בתשובה להאייל האלמוני, 01/12/04 14:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דרך אחת הייתה מרחוב וייצמן ברעננה במהירות מופרזת (אז הוא היה פתוח) דרך ירושליים (עד הסוף) וכמה מעברים באין כניסה בהרצליה הצעירה. אני די בטוח שהדרך הזו הרבה פחות יעילה כיום (מה שעשר שנים עושים לתנועה). הדרך השניה מערבת נסיעה בשטח חקלאי מאיפשהו בהוד השרון עד גבול הרצליה רמת השרון אבל שם כמעט ולא נסעתי מחשש התקעות והתברברות אז קצת יותר קשה לי לשחזר אותה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, מה היה מצב הפקיקות בפריפריה לפני עשר שנים בכלל ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגדול הפקקים היו יותר חד כיווניים, מהשרון לת''א בבוקר ובכיוון ההפוך אחר הצהריים. לא היו את הפקקים בכניסה להרצליה מכביש החוף (ועל כניסה להרצליה מאיילון יכולנו רק לחלום). רחוב הבריגדה היהודית (עוקף הרצליה של היום) היה רצוף מהמורות ואת דרך המשתלות היו מזכירים תדיר בדיווחי התנועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה ההבדל היום ? הפקקים בתור הפריפריה עצמה ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום יש גם פקקים בכניסה לאיזורי התעשיה בהרצליה ורעננה בבוקר, יש נתיבי איילון בהרצליה ויש גישה יחסית נוחה מרעננה לכביש החוף דרך הרצליה. נידמה לי שרמת השרון כבר קצת פחות פקוקה בבקרים אבל כבר מזמן לא נהגתי שם ואני לא בטוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טרם הזדמן לי לנסוע דרך רמת השרון בדרכי לכביש 5 בלי להתחרט על כך. מצד שני, גם הנסיעה דרך כביש החוף היא לא תענוג גדול, אם כי כמובן יש שיפור מאז נפתחה הירידה ישירות לאיילון מדרך שבעת הכוכבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה מגיע לצומת גלילות בכביש החוף ורוצה לפנות לכביש 5 אתה יכול במקום לעמוד בתור לפניה שמאלה, להמשיך בנתיבים הימניים הפנויים, לפנות ימינה לכיוון מלון מנדרין, לעשות פרסה ולחזור לצומת. קצת מגעיל אבל כשאתה ממהר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנם נהגים שחוסכים את הכניסה ימינה לכיוון מלון מנדרין, פשוט פונים שמאלה מהנתיב(ים)1 המיועדים לנסיעה ישר. מה שכן, כבר חזיתי בניידת משטרה מסמנת לנהג להמשיך בנסיעה לכוון אליו מוביל הנתיב, ולא לכוון אליו הוא חפץ להגיע, אבל זה לא קורה כל יום2. _____ 1 כבר ראיתי מי שפונה שמאלה לא מהשמאלי שבין הנתיבים המיועדים לנסיעה ישר. 2 פעם, לפני הרבה שנים, צומת ג'למה היה בנוי כך שמי שבא מכוון יגור ורצה לעלות לכוון טבעון, נאלץ לחכות לאורך מחזורי רמזור רבים, בעוד הנתיבים לכוון יוקנעם היו פנויים. באותה תקופה זאת היתה הדרך שלי לעבודה, וכמובן שלא התאים לי לעמוד כמו אידיוט 4-5 מחזורי רמזור, ולפעמים יותר. הייתי נוסע במסלול לכוון יוקנעם, מנצל את הימצאותו של נהג בלתי עירני בתור השמאלי ונכנס לפניו. שני דברים שלא עשיתי מעולם, זה לא נדחפתי בכוח, כך שמישהו יצטרך לבלום כדי שאוכל להכנס, ולא עצרתי בנתיב הנוסע לכוון יוקנעם כי הפניה שמאלה לא היתה פנויה. מה שכן עשיתי (יותר מפעם אחת) זה להמשיך לכוון יוקנעם ולהגיע לעבודה תוך איגופה של טבעון מדרום (צומת התשבי - צומת השומרים). תוספת של 4-5 ק"מ לדרך. בחישוב כולל זה השתלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו שגם להכנס לפני נהג לא עירני זה לא ממש מנומס ותמיד יהיו כה נהגים אחרים שיקללו אותך. חוץ מזה אתה עלול למצוא את עצמך מגיע לראש התור ממש ואז אתה כבר צריך ממש להדחף, לפעמים גם לא נותנים לך להדחף ואתה מעכב את התנועה בנתיב שלך. ויש את הסכנה ששוטר מזדמן יכריח אותך להמשיך ישר. אני מעדיף לגנוב את התור במקום שאף אחד לא רואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כנראה לא קראת את מה שכתבתי: לא מנומס ויקללו אותי? נכון, אבל לא נורא. מגיע לראש התור ממש ואז אתה כבר צריך ממש להדחף? אז זהו שלא. כנ"ל גם לגבי מעכב את התנועה בנתיב שלך. במקרים (הנדירים) האלו (גם בלי שהזדמן שוטר שיכריח אותי להמשיך ישר) המשכתי ישר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני התייחסתי לנהגים הנבלות שחותכים את התור בצומת גלילות. לפעמים הם עושים פקק בשניים מהנתיבים שאמורים להמשיך ישר. ברור לי שאתה נהג אדיב ומנומס שלא מפריע לזרימת התנועה אפילו במחיר הארכת הדרך ב 4-5 ק"מ משתלמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני? נהג אדיב ומנומס? אתה שוב לא קורא את מה שאני כותב. (ועוד משמיץ אותי). אבל כן, אני לא מפריע לזרימת התנועה.1 ___ 1 פעם, מישהו בחיל הים הפיץ סטיקרים על מכוניות החיל "אני נוהג במהירות המותרת". אני אימצתי את הסיסמא, והמשכתי אותה: "והרבה יותר מכך." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהיית זה פשוט גנב תורים נאלח. אחרי שהשתלבת במסלול הנכון באופן אלגנטי ובלי להפריע לאף אחד, הרמזור התחלף לאדום והנה אתה עומד לפני בתור ומגדיל את סיכויי להתקע בצומת למשך מחזור רמזורי נוסף. אם היה לי אקדח הייתי יורה בך בלי להניד עפעף, אם היה לי סכין הייתי משסף את גרונך ורוקד על הדם, אם היתה לי אלה הייתי שובר את פנסי מכוניתך, ואילו היה לי פטיש הייתי מפטש בבוקר, הייתי מפטש בערב על כל הארץ הזאת. (הה, הצדקנות הקדושה. כמה עלובים החיים בלעדיה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על הכביש שמחבר את הגבעה הצרפתית לדרך בגין, יש רמזור אחד בדיון לפני המחלף. יש בו מסלול אחד שמוליך ישירות לעלייה לבגין, ועוד שני מסלולים שממשיכים ישר בואכה שכונת רמות ודרך גולדה מאיר. בד"כ, שני המסלולים שממשיכים ישר ריקים, ויש תור במסלול שמוביל לפניה. אני נוהג להעמיד את הרכב במסלול האמצעי, ומיד כשמתחלף הרמזור לזנק מהר ולהכנס לראש התור. מעשית, אני לא מפריע לאף אחד. האם אני גנב תורים נאלח, או גנב תורים נסבל? (בכל מצב אחר אני משתדל שלא להדחף לתורים, אלא מתייצב אחר כבוד בסופו, ומקלל את כל גנבי התורות הנאלחים הללו שנדחפים לפני. לפעמים אני נזכר מאוחר מדי, ואז אין ברירה אלא להדחף, אבל זה בתום לב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה באמת לא מפריע לאף אחד ורק מגדיל את הניצולת של הצומת אתה גנב תורים נסבל ואפילו ראוי לשבח על שיפור האפקטיביות הצמתית ממנה נובעת הקטנת הצפיפות התעבורתית והסיכוי לתאונות דרכים שעומד ביחס ישר אליה. נשארת רק הבעיה הקטנה של מראית עין, שכן הנהג מאחור לומד ממך את הטכניקה אבל לא את האתיקה, והוא כבר פחות יקפיד לא להתקע לפני ברמזור הבא, שכן ''כולם עושים את זה''. בכל זאת יש גבול אפילו לצדקנות, ואני מוציא אותך פטור מכל רבב, במיוחד לאור העובדה שאני לא מגיע לירושליים כמעט אף פעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטרף לעניין מראית העין, למרות שכבר חטאתי פה ושם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה גנב תורים, ויש רק סוג אחד של גנבי תורים. כשאני עומד בראש התור ברמזור, בנתיב הנכון, גם אני ממהר לזנק ולהיכנס מהר לצומת - לא כדי לעקוף אף אחד, אלא פשוט כדי לפנות את הצומת מה שיותר מהר. ומה אם אתה עומד משמאלי ומנסה לעשות את אותו הדבר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבטיח לך שאני מזנק מהר יותר. אם בכל זאת אנחנו מזנקים באותה המהירות, אז זה שאחריך יזנק לאט יותר, ובפער שיפתח אני אוכל להכנס בלי להפריע לאיש. וחוץ מזה, אתה לא אמור לזנק לצומת ברגע שיש לך ירוק, סתם שתדע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שהתחרות היחידה לנאלחות גנב התורים היא מצד חומסי השוליים. הסיפוק שניתן לשאוב מחסימת דרכם של אלה, על ידי הסטת חזית הרכב לעבר השוליים כך שהמניאק יתקע וניידת המשטרה שמאחוריו תספיק להגיע, שקול כמעט למניעת שוד פיצוציה. בתקופה האחרונה אני שם לב להתמעטות תופעת נהגי השוליים, כנראה עקב מיסוד התופעה על ידי המדינה (הקטנת השוליים עד כדי העלמתם לטובת בניית עוד נתיב נסיעה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עניין השוליים הזה תמיד שעשע אותי. קח לדוגמא את אמי היקרה, עליה השלום. נשמה טהורה שעצם המחשבה על עבירת תנועה שולחת רעד של חלחלה במורד עמוד השדרה שלה. בימים שאחרי השחרור, כשהייתי מצטרף אליה בדרך לעבודה בבוקר היינו מבלים ביחד את הפקקים של הכפר הירוק וגלילות ב9:00 בבוקר. בכל פעם שהיינו נתקעים 30 מטר מהפנייה ימינה לתוך רמת השרון1, היכן שהיו מועדות פניה, הייתה נגלית לעיני תופעה של התחבטות מוסרית ומאבק פנימי מן הקשים שאי פעם התייסר בהן בן-אדם, מאז נתן היושב במרומים נשמה באפו. עשרות נסיונות לאורך שנתיים להסביר לה "אמא, זה 30 מטר ! כולם עומדים ! ופתחו פה עוד נתיב בשוליים ! תסתכלי ! אף אחד לא יעצור אותך על זה !" מעולם לא השיגו ולו בדל אחד של התקדמות אל עבר צמצום התהליך הנפשי ומנת הייסורים שהייתה נאלצת לעבור בכל בוקר שכזה. תמיד, ללא יוצא מן הכלל, זה היה מסתיים כעבור רבע שעה לערך עם נסיעה איטית וחשדנית, איתות מלא ימינה, וחסימת השוליים לטור של עוקפים בשול שאתרע מזלם להתקע מאחורינו. ואני בכלל לא רוצה לדבר על אותו בוקר גורלי שבו עמדה ניידת משטרה בשוליים בפנייה ימינה, בזמן ששיירה של עוקפים בשול עוברים אותה במהירות של 30 קמ"ש לערך. אמי היקרה הייתה אחוזת פחד ומשוכנעת לחלוטין שברגע שתסטה הצידה ותצטרף לעוקפים, יעצרו השוטרים דווקא אותה. שלושים מטר למען השם... כולם עומדים... כולם עוקפים... אמא !!! ולחשוב שהדבר היחיד שמטריד את הבן שלה בעניין רכיבה בשוליים היום זה החצץ. ואח"כ עוד מכחישים שהדור הצעיר היום בעל מוסר לקוי. 1 כלומר פקק עצום ישר ושמאלה, אבל ימינה הכל פנוי מהצומת עצמה, רק שהנהגים שרוצים להמשיך ישר מונעים מאלה שרוצים לסוע ימינה להגיע אליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה. מבחינה חוקית, כל עוד בין שני נתיבי נסיעה מפריד קו הפרדה מקווקו, מותר לעבור ביניהם. התנאי היחיד הוא שהנתיב אליו אתה פונה הוא פנוי, כלומר, זכות הקדימה היא של הנוסע בו. זכות הקדימה, למי שאינו יודע (או אולי שכח) *אינה* הזכות להקדים, אלא שזכותך קודמת, כלומר, נסיעתך אינה אמורה להיות מופרעת בגלל שאני החלטתי לעבור לנתיב שלך. אם אתה ממהר לזנק ולהיכנס מהר לצומת, ואני איני יכול לעבור לנתיב שלך מבלי להפריע לך - אסור לי לעבור, נקודה. או שאעבור אחריך (בתנאי שאינני מפריע לנהג שאחריך, בנתיב שלך, ולנהג שאחרי, בנתיב שלי) או שאמשיך במסלול שלי - למקום אליו הוא מוביל. אין כאן גנבת תורים" ולא כל גנבה אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שוכח דבר מה קטן - אם על הכביש מצויירים חיצים המגדירים כיון נסיעה, עליך לצאת מצומת לפי חיצים אלה. כלומר, דובי עומד בנתיב בו מצוייר חץ המצביע ישר, ולכן חובה עליו לנסוע ישר. מה שהוא עושה הוא עבירת תנועה גסה, מהסוג שמשטרת התנועה לט טורחת לאכוף, וחבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל החיצים בצומת ההיא הם ישר קדימה. הירידה לכביש המהיר היא רק כמאה מטר *לאחר* הצומת, ואני מבצע מעבר מסלול לגיטימי ונורמלי. אילו היו מעוניינים לאסור את החלפת המסלול לאחר הצומת, היו עושים שם קו הפרדה רצוף ולא מקווקו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההוא, ההוא, כל החיצים בצומת ההוא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה, בעצם, צומת לא יכול להיות נקבה? כמו סכין - ז/נ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצומת, כמו בצוות או במצ(י)ת, הת''ו מקורה בשורש, ולא בצורת הנקבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אז? גם ל"נעל" אין צורה של נקבה, ובכל זאת היא בנקבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כשהייתי בצבא היתה לנו פקידה כזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(נו, ואני התאפקתי כל כך יפה להמנע מהבדיחות המתבקשות) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שבמקורות המלה מופיעה רק בזכר. ואנחנו כחגבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרמב"ם דווקא מתייחס פעם אחת ל"צומת" בנקבה, אבל זו סתם טעות. "צומת" הוא זכר, בדומה לאחרים במשקלו: "שורש", "עומר", צופן". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אבל מה עם "בוהן"? אבן-שושן גורס זכר ונקבה; הדוגמה שלו (שמות כ"ט כ') היא בנקבה (אפילו נקבתיים!). ומה עם "שוקת"? (בדקתי ליתר ביטחון; אבן-שושן לא מרשה זכר.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם "גורן"! גם "גורן"! אני נסוג מהזכרת הצומת בשל משקלו, וטוען שהוא זכר מפני שככה זה בעברית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומדוע שהעברית לא תשתנה כשאין שום סיבה שלא תשתנה? אי אפשר לטעון שבהרשאת השימוש בצומת בנקבה, אנחנו פוגעים באיזשהו אופן בנהירות של העברית, או בעקביות שלה (בניגוד לשינויים אחרים שהוצעו בעבר). אז למה לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה כן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי הרבה אנשים מתייחסים ל"צומת" כאל נקבה. מלחמות הירואיות כנגד הבלתי נמנע זה מאוד נחמד, אבל כשאין לך אפילו שמץ של הצדקה1, זה נראה די אדיוטי. 1 לצורך העניין, אני מוכן לקבל את הטענה ששינוי כלשהו הוא בלתי נסבל כי ב-פ' הפעל יש חטף-קצקץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש "אין לי שמץ של הצדקה"? איזו הצדקה יש לאיסור על "עשר שקל" או "חמישה מכונות כביסה", נושאים למלחמה הירואית לא פחות? ההצדקה היא שבשפה העברית "צומת" הוא זכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שקל הוא זכר, והוא מקובל כזכר. מרבית האנשים לא חושבים שהמילה שקל היא בנקבה. הבעיה היא רק שכשאנשים מדברים, הם נוטים לקיצורי-דרך, ולכן הם משתמשים לעיתים קרובות בצורת המספר ה"סתמית" גם כאשר אין מדובר על ספירה סתמית. כדי לשמור על עקביות בשפה, הגיוני לדרוש (במידה סבירה של נחרצות) שימוש נכון במין המספר. אבל אנשים באופן קבוע *כן* חושבים שצומת זה בנקבה. למה? כי זה נראה קצת כמו מילה בנקבה, כנראה. אבל הסיבה לא משנה. מה שמשנה זה ששום כלל בעברית לא יפגע אם ישונה מינה של המילה "צומת". כפי שהוכח, אין למשקל כל השפעה כאן. גם עצם הרעיון של מילה דו-מינית אינו חדש למילון העברי. אז למה לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיני זה רעיון רע ללכת בעקבות קול ההמון, שרחוק מלהיות קול שדי בהרבה עניינים. אפשר להחליט שסופרים תמיד עפ"י צורת הנקבה, כי זה מה שהקהל הרחב עושה, וכך העקביות תישמר וכולם יהיו מרוצים. מה עם "עט נהדרת", "מכנסיים יפות", "משקפיים שבורות" ו"גרביים לבנות"? גם לכל אלה אתה מציע ניתוח שינוי מין כי ככה מדברים ברחוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקהל הרחב לא תמיד סופר לפי צורת נקבה. אני גם לא מציע ללכת לפי "קול ההמון", אבל יש לי הרגשה ששגיאות מסויימות נפוצות גם בקרב הציבור המשכיל, וכאן כבר אפשר לשאול אם מדובר על שגיאה נפוצה, או פשוט שינוי שחל בשפה. עם עט אין לי בעיה גם למין כפול, מכנס ומשקף הם בזכר (ואיש אינו חולק על כך), ולכן הכפלתם תיצור חוסר עקביות בשפה. לגבי גרביים אני לא בטוח - האם הטעות נפוצה גם בצורת היחיד? כשניסיתי בראש "גרב לבנה", זה לא נשמע לי צורם במיוחד, אבל יתכן שזה רק אני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שנשמע צורם הוא, בהרבה מקרים, מה שהאוזן לא מורגלת לשמוע. אני משער שעם תרגול מספיק "עשר שקל" יישמע יופי, ובכל זאת אני מעדיף לתת לשפה להתפתח *הרבה* יותר לאט מאשר לפי הלכי הרוח המשתנים. אין לי מושג כמה זמן כבר נוהגים לומר "צומת פקוקה", אבל ההרגשה שלי היא שזה לא הרבה. "עט אדומה" אומרים לפחות מאז שהייתי ילד, ואולי זאת רק בעיה שלי שעדיין זה צורם לי באוזן כצרימת ציר חלוד. ככה זה כשאמא שלך מורה ללשון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילא עט אדומה, אבל עט נובע כחולה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שאמא שלך מבינה שרק בתור בדיחה כתבת (תגובה 271480) "משקר את עצמי". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, כן. גם אני מקוה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעברי האפל, כשהייתי מדריכת טיולים לזוועטוטי גוש דן, היינו לעיתים חוזרים בארבעה אוטובוסים מטיול בצפון. האוטובוס הראשון שהגיע לפנייה שמאלה בגלילות נעמד בתור בנימוס, ונתן לשאר האוטובוסים להידחף לפניו כשהם הגיעו למקום. הכל תוך תיאום במכשירי הקשר של האוטובוסים (עוד לא היו אז טלפונים סלולרים). אני תמיד שמחתי על כך. אחרי הכל, בסוף יום הטיול של ג' שלישית, עם פירורי במבה בשערי וצלצולי צרחות הילדים באזני, רק רציתי להגיע הביתה בשלום. וכמה שיותר מהר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדרכת טיולי ילדים זה החלק האפל בעינייך בעברך ?? אני כנראה מזדקן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה להעליב? נאלח, אני? גנב תורים, אני? אני פשוט הרמתי את מה שאחרים זרקו. אני אשם שנהגים חושבים שהמתנה ברמזור אינה חלק ממטלת הנהיגה, המחייבת דריכות ועירנות? מי שגורם לך להתקע בצומת למשך מחזור רמזורי נוסף הוא אותו נהג אשר יצר את הפער בו השתלבתי במסלול הנכון באופן אלגנטי ובלי להפריע לאף אחד. אתה היית ממתין אותו מחזור רמזור בין אם אני השתלבתי בפער זה, ובין אם פער זה היה נותר בלתי מנוצל. מי שרוצה לקרוא עיתון, בבקשה, אבל לא תוך כדי נהיגה. שיכנס לבית הקפה הקרוב (או ישכור לו נהג) ויקרא כאוות נפשו. אגב, גם אם היתה לך אלה לא הייתי שובר את פנסי מכוניתי, ולו מן הטעם הפשוט שאתה היית נותר מאחור, אלתך בידך, ממתין לחילוף האור ברמזור, בעוד אני שועט לכוון טבעון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהשכ''ג התייחס למצב שבו אתה השתלבת באלגנטיות, אבל בכל זאת נאלצת להמתין עוד מחזור רמזור אחד. במצב כזה, דחקת אותו מכונית אחת אחורה בתור, ואולי אף תהווה את הגורם שמכריח אותו להמתין עוד מחזור אחד. אז, אגב, הוא גם יכול, בריצה קלה, להגיע אל הרכב שלך ולהרביץ בך מעט תרבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק כך, והתגובה למטה מבהירה זאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האידיוט שנתקע לפניך בנתיב השמאלי במהירות המדהימה של 40 קמ"ש, כי עוד שלושה ק"מ הוא אמור לפנות שמאלה (ובכלל, לא יעלה על הדעת שיהודי לא יוכל לנסוע איפה שמתחשק לו בארץ ישראל) מעכב אותך יותר מאותו נהג שדחק אותך מקום אחד לאחור בתור. אגב, אתה יכול, בריצה קלה, להגיע אל הרכב שלו ולהרביץ בו מעט תרבות עוד בטרם הוא עצר ברמזור, ולמרות זאת, הלום שלך נשאר סגור בתא המטען. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקום אחד כן, אבל לעיתים קרובות, מדובר בהרבה יותר מזה. יש פעמים שאני מגיע בכביש שבין בגין לגבעה הצרפתית (בכיוון ההפוך ממה שתיארתי למעלה), ותור ארוך משתרך בפניה שמאלה. בדרך כלל אני נעמד בסוף התור, ואז רואה מכוניות נדחפות לפני, בכמות כה גדולה עד כי לא אופתע אם הם *מכפילים* את מספר המכוניות שעוברות את הצומת לפני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. בשום אופן. לא יעלה על הדעת. אכן יש מעט מן האשמה גם במנומנמי התור שלא מיהרו לתפוס את הרווח שנוצר, אבל הם היו עושים זאת בזמנם החופשי בהתחלף הרמזור לאדום, וכך היו עומדות לפני רק תשע מאות שלושים ושבע מכוניות ולא תשע מאות שלושים ושמונה (כן, עדיין משלמים לי לפי מילה), כשהרמזור התחלף לאדום בטרם השלמת את התמרון האלגנטי שלך וחלפת על פני הצומת. או אז הייתי פותח את תא המטען שלי, שולף את הלום למוד הקרבות, פוסע בניחותא אל מכוניתך המחרחרת, בוחן אותה בחון היטב מכל צדדיה, יורק על כפות ידי ומשפשף אותן זו בזו, ופוצח במלאכת הקודש. לא זעם ולא כעס היית מוצא בארשת פני, אלא רק תכליתיות ממוקדת, מהסוג שאפשר לראות בסרטים על רוצחים שכירים או ח''כים שמנסים לחשב כמה פעמים כבר לחצו על כפתור ההצבעה. ראשית הייתי מכה קלות על מכסה המנוע שלך, רק כדי להסב את תשומת ליבך לעומד להתרחש, ובעוד אתה מחניק את קריאת הבהלה כבר הפנס הימני מתפוצץ לו באלפי רסיסים ומטר הזגוגיות נדמה לגשם של יהלומים שניתז מסופר נובה עצבנית. הפנס השמאלי אינו שורד אלא שניה או שתיים אחרי רעו, והשמשה הקידמית מצטרפת למופע הזיקוקין מיד אחריו. בעוד אתה מנסה, לשוא, להרחיק את גולות הקווארץ מגופך ופניך, מבשר לך הרעם מאחור שגם השמשה האחורית אינה חסינת לומים, והאורות האחוריים מהוים אנטי קליימקס נאה לקרשנדו כשהם נמרחים אל האספלט השמנוני ומושכים איתם צרור כבלים שחור כטבורו של תינוק. כעת הייתי מנגב את הלום בבדל מכנסי, נותן עוד מבט אחד בגרוטאה, ובסיפוק של מי שעשה מלאכתו על הצד הטוב ביותר הייתי חוזר למכונית שלי ומעביר את הרדיו לקול המוזיקה, בגלל שאני בן אדם תרבותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לפני זה הוא עיקב אותך רק בפחות מאחוז (1/937) הרי שעכשיו הוא מעקב אותך בכ50%. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין גבול למה שאני מוכן להשקיע למען הצדק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא מתחשב בכל שאר הנהגים בפקק. מה גם שתמיד יש אפשרות שהנהג החותך מסיע אישה כורעת ללדת, ילד גוסס, או סתם ערבי לפני פיצוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשחוטבים עצים עפים שבבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חוק שימור הקושי" קיים גם במצבים כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התאור המאלף. כולי תקווה כי בעזרתו אוכל לשפר ביצועי בפעם הבאה שבה אזדקק לתרגולת. ועדיין, חסרונו של פרט קטן פוגם בשלמות: כשאתה רוקק על כפותיך ומחככן זו בזו, האם הלום חבוק תחת בית שחייך כעיתונו של אותו לבלר הסתדרותי, או שמא הנך מצמידו בין ירכיך כנקבה זו? 1 לתשובתך אודה. ________ 1 הן לא יעלה על הדעת כי אדם ברמתך ידחקו למרווח שבין החריץ לטאי-באס כאחד הסאבאז'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעת ההיא הלום נשען בעדנה אל גלגלו הקדמי של ד., מה שמעניק לגלילי כמה שניות של תמיהה מיוסרת אם באתי להחליף לו גלגל בשל נקר נסתר, או שהוא נפל לידיו של הנוקם האלמוני, אימת הגליל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלגול קודם הייתי מתעצבן כרוני על הכביש. לא כמוך - אני הייתי מהנדחפים שכל הזמן ממהרים וחוטפים קריזות על כל מי שמפריע להם לנהוג קצת יותר מהר. בפעמים הספורות שהתיישבתי מאחורי הגה בשנה וחצי האחרונות, הייתי נזכר בכל זה בכמעין זיכרון עמום, שספק אם הוא בכלל שלי. כאילו אני זוכר את התחושה של העצבים, אבל לא ברור על מה ולמה. הכל נראה פתאום איטי ומשעמם עד כדי שבכלל לא אכפת לי מכלום. מי אוכף אותי, מי מאיט את התנועה, כמה מהר אני נוסע. לא מעניין. סתם. נוהג. מאז ששמתי לב לשינוי הזה בעצמי, אני מאמין שכדאי להשקיע בספורט מוטורי כחלק מההתמודדות עם הקטל בכבישים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מתכוון ב"לא כמוך"? אני עוקף מימין ומשמאל, חותך בפראות, נדחף ברמזורים ודורס זקנות על מעברי חציה כשזה מתאפשר לי. זה לא אומר שאני טולרנטי לתופעות כאלה אצל אחרים. ואני מסכים: מסלול מרוצים שעליו יוכלו המעוניינים לשרוף דלק ואדרנלין בכמויות מסחריות נשמע לי כמו רעיון טוב. נדמה לי שמדברים על משהו כזה אי שם בדרום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יום אחד נסעתי עם אבי, שהוא נהג מונית, בכביש שרות במפרץ חיפה. פתאום, מבין המכוניות, מבלי שראינו קודם קפץ אדם, אולי בן 40. אבי הצליח לבלום בלימת חרום ובנס לא פגע בבחור שנבהל כהוגן. אבי פתח את חלון המונית הממוזגת, הסתכל על הבחור שהיה חיוור וחיכה למטח קללות עצבני, ואמר לו בניחותא: "תגיד לי, מר בחור, לאן אתה ממהר? לאן אתה רץ? אתה כבר לא רוצה לעשות מילואים? לשלם מס הכנסה? תירגע, אנחנו צריכים אותך כאן חי בריא ושלם." אז אבי סיפר לי שהוא כבר מזמן מזמן לא מתעצבן ממה שהוא רואה על הכביש. הוא אומר שאם הוא היה מתעצבן ממה שהוא רואה הוא היה חוטף התקף לב פעמיים ביום. אז הוא מרוויח כמה לירות פחות אבל בינתיים הוא מקבל תמורה הרבה יותר גבוהה לאותן לירות שהוא לא הרוויח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך האי-התעצבנות גורמת לו להרוויח כמה לירות פחות? (פעם נסעתי טרמפ עם מישהו, והיתה לו סיטואציה דומה עם הולך רגל שהתפרץ לכביש. הוא פתח את החלון, ואמר בחיוך להולך הרגל "תאמין לי, אם זה לא היית אתה, הייתי דורס אותך.") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא נוסע יותר לאט ולכן מספיק לאסוף פחות נוסעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר לי את נהג המונית אצל מרי פופינס, שנוהג לאט בכדי לא לאחר לשעת התה שלו (אם הוא יסע מהר, עלולה להיות תאונה, והוא יצטרך להמתין לבוא שוטר וכולי וכולי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני עברתי למצב נפשי כזה. הסיבה העיקרית היא שאני מברך על כל תירוץ לאחר לעבודה. ועוד יותר על תירוץ להתמהמה בדרכי חזרה. ועומס תנועה זה תמיד תירוץ טוב. למעשה רגעי החסד החסד היחידים שלי הם השעות שאני מבלה בנהיגה לבד במכונית. לשמוע את המוזיקה שאני אוהב, לערוג אל כל אותן בחורות שהייתי יכול להתחתן עימן והעדפתי את אישתי על פניהן*, על כל מסלולי הקריירה שדחיתי** והעדפתי את העבודה בביטוח הלאומי על פניהן. לא פלא שאני יושב במכונית עם חיוך זחוח ונותן לכולם לעקוף. הנהג הלא עירני ברמזור, שאתם מזכירים כאן כל פעם, זה אני ואתם יותר ממוזמנים להכנס. * אמא לחצה היא לא רצתה שבן שלה יתחתן עם פרחה מהרחוב היא רצתה בחורה מבית טוב, עם כסף, עם ייחוס ושתהיה אשכנזיה (אהבה, משיכה מינית, כבוד הדדי, כל אילו לא קיימים בעולם המושגים שלה). ** אמא לחצה, היא לא הייתה מוכנה שהבן שלה יהיה נגר, מוזקאי, חרש נשק או אח סיעודי. היא רצתה שאני אלבש בגדים יפים ואעבוד בישיבה במקום ממוזג עם קביעות. משמעות קיומית, חדוות יצירה, הנאה מהעבודה, כל אילו לא קיימים בעולם המושגים שלה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה גרם לך להתגלגל? מאין הופיע השעמום? התאורים נראים כלקוחים מתוך שגרה מאוסה ומשעממת. אשמח לדעת עוד אודותיך, אם זה אפשרי והבקשה אינה חצופה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"רוקד על הדם" - הכוונה, אני מניחה, לריקוד "מה יפית", אותו קרטוע ייחודי המקובל בקרב ספק-יהודים מתבוללים שכמותך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, "מה יפית" רוקדים רק לפני גויים - זה לפחות הרושם שאני קיבלתי ממבקר המחול של האייל. וזה הזמן לוודא האם אני קורא נכון את שם הריקוד: יש קמץ בתו, או שווא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מַה-יָּפִית, וּמַה-נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים" (שיר השירים, פרק ז' פסוק ז'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. קראתי לא נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתקעתי פעם בטעות בנתיב של הרמזור-שמאלה, רגע לפני שגיליתי שבעצם אני צריכה ישר. אז התחלתי לקרטע בחביבות את הרכב ימינה. הטעות הייתה ששכחתי לסגור את החלון כשנכנסתי לתוך באר שבע, מה שאפשר לנהג המשאית העצבני לצעוק לעברי "מה את עושה?! את נהגת חדשה או מה!?" ולי לענות בתמימות "כן", מה שדי סתם לו את הפה. סתם, התחשק לי לשתף1. 1כן, אני מבינה שזה לא אותו הדבר כמו הסיפורים שלכם, אבל זה קצת כן דומה, וחוץ מזה, מותר לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שגם לי קרה (הרבה) יותר מפעם אחת שמצאתי את עצמי בנתיב הלא נכון (יש כבישים שאני לא ממש מכיר). אלא שאני, בניגוד לך, מפנה את הרכב לנתיב הנכון רק אם הוא פנוי, ואינני מפריע לאיש. אם לא, אני פשוט ממשיך בדרכי השגויה, עד אשר אני מוצא מקום לתקן את הטעות. אבל אני לא בחורה נאה בשנות העשרים שלה, לכן אני הוא הזוכה לטיפול הלום של השכ''ג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי, היי, אל תיקח את זה אישית. שלח לי את החשבון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שהפירכה הגדולה ביותר בתאוריה שלך היא נושא החשבון, או התיקונים. כמו שאמר לי פעם עמית לעבודה: "פעם היה לי ארגז כלים באוטו, היום יש לי את (מספר) הטלפון של שלמה1" ___ 1 שלמה, למי שלא הבין, הוא האחראי על המכוניות אצלנו בחברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהגי מוניות השירות של "מוניות נתניה", שלהם מוניות רבות מאוד על הכביש, הולכים מקום בתור אחד קדימה: הם מודיעים זה את זה מראש על הגעתם לזנבו של התור לרמזור שמדרך חיפה לכביש החוף. אם כבר יש מונית סמוך לראש התור, הם מעריכים ביניהם בקשר את הזמן המדויק עד לירוק, ואז נוסע נהג המונית המגיעה במסלול הפונה ימינה, דווקא, עד למיקומה של המונית בראש התור, בדיוק ברגע ההתחלפות לירוק; בינתיים, נהג המונית שבראש התור מזייף פיזור דעת לזמן מספיק עבור המונית החדשה להידחף לתור לפניו. התנהגות נלוזה כזו, והתנהגויות הדומות לה, הן *בדיוק* הסיבה שאני נוסע כמעט אך ורק במוניות שירות במקום באוטובוסים או (חלילה) בפרייבט. אני עובד לפי שעות, וההגעה של 10 דקות מוקדם יותר כל יום שווה לי הרבה כסף בחודש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למוניות שירות לא מלאות יש אינטרס להיות לא יותר מ- 20 שניות לפני האוטובוס הרלוונטי (כדי לא להפסיד נוסעים). מכאן הנוהג הנלוז להתעכב בכוונה בתחנות ובסופו של דבר להיות אטרקטיביות בדיוק כמו אוטובוס (עד כדי 20 שניות). כמובן שברגע שהמונית מלאה הנהג יטוס כמו משוגע לתחנת ההורדה הראשונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות בקו בו אני נוסע, בשעות בהן אני נוסע, יש אולי 5-6 מוניות על כל אוטובוס. לכן דה-פקטו זה קו של מוניות השרון עם קצת אגד פה ושם, והאוטובוס לא רלוונטי. יתרון הגודל מאפשר להם למקסם את איסוף נוסעים שלהם לפי מידע אמיתי מהשטח ("לכיוון נתניה אני רואה שניים בסירה, שלושה באכדיה, מי חצי ריק?") ולא לפי ניחושים שמבוססים על לוחות זמנים של אגד. (עד כמה שאני יודע אגד לא מנסים לבצע שום מיקסום איסוף נוסעים נקודתי בכלל, לא לפי מידע מהשטח ולא לפי שום מידע אחר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קורא לזה P-turn. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאזור התעשיה של הרצליה ניתן להכנס מכפר שמריהו. גם אם אתה בא מדרום כדאי לעיתים להגיע עד לצומת כפר שמריהו ולהסתובב שם בחזרה דרומה כדי להכנס ל''מדינת היהודים'' (שקצהו השני בים). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |