העבודה יש תואר ראשון בהצטיינות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיפור במערכת החינוך ישפר את המצב בשני אופנים. א. יקטין את ההשפעה של נתוני הפתיחה על הסיכוי להצלחה, ובכך יחזיר את האמון של אנשים בשיטה. ב. ייצר כוח עבודה איכותי יותר שיאפשר את שיפור שיטות עבודה, הסתמכות על מיכון מתקדם יותר ומתן יותר אחריות ועניין לעובד הפשוט ופחות על עבודה מונוטונית ומשעממת. בשיטה הזו, העובד יוכל לקבל יותר כסף תמורת עבודתו (משום שהוא עובד מקצועי) וחשוב יותר הניסיון שהוא צובר נזקף לזכותו במהלך החיים ומגדיל את סיכוייו להתקדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשקפה שבה אתה דוגל היא קאפיטליזם טהור - דהיינו התערבות מינימלית של הממשלה בשוק ההון ובשוק העבודה. אך המציאות הוכיחה שגישה זו, בדיוק כמו הקומניזם, נכשלה כשלון חרוץ. המדינה ככלי חברתי וכלכלי היא חסרת תחליף. אם ניקח מכולם שיעור מס שווה, הרווחה הכללית במשק תהיה קטנה יחסית ממצב שבו יש שיעור מס דיפרנציאלי. שיעור מס דיפרנציאלי מהווה אמצעי להגדלת התועלת הכללית במשק ומניעת ריכוז הון בידי קבוצה אחת. מדינת ישראל כמדינת רווחה אמורה לממן שירותים לאלו שאין להם על ידי לקיחת יותר מאלו שיש להם (עד גבול מסוים). מטרת המס הדיפרנציאלי היא מימון יותר טוב של צרכי המדינה ולא הורדת הפער. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדויק, אני כן חושב שהמדינה צריכה לעזור אבל תלוי איפה, היא כן צריכה לעזור לעסקים להחזיק מעמד ולגרום להורדת ההבטלה על ידי זה שיותר עסקים יהיו קיימים. היא לא צריכה לשלוט בעסקים אבל כן להשגיך עליהם (שהכספים שהיא נותנת באמת הולכים לנושאים שיגדילו את כמות העובדים ולא למנהלים בתור אופציות וכדומה) אני חושב ששיטת דמי בהאבטלה צריכה להשתנות ,דנתי על זה די הרבה אם מרלין אם תרצה אני ארחיב פה. אני חושב שבהלט היא חייבת להוריד את כמות המועסקים אצלה למינימום כולל חברות ממשלתיות מכמעט כל סוג. ואני חושב שהיא בהחלט צריכה לדחוף את האנשים הטובים שיודעים להכניס כסף זר למגזר הפרטי ולא למגזר שלה. אני בהחלט חושב ששיטת החינוך נחשלה ועל כן יש היום את כמות המובטלים הגדולה, רצוי לשנות את השיטה מקצה לקצה ולדרוש מבתי הספר ללמד יותר מקצועות אשר יעזרו לאנשים לבחור דרך חיים עתידית גם אם זה אומר יותר מדעים ואפילו לימוד טבחות וכדומה מלבד היסטריה ולשון עיברית. אכן יש חיסרון בהשארת ההון אצל קבוצה מסוימת באוכלוסיה ולכן על הממשלה כמו שרשמתי קודם צריכה לעזור לכמה שיותר עסקים לקום ולשרוד על מנת שהכוח יתחלק יותר ממה שהוא כרגע מתחלק. שוב אני אומר אין לי בעיה אם לתת למי שאין שלא באשמתו, כן יש לי בעיה אם לתת למי שבוחר להיות עני אם זה משיקולי דת ואו כל שיקול אחר עצלנות כדוגמה. אני חושב שמפעלים שמראים יכולת לגיוס יותר אנשים ועוסקים במקצועות שבהם לא ניתן למצוא עובדים בגלל סוג העבודה (קשה, מלוכלכת, וכדומה) צריכה המדינה לתת תוספת מענק למשכורות של אילו שעובדים שם במקום לתת לאותם אנשים דמי אבטלה כאשר הם מסרבים לעבוד במקום עם שכר מינימום. (זאת כל עוד המדינה רואה במפעל צורך: מכניס כסף זר, תורם לפיתוח הסביבה וכדומה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ככה, למה באחוזים? למה לא לגבות מס גולגולת קבוע? מה, זה הוגן שמי שמרוויח יותר ישלם יותר שקלים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנושא כבר נידון פה. מס גולגולת הועלה כהצעה באנגליה ונפל בגלל מהומות שביצעו עני העם שהם רוב בממלכה, לא בגלל שהוא לא צודק או כן צודק. אם כל הצער יש אנשים שווים יותר ויש שווים פחות, יש כאילו שמסוגלים לנהל מפעלים ויש כאילו שבקושי לנקות את הזבל באותו המפעל, יש כאילו שישקיעו 10 שנים בשביל ללמוד ויש כאילו שיטילו במזרח. יש כאילו אם יכולות אינטיליגנטיות גבוהות יותר ויש אם פחות, יש נשים ויש גברים, יש צעירים ויש מבוגרים, העולם מכיר המון סוגי אנשים ואנשים לא שווים ואין להם יכולות דומות, מחקרים שקראתי לו מזמן מראים למשל בברור כי לנהל חברה מומלץ לתת לגבר אולם בתוך שלווי החברה רצוי שנשים דווקא יהיו מנהלות המשנה שלו משום שהםצ יעשו עבודה טובה יותר מגברים. עכשיו אני לא בעד מס גולגולת כיוון שהוא עדיין לא מס שוויוני. מס גולגולת משלמים גם אילו שבאמת לא צריכים לשלם בגלל נכויות מסוימות ואו קשיים אמיתיים שבגללם אין להם יכולות לשלם יותר ממה שהם כרגע משלמים (בדרך כלל זה אפס אבל לא חשוב) אבל שוב כמות השכר שאתה מרוויח היא השכר שמי שמוכן לתת לך (מנהל) נותן לך בגלל שהוא חושב שמה שאתה נותן לו בתמורה הוא את הסכום הזה אם לא יותר, אחרת הוא היה נותן לך פחות. אין שום סיבה שהמדינה תיקח ממך יותר בגלל שאתה אינטיליגנטי יותר מהיר יותר או משקיען יותר. המס שאותו צריכה המדינה לקחת הוא אחוז שווה מכל מי שעובד מצד אחד ולחייב את אילו שלא עובדים למצוא עבודה. (איך כבר נתתי כמה פתרונות בעבר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מחקרים שקראתי לו מזמן מראים למשל בברור כי לנהל חברה מומלץ לתת לגבר אולם בתוך שלווי החברה רצוי שנשים דווקא יהיו מנהלות המשנה שלו משום שהםצ יעשו עבודה טובה יותר מגברים'' מציע ליישם קצת ביקורתיות בקריאת המחקרים הללו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו רק הייתה דוגמה לאי שיויון שקיים ואין מה לעשות בו, אני לא אומר כי זה נכון או לא נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה אומר מצד אחד ''זו רק דוגמה לאי שיויון שקיים ואין מה לעשות בו'' הרי שהמשפט ''אני לא אומר כי זה נכון או לא נכון'' מהווה סתירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך אומר זאת בצורה אחרת, אני מאמין כי לנשים וגברים יכולות שונות בתחומים שונים, קראתי מחקרים שתומכים בכך אולם עדיין לא קיבלתי את ''''המחקרים הללו'''' כעובדה מוגמרת ועל כן יתכן כי נכון מה שרשום במאמר ויתכן כי לא נכון מה שרשום שם מבלי לפגוע בכך כי אני חושב שגם אם המאמר טועה לחלוטין נשים וגברים הינם שונים ולא שווים ביכולותיהם. מאמרים אחרים שלא יצא לי לפגוש יכולים להיות דוגמאות גם כן ועל כן צוין שזו רק דוגמה. מקווה כי הבהרתי את עצמי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיון 592 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן? האם זה אומר משהו? האם זה אומר כי נשים שוות לגברים (אגב לא אמרתי כי גברים טובים יותר מנשים אם שמת לב) אני לא טוען שיש דברים שגברים עושים ונשים לא יכולות לעשות אבל אני טוען שיש דברים שבדרך כלל נשים יעשו טוב יותר או גברים יעשו טוב יותר (למשל לידה אני בהחלט חושב שנשים טובות יותר בללדת :-) ) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שאני מקבל את הטענה שלך שנשים טובות יותר בלידה (נדמה לי שהפרס של הלונדון טיימס בן מליון שטרלינג עדיין מחכה לגבר הראשון שילד) וכמובן שישנו הבדל ביכולת הפיזית בין גברים לנשים, אך מה בביולוגיה השונה גוזר אוטומטית שוני, נניח, מנטליות, או כשרים ניהוליים וכדומה. שחר נתניהו טוען בלהט (עוד פרס מובטח) ובצדק שהשוני איננו גנטי. אבל, מכיוון שגלוי לכל אחד שיש שוני בין גברים לנשים - ממה הוא נובע? לא נשארות הרבה אפשרויות למעט שוני שנקבע על ידי התנייה ודוגמה חברתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה יש שוני אני באמת לא יודע, עובדתית למשל שכמות התאים במוח של אישה גדול יותר משל הגבר אבל הגבר משתמש ביותר תאים בממוצא מאשר אישה. (אולי זה הפוך אני לא בטוח) יתכן וזה באמת התנייה חברתית ובעוד 20 שנה כמעט ולא יחושו בהבדל אבל כיום יש הבדל שרוב בני האדם מרגישים לדוגמה גברים נוהגים יותר מהר מנשים בדרך כלל. האם יש סיבה גנטית לזה? אין לי מושג האם יש מחקר שיסביר את זה? גם אין לי מושג אבל עובדתית כך קורה שניתן לבדוק את כמות הנהגים הגברים שנתפסים על מהירות ואת הנשים ואכן יהי הבדל מבלי שיש קשר ברור לפיזאולוגיה שבין שניהם. ילדות נוהגות בדרך כלל בגיל צעיר לבחור בלשחק אם בובות ואילו גברים אם מכוניות (סתם דוגמאות אני כבר לא בטוח אם היום זה לא מכונית אלא לגו או כל דבר אחר) אני לא יודע למה קבוצה זו בחרה לשחק בזה או בשני אני כן יודע שעובדתית שתי הקבוצות בדרך כלל משחקות בדברים שונים. שוב אני מדבר על מחקרים שקראתי יתכן והם טועים לחלוטין ואין כלל או לא אמור להיות הבדל בין גבר לאישה, יתכן והם טועים וכן יש הבדל בין גברים לנשים (כמובן הבדל אחר), ויתכן והם צודקים. אני לא יודע אולם לפי היגיון שלי ומה שקראתי עד היום בנושא יש הבדל בין גברים לנשים בדרך העשיה של דברים, בדרך ההתנהגות (ספר בנושא "גברים ממאדים נשים מנוגה" ממדבר על הנושא די הרבה) שלהם שונה. כמובן שהתנהגות שונה יוצרת כישורים שונים לניהול ולכן יתרון לצד זה או אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהספר ''גברים ממאדים נשים מנוגה'' יכול להחשב כמחקר מדעי היורד לשורשי השוני בין נשים וגברים. נקודה קטנה למחשבה - כשאתה כותב ''ילדות נוהגות בדרך כלל בגיל צעיר לבחור בלשחק עם בובות'' האם אתה משוכנע שיש פה בחירה חופשית או אולי התנניה והכוונה סביבתית המונעת מדוגמות חברתיות. ראה למשל את יחס החברה הדתית בנושא חינוך הנער לעומת חינוך הנערה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שם לב שאמרתי יתכן ויש גם התנייה אבל עדיין זה לא אומר שמלבד זה אין הבדל, מה לעשות המוח שלנו שונה אנחנו משתמשים בכמות שונה של תאים וכדומה... לא אמרתי שהוא מחקר אלא עוד סוג גישה ועמדה בנושא זה שבמקרה גם ההשקפה שלי דומה לחלק ממה שכתוב בו ולחלק לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי ליפגוע בכותבי או קוראי הספר הזה, אך אין הוא אלא הסתכלות קצת שיטחית (א לה ניו אייג') על יחסי גברים ונשים . מה זאת אומרת "אנחנו משתמשים בכמות שונה של תאים" אפילו אם זה נכון - מה בין זה ולמשמעות על היכולת הניהולית שהצגת למעלה? גבר כמנהל-על, ונשים כמנהלות זוטרות שעושות את תכלס את העבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סך הכל אמרתי שקראתי מאמרים שתמכו בנושא שגברים יותר טובים בנושא אחד ונשים בדבר אחר. אני טוען שגם אני טובב בדברים מסוימים יותר ממך וגם אתה יותר טוב בדברים אחרים ממני. אני טוען שקבוצה שגדלה איתך באזור מסוים אשר יש לה מאפיני גיל מסוימים טובה ממני בדברים מסוימים בגלל ניסיון שונה. וכן אני גם טוען כי אכן יש מחקרים אשר טוענים שאחת הסיבות שגברים טובים מנשים בניהול אירגון היא התחרות ביניהם, לעומת נשים שמה לעשות יותר טובות בדרך כלל מגברים בלארגן דברים, תאמר שזה בגלל א או ב או אולי בגלל ג זה כלל לא משנה, אני בהחלט חושב שיש דברים שנשים כושים או ילדים טובים ממני ויש דברים שאני טוב יותר בהם מאשר כל החבורה שהזכרתי קודם. נושא התאים קשור אך ורק לכך שהארת לי על איפה שונים, יתכן וזה יוצר התנהגויות שונות ויחס שונה למקרים דומים, יתכן וזה שנשים משתמשות באונה אחת יותר מאשר בשניה משפיע אליהן לטובה או לרעה ביכולת ניהול ואו כל דבר אחר כנ''ל על גברים. ואני סך הכל אמרתי כי לפי המחקרים שיתכן והם טועים (כמו שאמרתי לפחות פעמים) יש לגבר יתרונות ''על'' (מוסג שלך ולא שלי) ןלנשים יש יתרונות בתחום הניהול היותר זותר (ולא ההיתה כוונתי כי הרעיון הוא שהן יודעות להכין קפה טוב יותר, אלא ניהול ממש של פרויקטים בסדר גודל משני יחסית לניהול כללי.) תאמר שזה בגלל רגישות יתר שיש לנשים בדרך כלל, תאמר שזה בגללתחרותיות שקיימת אצל גברים יותר מאשר אצל נשים בדרך כלל, ניפלא אבל זה חלק ממה שהמחקר טען. וזה סף הכל מה שהתכוונתי. נ.ב. אתה יודע בהחלט להתפס למילה אחת או משפט אחד מתוך מכלול של משפטים שכתבתי. (לא שזה מפריע לי נורא אבל אני חושב שהנושא שדנו בו היה מעניין יותר) רועי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רועי, כשדנים בנושאים מופשטים, אם תרצה - פילוסופיים - הרי הדיון מתנהל בממלכת המלים ומכאן החשיבות למילה או להנחה מסוימת. כמובן שאין להקצין אך אינני חושב שחרגתי מתחום הרוח הכללית של טענתך. טענות מסוג נשים מתאימות יותר לניהול זוטר משום רגישותן היתרה, הם מסוג הטענות הסיבוביות שמוכיחות עצמן טוטולוגית: אני מניח שלנשים רגישות יתר, מנהל זוטר קרוב יותר לפועלים, לכן מנהל זוטר צריך יותר רגישות, לכן נשים מתאימות לניהול זוטר - מ.ש.ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקובל עלי, לא אמרתי שחרגת מתחום הטענה אלא שהתייחסת לנקודה אחת בלבד מתוך סך הכל הנקודות שהועלו. (לא שזה אסור) בכל מקרה שוב לא אני החוקר ואו זה שפרסם את המאמרים אלא אחרים. אני דווקא לא הנחתי שרק בגלל זה הן טובות יותר אלא הבאתי את דוגמת התחרותיות שאצל גברים מודגשת ומורגשת יותר בדרך כלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא טאוטולוגיה זו מסקנה שמבוססת על שתי הנחות. הנחות: א. נשים יותר רגישות מגברים. ב. ניהול זוטר דורש רגישות. מסקנה: נשים מתאימות יותר לניהול זוטר מגברים. הנחות: א. ניהול בכיר דורש תחרותיות וכוחניות. ב. גברים יותר תחרותיים וכוחניים מנשים. מסקנה גברים יותר מתאימים לניהול בכיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו מסקנה מינכהוזיאנית - הנחת רגישותן של הנשים או כוחניותם של הגברים טעונה הוכחה - צריך להראות את הקשר ההכרחי שלהם לביולוגיה השונה ולא להתניה, קיבעון, פרשנות, צפייה וכו' חברתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל שהמשכורת יותר גדולה, טוב יותר לאוצר: שקל של שכר עובר מכיס המשלם מס שולי 36% (החברה) לכיס המשלם מס שולי 50% (העובד). לכן הרציונלים שלך לא תומכים בעידוד שכר נמוך יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון. במקרה והמנהל הוא מבעלי החברה (מה שקורה בדרך כלל): מס חברות = 36% מס דיבידנד = 25% סה"כ = 52% כמו כן, ישנם תעלולי מיסוי מסוימים המאפשרים להוריד את סף המס המשולם על משכורות. בל נשכח את מבול ההוצאות המוכרות הנוחת עלינו לטובה - הוצאה לדיור מוכרת, הוצאה להשתלמות מוכרת.... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר לחסוך כך מס, כי אתה מציע למעשה להעלות את המס האפקטיבי על רווחי החברה דרך אי-הכרה בסעיף אחד, יווצר אי-שוויון (חוסר נייטרליות) בין סוגי הוצאות, ולכן יעברו להוצאות אחרות (שכר דרך קבלנים, חברות בנות ועוד). אין יכולת לאכוף כזה סעיף – זה יהיה עוד סעיף "מס עוני": רק מי שאין לו ייעוץ מס טוב ישלם את התוספת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, על אותו כסף ישלמו פעמיים מס - פעם למס חברות ופעם למס הכנסה? זה נראה לך הוגן? נראה לי הרבה יותר הוגן להעלות באופן משמעותי את דרגת המס החל מאותו סכום - ואולי אפילו ליצור חסם עליון לשכר (100% מס החל משכר מסויים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
100% מס (=מס פרוהיביטורי, כמו שקוראים לו לפעמים), הוא כנראה בלתי-חוקתי בגלל פגיעה מוגזמת בחירות ובחופש העיסוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי רון, היות שלא הכול קראו את המניפסט הקומוניסטי באנגלית אפשר שאחדים לא הבינו את הפרפרזה שעשית; אז להלן שורות הפתיחה של המניפסט בתרגום העברי: "רוח רפאים מהלכת אימים על אירופה - רוח הרפאים של הקומוניזם. כל המעצמות של אירופה הישנה עשו יד אחת למלחמת מצווה על הרוח הרעה הזאת - האפיפיור והצאר, מטרניך וגיזו, הרדיקלים הצרפתים והשוטרים הגרמנים.... "דברי הימים של כל החברה כולה עד כה הם דברי ימיהן של מלחמות מעמדיות. בן חורין ועבד, פאטריקי ופליבאי, בארון וצמית, אומן ושוליה. כללו של דבר - מדכאים ומדוכאים עמדו תמיד זה מול זה, נלחמו ביניהם מלחמה בלתי-פוסקת, עתים נסתרת, עתים גלויה, מלחמה שנסתיימה כל פעם בתמורה מהפכנית של כל צורת החברה או בכליונם המשותף של כל המעמדות הנלחמים..." נ.ב. בתרגום הישן מה שתורגם לאנגלית כ-spectre תורגם לעברית כ'רוח רעה'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולא רק בישראל. אכן, כמו שאבסורד לטעון שקומוניזם היא הדרך לגאולה קוסמית כך גם השיטה הקפיטליסטית איננה המזור לצער העולם. אני מניח שמקובל עליך הרעיון (בעקבות הגל) של קרש הקצבים של ההיסטוריה. ככל שהניצול גובר, ככל שההטרדה והלחץ על האנשים גובר. לעבוד עוד ועוד, ליצור עוד ועוד כדי להרוויח כסף עוד ועוד, שבו יקנו את מה שהם עצמם יצרו, במין פרפטאום מובילה, מתהווה מין עיוות בהתפתחות הסוציאלית שבה כל אחד נמדד ומודד את עצמו על פי הערך החיצוני שלו (כמה שווה המרצדס שלי). מן מעבר התפתחותי מזנות בקרן הרחוב לזונת צמרת - ההבדל הוא במחיר הנגבה. מעניין לקרוא ממרומי המאה ה (20 זה נשמע יפה יותר מאשר תחילת המאה ה21) את התובנות המופשטות שאליהן הגיעו ה"ה מארקס ואנגלס. כמובן שהמסקנות האופרטיביות שלהם לוקות בחוסר מסוים. אבל אם יש משהו מרגיע במניפסט הקומוניסטי, זה ההרגשה האופטימית שאיכשהו, אם כולנו נרצה ונתאמץ נוכל לשנות חיינו - מין אנטי תזה לדטרמיניזם ההיסטורי של מארקס או לפסימיות המדכדכת של פרויד (אין מה לעשות, הפסיכה קבועה) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |